ביאור ראובן על בבא קמא לו

גמ' "בעי רבא יש העדאה לצרורות וכו' א"ד תולדה דרגל הוא". בירושלמי פליגי בה ר' זעירא ור' אילא אם יש העדאה לצרורות או אין העדאה, ומשמע התם דבצרורות כאורחא פליגי.

"והא משונה הוא". כלומר, ובכן מוכח דעביד תלתא זמני דאז לא הוי שוב משונה. וכן נראה מהתוספות דלעיל ד"ה במועד מתחילתו.

רש"י ד"ה דדחיק. "דאי להנאתה תולדה דשן היא". ולא לאמר דצרורות דשן אין לה דין צרורות, דהא אמרינן לעיל, דחזיר הנובר באשפה יש לו דין צרורות, אלא כלומר, דבענין זה הוי גופה דשן, דהא אמרינן לעיל דטינפה פירות להנאתה הוי תולדה דשן גופה, והוי כיוצא בה. ועד השתא סבר דטינפה פירות להנאתה היינו שהטילה גללים על פירות ונטנפו.

בא"ד "דשן הזיקא דגופה הוא והני צרורות נינהו", ולאו צרורות דשן אלא דרגל היא, דהא לא הוי כוונתו אל הפירות, כמו בשן, אלא כוונתו להטיל את הגללים והפירות ניזקו דרך הליכתן, אבל נתגלגל על הפירות כוונתו על הפירות ולא על הקרקע.

בא"ד "דחויי הוא דקא מדחי מפי מורי". כלומר, הוא רוצה להשיב תשובה יותר פשוטה, דהיינו לאוקמי חיובא דחצי נזק על כל הגדיש, ולא רק על מקום גחלת. אבל לפי המסקנא התשובה הזאת אינה נכונה, אלא לפי שיש לו תשובה נכונה, דהיינו לאוקמי דאנחה אנוחי בשינוי ובמקום הגדיש, לא חש להשיב לו תשובה שאינה נכונה, כיון דהיא פשוטה יותר.

תוס' ד"ה בין לרבנן. "כסומכוס סבירי להו". כלומר, בין רבנן ובין ר' אלעזר. ואם תאמר היאך אפשר דבצרורות כאורחייהו יסבור ר' אלעזר חצי נזק, אפילו ברשות הניזק ובצרורות דמשונה יסבור דמשלם נזק שלם בחצר הניזק. היאך יהיה משונה חמור מאורחיה? י"ל דאפשר דסבר ר' אלעזר דרק בצרורות דאורחא באה ההלכה לחדש דכחו אינו כגופו, אבל במשונה, כחו כגופו, וליכא התם דין צרורות כלל. וכן פירש רש"י דבעיא דיש העדאה דשני ואייעד, אפשר דנפקא מתולדה דרגל ונעשה תולדה דקרן, כלומר, וחייב נזק שלם אע"ג דצרורות כאורחייהו לא משלמי לעולם נזק שלם אפילו אחר שלש פעמים.