ביאור ראובן על בבא קמא קצד

בא"ד "לא מצי פטר נפשיה במטבע שנפסל". ואע"ג דרב ושמואל איירי במטבע שפסלתה מדינה, דקאמר, "לך הוציאו במישן", מ"מ הרי אמרי דדוקא במלוה על המטבע נותן לו מטבע היוצא באותה שעה, משמע אבל מלוה סתם נותן לו אפילו מטבע שאינה יוצאה באותה שעה, ומשמע דאינה יוצאה כלל. וטפי איכא למידק משמואל, דדוקא במלוה על המטבע נותן לו מטבע שיכול להוציא במישן, משום דהוי מטבע בחד מקום, אבל במלוה אינו צריך שתהיה מטבע אפילו בחד מקום. ומשמואל אפשר להוכיח לרב, שהרי אינם חולקים בפירוש המשנה במטבע שנפסלה.

בא"ד "ומכל מקום כשהוא בעין וכו' ". כאן חוזרים לגזלן. ואפשר שצריך לגרוס: "ומ"מ בגזלן כשהוא". וזהו להפך ממלוה.

גמ' "יכול לומר לו לך הוציאו במישן". כלומר, אפילו אינה יוצאה אלא במישן שהיתה המדינה הכי רחוקה בארץ פרס, מ"מ שם מטבע עליה.

רש"י ד"ה נותן. "אבל הלווהו מעות את שהלוהו משלם לו". והיינו, דאם ישלם לו מטבע היוצא באותה שעה, שהיא שוה עכשיו יותר מן המטבע שהלוהו, א"כ יהיה בזה חשש רבית, דהוי כמו סאה בסאה. אבל בפרגמטיא הוי כדרך מקח וממכר, דמותר אפילו סאה בסאה.

ד"ה והוסיפו. "אליבא דרב". נראה דלאו דוקא אליבא דרב, דהא אפילו שמואל אית ליה דצריך לתת ליה מטבע, אלא כשיכול להוציאו במישן הוי ליה לדידיה מטבע, וכיון שכן, מצי למיבעיא בהוסיפו על המטבע ואינו יכול להוציא את המטבע הישנה אף במישן, אי דלית ליה אורחא למיזל למישן.

תוס' ד"ה דזבין. "משום רבנן דאפי' בדיעבד אין מתחללין". וא"ת הא אמרינן בעלמא (ביצה ב:) כח דהיתרא עדיף? וי"ל דאף כאן משמיע לנו כח דהיתרא, דכיון דאמרי רבנן אין מתחללין א"כ כשחילל על בהמה הוי הבהמה היתר, אבל לר"ע הוי הבהמה מעשר שני. וכיון שכן, טפי הוי לן לאשמועינן דברי רבנן, דהלכה כרבנן.