ביאור ראובן על בבא קמא מב

גמ' "ושאני הכא דאמר לאו כל כמינך דמקרבת להו לפירותך לר"ה ומחייבת להו לתוראי". ודחי, דרב מצי סבר דיש לו רשות לשים אפילו תקלה, מ"מ אין לו כח כל כך כמו ברשות הניזק, שלניזק יש רשות ולמזיק אין רשות ללכת אצל הפירות, וכיון שכן ליכא לחייבו מטעם ובער בשדה אחר. ושמואל מצי סבר בור ברשותו חייב, משום דאין לו רשות לתת שם תקלה גדולה, כמו בור, אבל לא תקלה קטנה, דכיון דיש לו רשות להניח שם שאר דברים אף פירות במשמע, ולא דמי לר"ה דאסור לו להניח שום דבר. והנה התוספות לא נראה להם לחלק בין תקלה גדולה לתקלה קטנה. וגם לא נראה להם הפירוש דרב הוה פוטר הכא מטעם קנסו גופן משום שבחן. ולפיכך פירשו דלרב הוי הטעם "משום שן בר"ה", דקרוב לר"ה הוי כר"ה. ולשמואל, לפי הדיחוי לא הוי כר"ה אלא במקום שהדבר לא נראה, והוי תקלה, אבל במקום דלא הוי תקלה, כגון הכא דהבהמה ודאי ראתה אותם, שהרי אכלתם, יש לו רשות ולא הוי כר"ה.

"בכותל רעוע", רבא הא קמשמע לן, דאע"ג דאמרינן דנפילה אצל בהמות אונס הוא, משום דיש להם דעת לשמור את עצמן מנפילה, היינו דוקא כשעומדות במקום ישר, אבל אין להם דעת כל כך לשמור את עצמן שלא יעלו למקום המוכן לנפילה.

"דנפיל ארחי". כלומר, שהבהמות יפילו ארחי. נפיל היינו פיעל. אבל זה ליכא למימר דהכותל רעוע כל כך שהארחי יפלו מעצמם דאם כן הוה ליה לחלק בין הזהירו ללא הזהירו ואם הזהירו לא הוי ליה לבעל הכלים לקרב כל כך אצל הכותל והוא דהזיק אנפשיה.

רש"י ד"ה מלמטה. "דמשונין הן", היינו לפי המסקנא, אבל מעיקרא סבר דפטורין לגמרי משמע, משום דהוי אונס. וא"ת השתא לפי המסקנא דחשיב ליה משונה, א"כ מאי קמשמע לן דאדם פטור (וכדאקשו בתוספות)? י"ל, דסד"א דכיון דבבהמה חייב רק מטעם קנסא, א"כ באדם (דהיינו על שמירת קטן, וכדפירשו בתוספות), לפטור לגמרי, דמקנסא לא ילפינן, ולא הוי ליה לבעליו לשמור מדבר זה. ועוד איכא למימר, דאע"ג דגבי בהמות הוי הקפיצה מלמטה למעלה רק משונה, לגבי אדם הוי אונס, ופטור השומר.

תוס' ד"ה דרב. "ואי בור לאו אדעתיה", כלומר, משום דהוי בלילה, דהא שור פיקח ביום פטור בעל הבור, משום דקחזי לבור. ואי בלילה הא פירות נמי לא חזי, ולאו אדעתיה.

ד"ה אי כרב. אע"ג דלר' יוסי אין נפקותא", וליכא למימר דנפקא מינה לקרן, למאן דמחייב קרן ברשות הניזק נזק שלם, דהא כיון דמחייבי שן ברשות הרבים ליכא ק"ו לקרן ברשות הניזק לחייבו נ"ש ולפיכך לא מצי סברי דקרן ברשות הניזק נ"ש, וכדהוכיחו בתוספות:

ד"ה דאילפא. "דר' אושעיא מיירי בקופצה דהוי קרן וכו' ". והרא"ש לא פירש כן אלא דר' אושעיא נמי מחייב מטעם שן ברשות הניזק, משום דבכל מקום שאי אפשר לה לאכול אלא בקפיצה מותר לו לניזק להניח פירותיו. ואע"ג דאף התוספות פירשו דמחזרת חייבת נזק שלם מטעם זה, י"ל דשאני מחזרת, דהוי בצדי הרחבה אצל הבתים וחשיב כחצר הניזק, אבל בר"ה גמור, אפילו אמקום גבוה לא חשיב רשות הניזק. אבל מ"מ קשה, דרבא דשני בקופצת הוא גופיה אמר לעיל דכיון דדרכה למיכל דרכה נמי לסרוכי ולמיסק. ולאו דוקא לסרוכי דהא פריך הכי בההוא דפלסיה לסלא, וצ"ע.

ד"ה אדם. "דגם לפי המסקנא מלמטה למעלה פטורין לגמרי דאנוס הוא דלמה יחזור מסברא ראשונה". וזהו דוחק קצת, דהא האי פטורין קאי בברייתא דלקמן בין אמלמטה למעלה ובין אמלמעלה למטה ומשמע דזה פטור כמו זה. ולפיכך לא פירש כן ברש"י.