עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryביאור ראובן על בבא קמא

ביאור ראובן על בבא קמא מט

Beur Reuven on Bava Kamma 49 · ביאור ראובן על בבא קמא · free full Hebrew text

Open in the reader →

גמ' "מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק". כלומר, דכשלמדים בקל וחומר דבר חמור מדבר קל, (כמו שיש לדבר הקל איזה חומרא כך יש החומרא בדבר החמור), הרי שיש בנדון שלשה חלקים: א) החומרות של הדבר החמור. ב) הקולות של הדבר הקל. ג) החומרא של הדבר הקל שרוצים אנו להביא בקל וחומר על הדבר החמור. והנה הבא מן הדין הוא רק חלק אחד - החומרא בדבר החמור שרוצים אנו להביא בקל וחומר. והנה סברי חכמים דמטעם דיו, הבא מן הדין אינו חמור בשום חלק מן הנדון, והיינו אפילו מן החלק הברי שבנדון דהיינו החומר שאנחנו יודעים בלי הק"ו בהדבר הנלמד (אבל פשיטא דהוא חמור מן הקולות שבקל, דזה אנו יודעים בלי הקל וחומר) ור"ט סבר דעיקר הנדון הוא החלק השלישי, היינו החומרא שבדבר הקל, וככה למדין בק"ו חומרא בבא מן הדין שלא ידענו בלי הקל וחומר, אבל פשיטא דאף לר' טרפון הבא מן הדין אינו חמור מכל החלקים שבנדון.

תוס' ד"ה אני. "כל ק"ו כך הוא דבשביל חומרא אחריתי קטנה שיש בזה מה שאין בזה יש ליתן בחמור כל החומרות שבקל"? כלומר, הא בכל מקום החומרא היא הנדון, ובבא מן הדין מוסיפים חומרא שאינה דומה לנדון, ולא אמרינן דיו, שלא יוסיפו חומרא אחרת. למשל, כשדנין, "יהא אדם משלם כופר משום שיש לו חומרא שמשלם ארבעה דברים בנזקי אדם". הרי החומרא דארבעה דברים היא הנדון, א"כ נימא דיו, כשם שבנזקי אדם אינו משלם את הכופר הכי נמי במיתת אדם? ותירצו דשאני התם, דמה שאנו באים ללמוד אינו דומה כלל לנדון והחמור שהיא הנדון אינו שייך לבא מן הדין, ואם נימא דיו לא נלמד התם כלל איזה חומרא, אבל הכא דאפשר לדמות את הנדון לבא מן הדין, מדמינן ואמרינן כשם שקרן חייב ברשות הרבים חצי נזק כך הוא חייב ברשות הניזק, דאפשר דדינו של קרן הוא רק להיות חייב חצי נזק, דזהו דין משונה.

בא"ד "כיון דגוף העבודה נדחית מפני קבורת מת מצוה וכו' ". והכי קאמר, כמו שעבודה מבטלת שבת, כך קבורת מת מצוה, שמבטלת עבודה, תבטל שבת.

ד"ה והא. "וי"ל דפריך למאי דס"ד מעיקרא להנך אמוראי". והכי פריך התם, לרב פפא ולרב אחא מדפתי דסברי מעיקרא דאיכא תנאי דלא דרשי דיו ואע"ג דלא מפריך ק"ו, אי איכא תנאי באלה מהיכי ילפי דשואל פטור מגנבה ואבדה בבעלים?

ד"ה מידי. "וא"ת ולימא אהני ק"ו למשא". האי וא"ת הוי אותה הקושיא שהקשו בתחילת התוספות אלא לפי שבתחילה סברו דלא מצינו שום דבר שמטמא במשא שלא יטמא אדם לטמא בגדים, ועכשיו אמרינן דמצינו דבר כזה במרכב, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא.