ביאור ראובן על בבא קמא לז

גמ' "ומני סומכוס היא". כלומר, ונפקא מינה לר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה, אי סתמא כסומכוס הלכה כסומכוס, אי סתמא כרבנן הלכה כרבנן.

"א"ל הדרי בי". והא דמקשי ומהדר אותה התשובה פעמים? משום דאי משכח מי שהוא שידע לתרץ הברייתא הראשונה, עליו יהיה עוד לתרץ הברייתא השניה,

רש"י ד"ה לישנא אחרינא. "דכיון דמשונה הוא הוי תולדה דקרן". כלומר, אם תמצא לומר דיש העדאה לצרורות ורבא בהעדאה על ידי שינוי קמבעיא ליה. והפירוש הזה אינו עיקר לרש"י דפירש לעיל דהפירוש דבעיא דרבא בהעדאה כאורחא, הוא עיקר.

תוס' ד"ה ובהא. "דא"כ מאי קמ"ל אמרי בי רב", כלומר, בשלמא אי פליגא, הא קמשמע לן, דלא סמכינן אברייתא דרמי בר יחזקאל. והא דלא קאמרי, "תרנגול שהושיט" כלשון הברייתא, משום דמשונה הוא, וניחא להו לאיירי במלתא דאורחא. אבל אי לא פליגי, צרורות אתו לאשמועינן?

ד"ה וכי תימא. "כמו שני להתזה". ואם תאמר, כיון דלסומכוס הוי כחו כגופו, א"כ הראשון להתזה הוי רגל ממש ושני להתזה הוי צרורות, ושני ליה לסומכוס בין רגל לצרורות, דברגל התיז בר"ה והזיק ברשות היחיד פטור ובצרורות כעין זה חייב? הא ליכא למימר כלל, דכיון דסבר דצרורות תולדה דרגל, א"כ אין חילוק בין צרורות לרגל בהא מילתא ואי מחייבינן בצרורות בהתיז בר"ה והזיק ברשות היחיד, הכי נמי ברגל אי משכחת לה.

ד"ה רב אשי, "מוכח דמיירי בשליחא דאגרתא". כלומר, התם דחי דאפשר לאמר דמיירי בשליחא דאגרתא, דליכא כלל שבח בכלי, אבל מ"מ לפי פשטא דמילתא איירי ברוב אומנין שמשבחים את הכלים ולפיכך מפרשת סתמא דגמרא דהבעיא היא באומן קונה בשבח כלי.

ד"ה במקום. "מדלא קאמר היתה מהלכת ברשות הרבים כמו בבעיא דבסמוך". אבל מזה אין להוכיח, דאי בר"ה, וקמבעיא ליה אי אורחא היא ופטורה או שינוי הוא וחייבת וא"כ איכא למפשט מהכא דצרורות בר"ה פטור, ומאי קמבעיא להו לר' ירמיה ור' זירא דהוו תלמידי דר' אמי, דאפשר לאמר, דלמא ר' אבא בר ממל אם תמצא לאמר קאמר, אם תמצא לאמר דצרורות בר"ה פטור, הכא מאי? דהא כהא גוונא פי' רש"י, דבאם תמצא לאמר יש שינוי לרביע נזק קא מבעיא ליה. וא"ת אמאי לא מבעיא ליה בר"ה ונפקא מינה לענין פטור, דהא מסקנא דמלתא דצרורות פטור בר"ה ולענין יש שינוי לרביע נזק סלקא בתיקו, א"כ טפי הוי ליה למבעיא לענין פטורא דר"ה? י"ל דאי בר"ה הוי לן לפטור אפילו בשינוי, מטעם דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, דהא כיון דאי אפשר לה אלא אם כן מנתזת לא היה לו לניזק להניח שם חפציו, וכיון דהניח אפקורי מפקר להו.