ביאור ראובן על בבא קמא קסו

גמ' "חייתה כל צורכה אינו חייב לרפאותה". כלומר, אף על פי שחזרה אחר כך, תולין שלא חזרה מחמת חבלה הראשונה.

"אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרין". כלומר, אפילו לראשי אברים שאינם חוזרים דהוי כמו מיתה ממש מ"מ לא הוי רוצח.

"והא כתיב ואיש כי יכה וכו' ושמע מינה ממון". התוספות לא גרסי הך.

"לא תשקול ממון ותפטריה". כלומר, ונילף מינה במה מצינו דאף בראשי איברים כן.

"אף מכה אדם לתשלומין". ועכשיו לא קשה, נילף ממכה אדם, דהא למכה אדם מ"מ לא ילפינן, דהתם דוקא מיתה, והכא לאו דוקא. ואם כן ילפינן שפיר ממכה בהמה. אבל קצת קשה, כיון שכן, הוי ליה לאתויי בראשונה קרא דולא תקחו כופר ובתר הכי גזרה שוה דמכה מכה, דהא אי אפשר להתחיל למילף בגזרה שוה. ושמא יש לאמר דהתנא גרסינהו כפי שעלה על דעתו ראשונה, ובראשונה עלה על דעתו גזרה שוה דמכה מכה, וסבר דבעינן למילף נזקין מנזקין, ואחר כך עלה על דעתו לחזק דבריו מקרא דולא תקחו כופר.

רש"י ד"ה במסמר. "כאב המכה". כתב התוספות יום טוב על פירוש רש"י זה: "ונראה לי שר"ל, שאינו חוזר על כואו, אלא, שתחב לו מסמר שאינו חם. ותרי גוני נקט. ועדיין קשה לי, תרתי למה? והנה פשוט, שרש"י בא לתרץ קושית התוספות יום טוב, למה לו לתנא למתני תרתי, שפוד ומסמר. ותירץ, דחדא הוי כויה והיינו צער בלי רושם, וחדא הוי חבורה, צער ברושם. ועיין לעיל כו: בתוספות ד"ה "הא מבעיא ליה ליתן צער במקום נזק".

ד"ה שאין חוזרין. "לאחר שנקטעו". כלומר, לאתויי שן, דאע"פ דהוי אבר החוזר מ"מ הוי בכלל ראשי אברים שאינם חוזרין לאחר שנקטעו כמו הבשר והצפרנים.

ד"ה לנפש. "שאינן נפש" רוצח.

תוס' ד"ה החובל. "מכה בהמה". נראה לר"י דל"ג וסמיך ליה". וכן עולה לפי דברי רש"י. אבל אפשר לפרש גם כן דיליף מהיקיש והכי קאמר: האי תנא הכאה דכתיב באדם מהכאה דכתיב בבהמה, ולא יליף מכה ממכה. וכן לקמן קמקשי אתנא, כיון דאפשר למילף מקרא למה לו לאתויי ההיקש. והא דפריך בסמוך, "מאי חזית", הכי קפריך, ומאי חזית דילפת בהיקישא ממכה בהמה ולא ילפית מגזרה שוה דמכה אדם, דהרי הך גזרה שוה דהכאה הכאה, ניתנה לדרוש כדתנא דבי חזקיה. ועוד אפשר לפרש, לפי מאי דגרסינן "והא כתיב איש כי יכה כל נפש אדם מות יומת", ומשמע ליה לגמרא דהאי קרא קאי בין אמיתה ובין אראשי אברים מדכתיב כל נפש אדם, דמשמע בין מקצת נפש ובין כל נפש, ולפיכך דרשינן ליה בסנהדרין אף על מיתה, וא"כ בהאי קרא גופיה סמוך ראשי אברים למיתה ומאי חזית דילפית מסמוכים דבהמה ולא ילפית מסמוכים דאדם? ובהכי ניחא טפי, דלא מייתי הכא תנא דבי ר' ישמעאל, דיליף גזרה שוה כי האי גוונא, כדאיתא בכל מקום.