ביאור ראובן על בבא קמא קעא
Beur Reuven on Bava Kamma 171 · ביאור ראובן על בבא קמא · free full Hebrew text
Open in the reader →גמ' "ר' שמעון היא". ק"ק דלכאורה ר' שמעון אינו מחלק אלא במתבייש, ובמתניתין קתני "לפי המבייש", ושמא ר' שמעון אף במבייש מחלק אותו חילוק בין עשירים לעניים, ותנא במתבייש וה"ה במבייש.
"דלא שנא הכי ולא שנא הכי". כלומר, תנא דמתניתין מחייב בתרווייהו, בין סומא שבייש ובין בייש את הסומא, אבל ר' יהודה אינו פוטר אלא בסומא שבייש. כן מסיק בתוספות על העמוד השני (ד"ה סומא אין לו בושת) וכן נראה מרש"י שם. ולפי זה, הא דאמר "כי קאמר ר' יהודה סומא אין לו בושת למישקל מיניה אבל למיתבא ליה יהבינן" נשאר אף לפי המסקנא.
"דמכלמו ליה ומיכלם". ואע"ג דמיכלם לאו הוי בושתו כגדול אף לר' מאיר. ומ"מ ליכא לאוקמי מתניתין כר"מ, דמתניתין איירי בגדולים, דהא בקטן פעמים חייב ופעמים פטור לגמרי.
רש"י ד"ה וכולן. "עניים ועשירים". כלומר, אבל קטנים לגדולים מודה ר' מאיר דיש חילוק, וכדלקמן.
תוס' ד"ה שבת. "כדי שיצא מבית רבו בידו שלימה", דקשה להו, הא רבא אית ליה בקדושין דעבד עברי גופו קנוי לרב.
בא"ד "יכול לשמור קישואין או פתח". והכי נמי אמרינן בקדושין, דאם עושה איזה מלאכה כמו מעשה מחט, אינו חייב להשלים אפילו חלה כל שש.
ד"ה פיחת. "לאביי גם בהיזק זה לא יטול כלום וכו' ". וזהו דוחק, דמנא ליה להגמרא דאף בזה קאמר אביי דנותנין הכל לעבד? והיה נראה להפך את הסדר בגמרא ולמגרס כך: פיחת אצל רבו פלוגתא דאביי ורבא, דאיתמר, הקוטע וכו'.
ד"ה כאילו. "ואיזה מתבייש יותר או פחות". דקשה להו, הא בושת הוי ממונא, וכללא דממונא דמשלמים כפי מה שהזיק, ולא פחות ממה שהזיק ולא דבר קצוב, כדאמרינן סוף פרק קמא. ותירצו, דהא הוי כמה שהזיק, משום דיש עשיר שאינו מתבייש יותר.
ד"ה עד שיתכוין. "במבושיו מאי דרשי ביה". כלומר, האי תנא דברייתא דסבירא ליה, נתכוין לבייש את הקטן ובייש את הגדול חייב. והנה לענין קטלא קא מקשי לעיל (מד:), "ורבנן האי וארב לו מאי עבדי לו?" ומתרץ, "אמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו". והכא ליכא לתרץ הכי, משום דמהתם ילפינן דין קבוע בכל מקום וא"כ הוא הדין גבי בושת דהא אף בממונא מקילים מספק, ולפיכך מיותר לרבנן קרא דבמבושיו.
ד"ה אבל. "ולא דמי לנתכוון להרוג את הבהמה וכו' ". כלומר, כיון דר' יהודה פוטר בבייש את העבדים, א"כ הוי לדידיה נתכוין לבייש את הפטור ובייש את החייב, ובכונה כזאת פטור לכולי עלמא, דהוי כמו לא נתכוין כלל, כמו נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, ותירצו דשאני בושת מקטלא, דבקטלא איכא קרא דכונה כזו לא הוי כונה אבל בבושת מועילה משום דליכא קרא. ובמה מצינו ליכא למילף מקטלא לבושת, דבקטלא מקילינן יותר, תדע דהא לרבי שמעון מצריך קרא אחרינא לבושת ולא יליף מבושת לקטלא.