ביאור ראובן על בבא קמא קפ

גמ' "אחרים שחבלו בו". כלומר, אפילו באותו שחבל בעצמו, והיינו דמדמה כאן לאשה שפרעה ראש עצמה.

רש"י ד"ה שראו. "אבל ראו ביום עושין ע"פ הראייה לרבי טרפון מיד". דאלו לר"ע אפילו ראו ביום אין עושין על פי הראיה דאם לא כן, מאי מקשי בסמוך על ר"ע "הא הכהו בפניהם עד נעשה דיין", לימא דהכא איירי ביום?

ד"ה ב"ד. "וכי הטריח הכתוב ב"ד לצאת מלשכה". היינו מלשכת הגזית. ואפשר משום דאמרינן בסנהדרין יד: דסנהדרין לא היו יוצאין כולן ביחד מלשכת הגזית אלא למדידת עגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות, ולפיכך נקט מלשכה.

תוס' ד"ה כגון. "אפילו בדיני נפשות לרבנן". כלומר, לרבנן אבל לא לר"ע.

בא"ד "דהוה ליה עדים ואין עד נעשה דיין". כלומר, וזה אינו, דהא התם בדיני ממונות איירי, וביום, כדפירש התם רב הסדא, ובדיני ממונות ביום עד נעשה דיין.

בא"ד "אין נעשה דיין בדיני נפשות כדמשמע הכא". כלומר, דמקשה מהא דאין עד נעשה דיין אהא דאמר לו ר"ע לשמעון התימני "וכי בפני ב"ד הכהו", דמשמע אם הכהו בפני ב"ד הם נעשים דיינים, לוקמי כגון שהכהו ביום, ולפיכך דנים על פי ראיה.

בא"ד "דשאני דיני נפשות דבעי' והצילו העדה". קשה, דבסנהדרין עח. קאמד רבא דטריפה שהרג בפני ב"ד חייב, משום דדנין אותו על פי ראיה ולא בעו עדים שאתה יכול להזימם, והרי פסקינן הלכה כר' עקיבא דב"ד שראו את ההריגה אין יכולין לדון משום דבעינן עד שיעמד בב"ד אחר? ותירץ לי הרב הגאון ר' אהרן קאָטלער דשאני טרפה, משום דאי אפשר לענוש אותו באופן אחר א"כ לא יקיימו בו כלל ובערת הרע מקרבך, וכל טרפה ירצח כרצונו. ודוחק, דאם כן נענש נמי בקטן מהאי טעמא? ועוד הא קיי"ל דאין עונשין מן הדין, דהיינו מסברתנו.

בא"ד "ה"נ בני הזמה נינהו בב"ד אחר". ויש רוצים לתרץ טעמא דעדות שאי אתה יכול להזימם, דכיון דאמרינן עד זומם למפרע הוא נפסל א"כ כשיזימום נמצא שהיו פסולים אף לדין, והדין נגמר על ידי דיינים פסולים ואינו דין, ולפיכך לא יהיו חייבים כשיזימום דאיגלאי מילתא למפרע דלא נגמר הדין על פיהם. וזה אינו, דהא בכל עדות אפשר לאמר כך, דנמצא דהעדים היו פסולים למפרע והדין לא היה דין, אלא דכיון דנתבטל הדין על ידי ההזמה חייב, הכי נמי הכא. וליכא למימר דגבי עדות היינו טעמא, משום דהפסול מתחיל אחר שגמרו עדותן, דא"כ הכא נמי לימא דהפסול שלהם מתחיל אחר גמר דינם, דהא הכא לא העידו אלא דנו על פי ידיעתם, ודינם ועדותם באים כאחד.

ד"ה כגון. "דאפי' כרבי עקיבא ניחא דלא גמר מדיני נפשות". כלומר, דהא ר"ע איירי רק בדיני נפשות אבל בדיני ממונות מודה דעד הרואה ביום נעשה דיין. וקשה, דמאי מקשה גמרא אהא דאמר ר"ע "וכי בפני ב"ד הכהו", הרי הכא איירי בנזקין, דקאי על מה דאמר ר' שמעון התימני מקרא "והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ולא ימות", דהוי נזקין, וכן לקמן פשט מינה דיש אומדנא לנזקין, וכיון שכן שפיר קאמר ליה ר' עקיבא וכי בפני ב"ד הכהו, דאי הכהו בפני ב"ד ולא מת הרי אפשר להם לדון אותו אפילו לר"ע וצריך עיון.