ביאור ראובן על בבא קמא רכט

גמ' ומ"ס לא שנא". לכאורה משמע דהכי קאמר רב זביד, לעולם דרב דוקא קאמר בדין עם הטבח, דפליג אר' יוחנן וסבירא ליה דקנה לוקח בשינוי רשות ויאוש שהיה ביד הלוקח. אבל לפי זה קשה: הא במתנות כהונה לא הוה יאוש כלל, דכהן לא מייאש מינייהו, וא"כ אף לרב לא יקנה, דלא הוי אלא שינוי רשות, ואמאי קאמר דדינו של בעל הבית עם הטבח? וצריך לדחק ולאמר דרב זביד לא בא לתרץ מימרא דרב, אלא אף לדידיה צריך לתקן ולאמר, "אף דין עם הטבח", כרב יוסף, אלא שבא לחלוק על רב יוסף מה שאמר ברישא, "ולא פליגי", דנראה לו דפליגי בשינוי רשות קודם יאוש. ולפי זה הא דאמר "רב זביד אמר", לא קאי על אביי כדמשמע פשוטו דלישנא, אלא חוזר אהא דאמר רב יוסף, ולא פליגי.

"הדין עם השני". פירוש, דגבי לוקח הוי הגנב ראשון, שהרי אתו בא במגע ומשא תחילה.

"גנב ופרע בהיקיפו". נראה דלא זו אף זו קמשמע לן, דלא מיבעיא גנב ופרע בחובו, דלא הוי דרך מקח וממכר, ולא שייך למימר בהו תקנת השוק, דהוי תקנת הלוקחים, אלא אפילו פרע בהיקיפו, דדומה למקח וממכר, ושייך למימר בזה, לא פלוג רבנן בתקנתא, מ"מ לא עשו תקנת השוק, משום טעמא, דלאו אדעתא דהני יהבית ליה מידי.

רש"י ד"ה כלפני יאוש דמי. "דכהן לא מייאש מינייהו". שהרי אין שום כהן מיוחד להתיאש. ואפילו נימא במכירי כהונה, מ"מ הרי עוד לא קבל את המתנות ולא הוי אלא חוב, ומחוב אינו מועיל יאוש.

ד"ה ורבא. "אפילו ליטול מאתים". דהא התקנה היא ללוקחים ולא לנגזל, ולפיכך לא איכפת לן מה שהנגזל יצטרך ליתן טפי משויה. וביטול מקח לא שייך כאן, דהא הלוקח ידע דלא שוה החפץ כולי האי וסבר וקבלו. ומה שהוסיף הרב ר' יהונתן (מובא בשיטה מקובצת), "דקיימא לן דאין אונאה בקרקעות עד פלגא", אינני מבין, דהא הכי ע"כ לאו בקרקעות עסקינן, אלא בכלים וספרים, דבקרקעות הרי אמרינן בבבא מציעא יד: דהנגזל טורף מהלוקח את השדה ואת השבח בלא דמים, ופליגי התם רב ושמואל אם הגזלן צריך לשלם ללוקח רק את הקרן או אף את השבח, וטעמא דלא עשו בקרקע תקנת השוק הוא משום דבקרקע יש ביד הלוקח להודע אם הקרקע היא של מוכרה או לאו, ולא זו בלבד, אלא אפילו כשהקרקע משועבדת לאחר טורף בעל השעבוד מהלוקח בלא דמים.

תוס' ד"ה והלכתא. "אבל אמילתא דרבא דגנב מפורסם דלא פליג עליה שום אמורא לא קאי". ואע"ג דבגנב ופרע בחובו ובהיקיפו נמי לא פליגי אמוראי, מ"מ צריך לפסוק בהו הלכתא משום דהוו מענין אחד, דכולהו טעמא משום דלאו אדעתא דהני יהבית ליה מידי, וכולהו נאמרו בבית המדרש בבת אחת, ואי הוה אמר, הלכתא בכולהו עשו בהו תקנת השוק, פשיטא דס"ד דקאי אף על גנב ופרע בחובו ובהיקיפו. אבל הא דגנב מפורסם לא נאמרה עם הני.