ביאור ראובן על בבא קמא רכב

גמ' "רצה מזה גובה". וכתב הראב"ד ז"ל דהיינו דוקא כשהשני אכלה בדעתו לגזול, אבל אם אכלה בשוגג, שלא ידע שהיא גזולה, והגזלן נתנה לו, אינו חייב אלא מה שנהנה, כמו לקמן, גבי "כסבורים של אביהם". משעתבדי לבע"ח. ואם מה שהניח להם היתה קרקע חייבין לשלם, דהקרקע היתה משועבדת לנגזל" זה אתא שפיר הא דקתני, "בשאכלום", דהיינו האכילם, דאי לפי פירוש רש"י היה ניחא טפי למיתני בשאכלו, או בשאכלוה.

"כשאכלום" צ"ל כשאכלוה. וא"ת א"כ למה ליה למיתני והניח לפניהם, כיון שאכלוה בחיי האב, דליכא שום שינוי רשות, פטורים, כ"ש דפטורים כשאכלוה לאחר מיתת האב? וי"ל דאיכא למימר להיפך, דדוקא כשאכלוה בחיי האב פטורים, משום דבאכילתם נתחייב האב, כיון שהאכילם, וא"כ ליכא לחייב אף הבנים, אבל כשאכלוה לאחר מיתת האב, דליכא מי שיתחייב, ה"א דמחייבים הבנים. תום' ד"ה הגוזל. "ובדבר המסויים", קצת קשה, היאך אפשר לאוקמי בדבר המסויים, הא מדקתני סיפא, "ואם היה דבר שיש בו אחריות", מכלל דרישא לאו בדבר שיש בו אחריות איירי י ובאמת אפשר לפרש אליבא דרב כרבא. והיינו, דכשהאכיל את בניו אפילו אחר יאוש חייב לשלם דמים, אפילו אי יאוש קנה, דלא גרע מטבח בגנב דמשלם כפל. אבל בניו פטורים, כשלא הניח להם אחריות נכסים.

"חמור ומחמר אחריו". ונראה לי לפי זה דהכי פירושו: אם היה דבר שהכל מטילים אחריות הגזילה על אביהם חייבים להחזיר.

רש"י ד"ה הגוזל. "או שהניח לפניהם הגזלה קיימת". דקשה ליה, למה ליה למתני, "והניח לפניהם" דהיינו שהורישם, אי בחיי הגזלן פטורים, לאחר מיתתו, דאיכא שינוי רשות, לא כל שכן? ולפיכך פירש דהא קמ"ל, דאפילו הגזלה קיימת פטורין. והיינו כרמי בר חמא, דרבי, מסדר המשנה, מפרש כותיה.

ד"ה רשות יורש. "מדלא קתני פטורא באבוהון". והקשה מהרש"א, היכי אפשר למתני פטורא באבוהון, הא אפילו יאוש כדי קני מ"מ חייב להחזיר את הדמים, וכדאמרינן בכמה דוכתי? ותירץ הפני יהושע, דהכי קאמר, דאי ביאוש כדי לא קנה לגמרי שלא לחייב אפילו דמים, דאי קנה לגמרי היה אפשר ליה למיתני הפטור אף באביהן, וא"כ כיון דהכא פטורין לגמרי, ע"כ מטעם שינוי רשות הוא, וש"מ דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי.

ד"ה והא מדקתני. "כעין קרקע". אי אפשר לאמר קרקע, דהא קרקע אינה נגזלת, וא"כ אפילו לא היה ניכר לרבים היה להם להחזיר, ובאמת מהך טעמא מתני ליה רבי לר' שמעון בריה, "לא דבר שיש ביה אחריות ממש, וכן פירש רש"י גופא לקמן, "לא שגזל קרקע והניחה".

ד"ה דמתריצנא. "וחסורי מיחסרא". ולולא מסתפינא הייתי מפרש דלאו חסורי מחסרא, אלא הכי פירושא דמשנה אליבא דרבא: "הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם ירושה פטורין מלשלם", אע"ג דאביהם היה חייב לשלם דמים, מ"מ מטלטלי דיתמי לא

ד"ה אין גזילה. "משום דפריך מינה לתרוייהו לרמי בר חמא ולרב חסדא". ועיין במהדורא בתרא ובפני יהושע מה שכתבו בשם נ"י ובשם בעל המאור.

ד"ה רב חסדא. "פליגי בגזילה גמורה". כלומר, ולא בדבר שאינם חייבים מטעם גזילה, אלא מטעם כיבוד אב.