ביאור ראובן על בבא קמא קצח

גמ' "למה לי למימר מזיק הוא פושע הוא". ואע"ג דאיכא למימר, דבזה דאמר פושע הוא בא לפרש שאמר רק אליבא דר' מאיר כיון דפושע הוא ע"כ חייב אף בחנם. והא דאמר מזיק הוא? פירש הרא"ש, "דלא זו אף זו קתני, לא מבעיא בשכר דחייב (כמזיק), אלא אפילו בחינם חייב" (משום שהוא פושע).

"ונעל בפניו כראוי וכו' חייב דברי ר' מאיר". כלומר, וכמו שכאן צריך למירמי אנפשיה שמא יבא רוח שאינו מצוי הכי נמי גבי טבח אומן צריך למירמי אנפשיה שמא יארע לו דבר שאינו מצוי.

"התם בקראי פליגי". כלומר, דאפילו ר' יהודה דלא סבירא ליה בכל מקום איבעיא למירמי אנפשיה מ"מ סבר התם דתם חייב, והיינו משום גזירת הכתוב, שהתורה חפצה שאדם ישמור את שורו שמירה מעולה.

"נותן לו דמי צערו". ואע"ג דמסתמא שכח מה שאמר לו בעל הבית (ודלא כרש"י שפירש לעיל דקרי ליה שוגג משום דלא ידע שאסור לשנות מדיבור של בעל הבית). ומשני "התם בידים קלאו מיניה", כלומר, במתכוין (כדפירש רש"י), ולא דמי לשוחט שקלקל בלא מתכוין, ומשום דלקמן, גבי גרמי, קאמר האי לישנא נקט ליה נמי הכא.

"טעו בסיכתא חדתא וכו' ". וא"ת אם כן לחייב בהא, כיון דבהא בעי למיגמר? וי"ל דטעמא דחייב כשצריך למגמר הוא משום דלא הוי ליה למימר עד שגמר והיינו דוקא כשיש ממה למגמר, אבל דנכו ואיסור, דאין להם ממי למיגמר אפילו בסיכתא חדתי, דהא אין מומחה מהם, פטירי.

רש"י ד"ה דקעביד. "ש"מ באותו שכר קאמר". וא"ת היכי הייתי אומר דחייב דוקא בשכר, הא מזיק חייב אפילו בלא שכר? וי"ל דפשיטא דהכא לא הוי ממש מזיק, שהרי שאל ממנו לשוחטו ואם היה מתנה שלא לשלם פשיטא שלא היה משלם, דלא גרע מעל מנת לפטר, וא"כ הכא השאלה היא מה היה תנאם. וכיון שכן, דמו לשומרים שגם הם חייבים מחמת התנאי שהתנו בסתמא בקבלם לשמור, ולפיכך חייב הכא כשומר. דהיינו בחנם חייב רק בפשיעה ובשכר חייב אף על אונס שהיה בידו למנע. וא"כ למה אמר מזיק? והיינו משום שהכא חייב על השחיטה במזיק, דהיינו אף שהוא אונס. והתוספות לעיל (כ"ז: ד"ה ושמואל) לא פירשו כן.

תוס' ד"ה מנעך. "שלא בא להקל בשאר טבעות". והא דקאמרי ספק איסורא, היינו ספק שלא יבא לידי איסור.

בא"ד "הו"ל לאסוקי אדעתיה שיחמירו עליו". כלומר, שמא יחמירו עליו.

בא"ד "דמספקא ליה אי הלכה כמותו אי לאו". קשה, לימא דמספקא ליה אם טבח אומן שקלקל חייב או פטור, ומוציא מחבירו עליו הראיה.