ביאור ראובן על בבא קמא לה

גמ' "תפשוט ליה דלאו ככחו דמי". ואע"ג דרבא הוה מקמי דרב אשי, דביום שמת רבא נולד רב אשי, ורב אשי אפשר דפשיטא ליה דבתר מעיקרא אזלינן, כרבה דלעיל, מ"מ אפשר ליה לרב אשי למיפשט מרבא בעיא דכח כחו, דהא כיון דרבא לא פשט מהברייתא דבתר מעיקרא אזלינן, שמע מינה דרבא סבר דאפשר לאוקמי הברייתא כסומכוס, ואם כן סבירא ליה לרבא דשאני ליה לסומכוס בין כחו לכח כחו.

רש"י ד"ה אלא כגון. "שנטלה בפיו", היינו לרבי יוחנן, אבל לריש לקיש דסבר דהניחה אין כאן צרורות, מפרש לקמן, כגון שזרק הכלב הגחלת בידו, דהזריקה הוי צרורות על ידי שינוי.

תוס' ד"ה במועד. "היכי אתי מרביע נזק לנזק שלם". ופירוש רש"י דלקמן הכי דייק: דאי יש שינוי לרביע נזק, א"כ הא דמשלם חצי נזק הוא מחמת העדאה, א"כ איך אפשר להיות דמחמת העדאה ישלם נזק שלם?

בא"ד "דע"י העדאה הוי טפי מכי אורחיה". ולי נראה, דמהא דפריך, "והא משונה הוא", יכלו להוכיח דהבעיא היא נמי בכי אורחא, דהא אמרי בי רב איירי בסוס שצנף דהוי אורחיה, א"כ אפילו אי הוי מוקי פלוגתייהו בהעדאה לא הוי ניחא כלל, דכיון דרמי בר יחזקאל איירי במשונה, ובמשונה יש העדאה, אבל אמרי בי רב איירי בכי אורחא ובכי אורחא אין העדאה, אם נאמר דהבעיא הוי דוקא בהעדאה על ידי שינוי אבל בכי אורחיא לכ"ע אין העדאה, דכיון דאורחא הוא מה לי פעם אחת ומה לי הרבה פעמים - וא"כ במאי פליגי וכי תימא הכי נמי דלא פליגי, א"כ מאי קמ"ל אמרי בי רב, כדהוכיחו התוספות בעצמם.