ביאור ראובן על בבא קמא רלג

גמ' "להפסד מועט לא חששו". ואע"ג דדין פרוטה כדין מאה? ועוד מי לא עסקינן דעירב הרבה חולין בתרומה, שעולין דמי ההפסד הרבה, מ"מ כיון שהחילוק בין תרומה לחולין לא הוי כי אם מעט הוי טפי היזק שאינו ניכר, וכן אמרינן, דפירות שהרקיבו קצת אינו נחשב שינוי שיתחייב גזלן להחזיר דמי פירות מעליא.

"אם הראה מעצמו כנשא ונתן ביד דמי". קשה לי, הא לקמן משמע דבאחוי אחוייה אינו מחייב אלא מטעם דינא דגרמי ורבה הא פטר לעיל בשורף שטרותיו של חבירו, דאמרינן, "מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא", וא"כ פוטר בדיני דגרמי, והיכי מיחייב באחוי אחוייה. ושמא גרסינן הכא רבא, או שמא רבה מחלק בין שורף שטר, דלא ברי היזיקא שאפשר שהישראל ישלם לו החוב בלא שטר, להראה לעכו"ם דברי הזיקא.

"דידי מסרי". כלומר, דכיון דאיכא ספק בממון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ועל הנתבע להביא ראיה שהמוסר הזיק ליה. ורבא סבר דהמוסר ודאי הזיק ליה, שהרי מספק היה לשניהם זכיות בדבר, וכיון שהמוסר מסר לפרהגנא הרי הזיק לשני את הזכיות שהיו לו בה.

"מרדין מרדין". נראה דהכי קאמרי: "מרדין מרדין", אלה שהרגו יהרגו.

רש"י ד"ה ה"מ. "אלא הלך ונטל ונתנו לו". נראה לפי פירוש רש"י דיש ג' דינין: א) הראה מעצמו חייב אפילו לא עשה שום מעשה. ב) אנסוהו להראות ממון פלוני או כל ממון שבעיר והראה להם פטור אפילו עזר להם אח"כ בידים, דמשהראה להם קלייה. ג) אנסוהו שיראה להם והוא לא הראה להם אלא הלך בכל בית והביא את הממון בידים, חייב. דעד שלא הראה לא הוי הממון עוד אבוד מהבעלים, וכיון שנטל הוי כמו גזל מהבעלים וחייב בהשבה.

ד"ה אין מרחמין. "ושפיר עבדת דקטלתיה". דאמרינן במסכת ע"ז (כו:) המינין והמסורת היו מורידין ולא מעלין.

תוס' ד"ה כיון. "שדבר ברור הוא שיקחו מאחר שהראהו". דלפי פירוש רש"י שפירש, "אין מרחמין עליו, ושפיר עבדת דקטלתיה", משמע שר"ל, דהאי "אין מרחמין עליו" קאי על המסור, והיינו, לפי שאסור לרחם עליו, עבדת שפיר דקטלתיה. אבל לפי זה קשה, היאך מפיק רב הך דרשא מקרא, הא מקרא לא משמע אלא שאין העכו"ם מרחמים על בני ישראל שנופלים בידיהם. לכן פירשו דהכי קאמר: מהאי קרא מוכיח שהעכו"ם בודאי לא ירחמו על ישראל או על ממון של ישראל שנפל בידיהם, וכיון שכן, במה שמראה להם ממון של ישראל הוי כמו שמוסר בידיהם, ומסור מותר להרוג, כדאמרינן בע"ז "המינין והמסורת היו מורידין ולא מעלין". ונראה דאף דעת רש"י כן הוא.