ביאור ראובן על בבא קמא רכה

גמ' "והאידנא דאיכא רמאי חיישינן". כלומר, כאשר יש להם איזה צורך לבוא לעיר, ויראים שמא יזמינם שם בעל דינם לדין, באים בכלה לפי שיודעים שאז לא יזמינם, והם אינם מתכונים לשמע הדרשה, לפיכך, כשיודעים בו שהוא עושה זאת מחמת ערמה מזמינים אותם אפילו בכלה.

"תן לחכם ויחכם עוד". והיינו משום דתנא סתמא דבר שיש בו אחריות. וא"ת לישמעינן מטה ושולחן וכ"ש פרה וחמור, כדפירש רש"י בבעיא דרב כהנא? י"ל, משום דאורחא דמלתא לגזול פרה וחמור, ולא מטה ושולחן.

"אסור להבריח את המכס". ברי"ף גרס בהם, דהיינו בכלאים. וברא"ש כתוב בפירוש בהך ברייתא "לא ילבש אדם כלאים" וכו', ודכו"ע דמותר להבריח את המכס, אלא פליגי אם מותר בשביל זה ללבוש כלאים, דהוה איסור שאין מתכוין.

"במוכס נכרי". כלומר, שאע"פ שדינא דמלכותא דינא מ"מ הרי המוכס כבר קנה את המכס מיד המלכות ושלם מה שהיה לשלם, ומעתה מה שמפסיד מן המכס הוא שלו. וכתוב ברוב הספרים ברש"י "במוכס שהוא כנעני אנס", ומשמע דוקא אנס, שאינו נוהג בנימוסי דינים, אבל מוכס נכרי שאינו אנס לא. וכן איתא בדברי ר' ישמעאל, "ישראל וכנעני אנס שבאו לדין", ולפי שאין בכחו לאנס את הישראל הזה, דהוה גברא אלימא, לכן הוא בא אתו לדין.

רש"י ד"ה מתוך ביתו. "של מוכס ממעות שלו". מתוך פירוש רש"י משמע דאיירי שיש ליה למוכס פרנסה אחרת חוץ מן המכס, ולפי זה מותר לקחת מתוך ביתו, משום דתלינן דהמעות אינם של של מכס. וא"ת א"כ ליפלוג ולתני בד"א שיש ליה פרנסה אחרת, ולמה נקט סתמא? י"ל דהא אפשר למידק מזה דקתני, "אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק", דמשמע שיש ממון אחר. וכ"ת מאי קמ"ל? טובא קמ"ל, דאע"פ שמתערב בהם מעות המכס.

תוס' ד"ה ומר. "התם נמי שרי אף ללבוש". וא"ת הא אף ר' שמעון אינו מתיר בדבר שאין מתכוין אלא במקום שלא יעשה ודאי איסור כמו גורר אדם מטה וספסל בשבת, דאפשר שלא יעשה חריץ, אבל במקום שיעשה ודאי חריץ מודה דאסור, דמודה ר' שמעון בפסיק רישא ולא ימות, והכא הרי ודאי לובש? יש לחלק: דהכא כשהוא לובש בכדי להבריח את המכס אינה נקראת לבישה כלל, וכן כשלובש בכדי למכור אין שמה לבישה, דלובש משמע שהוא מכוין לשם בגד. אבל בחריץ הרי החריץ נעשה על ידי גרירה, אלא שהוא מותר מטעם אין מתכוין, דהיינו שהוא אינו עושה אותו מדעתו, וכיון שהוא יודע בודאי שיעשה חריץ, הרי הוא עושה אותו מדעתו. ועיין בתוספות ד"ה ובלבד, בשבת כט:

ד"ה נודרין. "כ"ש דהוי ביטול גמור". והרא"ש מחלק, דהכא איכא חילול השם. ועיין בפ"י.