ביאור ראובן על בבא קמא קעד

גמ' "מודה רב בשבת דמעשה ידיה עד שעת בגרות דאבוה הוי". כלומר, דשבת אינו בכלל תשלומי חבלה אלא בכלל מעשי ידיה.

רש"י ד"ה סחר. "סבב לפתחי העיר". כלומר, בלילה אתה יכול לעבוד, לפתוח ולסגור שערי העיר.

תוס' ד"ה א"ל. "לסימנא בעלמא נקט האי לישנא כדפי' ". דקשה להו, הרי פציעה היא גם כן שבח נעורים. ותירצו דשבח נעורים היא רק לסימנא, כדפירשנו, ולא כל מה שהוא שבח נעורים יש לו, אלא הדברים האחדים שיש לו קורא שבח נעורים.

בא"ד "דלא זכי ליה אלא קדושין ממש". כלומר, דכיון דיש לו רק זכות קדושין והכסף הם רק נגררים אחרי הקדושין, דכיון דהוא מקבל הקדושין ממילא הוא מקבל כסף הקדושין, וכיון שאין כסף קדושין אין לו שום זכות, וזה שהפסיד לו לא הוי אלא גרמא. אבל במעשי ידיה, הזכות שיש לו הוא בעיקר כסף של מעשי ידיה וזה שהפסיד לו הזיקו כסף ממש, ולא גרמא.

ד"ה כאן בסמוכין. "דכיון דאית ליה צערא דגופא אין מריצה לאביו". ולי נראה לחלק בין מציאה לחבלה, דבמוציא הרי הקטן אינו יכול לקנות בעצמו מן ההפקר, ולפיכך כשמריצה אצל אביו האב קונה, אבל גבי חבלה הרי הוא שלו מדינא, דהא חייבים אף על הקטנים, וכיון שכן אינו מועיל טעמא דמריצה לאביו שהאב יקנה, דהא קטן אינו יכול להקנות, משום דאין לו דעת.