ביאור ראובן על בבא קמא קצ

גמ' "דאתא", כלומר, קתני מיהת.

"דלא ידע דקרקע נגזלת או אינה נגזלת". פירש הרא"ש: "דבשוגג כי הא שלא הכיר בה שאינה שלו לא קניס ר' מאיר; וכי קא קניס, בשוגג שיש בו נידנוד עבירה כמו עם הארץ, שידע שהיא גזולה, אלא שהיה סבור דקרקע אינה נגזלת, דאף על פי כן לא היה לו לקנותה, כיון שידע שגזולה היא". ואע"ג דרב ושמואל פליגי בהכיר בה שאינה שלו אם יש לו שבח מגזלן, משמע, דקנסינן ליה ללוקח שיטלו ממנו את השבח אע"פ שלא הכיר בה שגזולה היא? י"ל, דהם איירי בשבח היתר על היציאה, דהוי של נגזל לא מטעם קנס, והכא המקשן והתרצן איירי ביציאה כפי שנראה מהתוספות לעיל. ורש"י פירש לעיל, "בשוגג, כגון שלקח מגזלן והשביחה ולא ידע שהיא גזולה", משמע מדבריו, דהבעיא היא אפילו בשוגג כי האי. והרשב"א תירץ? "דדרך התלמוד שהמקשה מרגיש במה שיכול המתרץ לדחותו. ומפני שבא התירוץ, לא, בת"ח, הקדים הוא ואמר, מאי לאו בע"ה". כלומר, וכשתירץ, "בת"ח, הרי ממילא שידע".

"אפי' לא ילדה נמי כשעת הגזילה הוא דמשלם". כלומר, לעולם ר' יהודה היא, דלר' שמעון ליכא למימר, "אפילו לא ילדה משלם כשעת הגזילה", דהא גזלן אינו נוטל אלא למחצה, לשליש ולרביע.

"או דלמא מבשרא שקיל". כלומר, דבכל שומא הרי מתנה המקבל איך ליטול, וכשאין מתנה נוטל כמנהג המדינה, אבל כאן הרי מקבל הגזלן בלי שום תנאי, ופשיט מבעל חוב ללוקח או ליתומים, שאף הוא מסלק להם שבח בלי תנאי.

רש"י ד"ה צבעו. "דלא ידעי דאסור לשנות בדבור של בעל הבית". פירוש, דהרי ר' מאיר לא מחלק בין ידע מה שאמר לו בעל הבית או שכח, וא"כ משמע אפילו בידע לא קניס. וטעמא ע"כ משום דצבע שוגג חשיב לו, ואינו כגזלן שודאי אסור.

תוס' ד"ה בשבח. "או משום דהוי שינוי גמור". כלומר, דכשילדה נתחדש כאן גוף שהוא חלוק לגמרי מגופו של נגזל, דהיינו הפרה. וכן כשנגזזה הצמר לא הוי גוף אחד עם הרחל. אבל בנתעברה או נטענה, הרי הדבר החדש הוא חלק מגופו של הנגזל וכיון שכן אף הוא הוא דנגזל. ובמהרש"א כתב, דהוי שינוי גמור משום דלא הדר, ובנתעברה הוי שינוי דהדר, ולפיכך קשה לו מה שהקשה.

בא"ד "דכיון דטרח בהאי שינוי שייך ביה תקנת השבים". פירוש, דאם לא כן, תקשה, הא לרב זביד דמוקי מתניתין כר' יהודה, מדקתני "גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה", דמשמע "ילדה אין, לא ילדה הדרה בעינא", ואם כן, היכי קתני במתניתין, דגזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזילה הא שבח שעל גבי גזילה הוא, דהוי לנגזל לר' יהודה. ולפי זה נראה לי דצריך לגרוס בתוספות "שמה" במקום שמא.

בא"ד "דהא ס"ל בההיא דלצבוע לו אדום שינוי לא קני". קשה לי אפשר דסבירא לו שינוי קונה, ולפיכך הוי דגזלן, ושאני צבע משום דהדר, וכי תימא אף בנתעברה הוי שינוי דהדרי, היינו דוקא לר"ת אבל עכשיו הרי סבירא להו דעיבור לא הוי שינוי דהדר משום דכשיהדר יהדרו שני גופים.

בא"ד "כי היכי דחשיב ר"ש דצביעה". פירוש, וכי תימא דלפיכך לא חשיב רבי יהודה בהדי הני תנאי דסברי שינוי אין קונה משום דצבע הוי שינוי דהדר, ולא מטעם שאין רוצה לקנותו, הא חשיב התם ר"ש בן יהודה בהדי הני תנאי, אע"ג דלא איירי אלא בצבע. וא"ת תקשי אף לר"ת אמאי לא חשיב אף ר' יהודה דסבירא לו שינוי אינו קונה בנתעברה, אע"ג דהוי בצביעה דהדרה? י"ל דשאני נתעברה דהדרה ממילא.

ד"ה מני. "דקאי אר"מ דאיירי בילדה". ולפי זה היה יכול להקשות ילדה גופה, דלא כר' שמעון, אבל בכדי להוכיח דלא כר' יהודה ע"כ מוכרח להוכיח מילדה אין, לא ילדה לא.

ד"ה לר"ש. "פשיטא דמגופיה שקול". פירוש, כיון דהגזלן נוטל כל השבח, אע"פ שאף גוף הנגזל השביח, וא"כ חשבינן כאילו השבח היה גוף לעצמו, ואין לו שום שייכות עם גוף הנגזל, וכיון שכן, פשיטא דהגזלן נוטל השבח עצמו, ולא דמים. וכן אם אמרינן שינוי קונה כפירוש ר"ת, אלא חדא מינייהו נקט. והרא"ש פירש, שלר' יהודה נוטל הגזלן אף גוף הפרה ומשלם לו לנגזל דמים, וכתב שכן משמע מהך תוספות. ולפי פשוטו לא משמע כן, אבל מ"מ מהגמרא משמע כדבר הרא"ש, שהרי מוקי מתניתין כר' יהודה, ובמתניתין קתני, "גזל פרה מעוברת וילדה, רחל טעונה וגזזה, משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז", ומשמע דאינו משלם הפרה עצמה, כי אם דמי פרה, וא"כ הא דאמר ר' יהודה, "גזלה חוזרת בעיניה", היינו דמים, ולא הגזילה עצמה, דהא קאי אף על רחל וגזזה דקאמר ר"מ.

ד"ה שלשה. "ושייר נמי אריס". כלומר, דלא תקשה, מאי שייר דהאי שייר?

ד"ה שבח המגיע. "ושאין מגיע לכתפים שצריכים לקרקע". זה אינו בפירוש רש"י שלנו. והיה אפשר לפרש, דמה שאמר גדלה כל צרכה, היינו רק במדה (דזה פירושו של "מגיע לכתפים"), אבל מכל מקום צריכה עוד לשדה להתבשל כל צרכה. ובאופן זה לא יהיה קשה על רש"י מה שהקשו התוספות.