ביאור ראובן על בבא קמא קסה

גמ' "וא"ר יוסי בבל וכו' ". מכאן משמע דאע"ג דר' יוסי היה מארץ ישראל נקט מילתא בשביל בבל. ובזה מתורץ קושית התוספות בביצה ה. ד"ה הא לן. ומ"מ י"ל, כיון דהיה בא"י אי נקט בשביל בבל הוה ליה להזכיר בבל בהדיא, כמו כאן.

"בישוב כרמים". כלומר, בישוב שלהם דהיינו ישוב כרמים לרבה, משום דדרכם של יונים לעמוד על עצים, כמו כל עופות. ולרב יוסף הוי ישוב שלהם ישוב שובכים, משום דהני יונים שאין פורסין נישוב בפניהם הרי הם של בעל הבית ויושבים בשובכין, ולא על עצים.

רש"י ד"ה עיני. "לא גרסי' מאי דכתיב". דמאי דכתיב משמע דירמיה אמר קרא זה על רשב"ג, ופשיטא דלא הוי כן.

תוס' ד"ה לשון. "ודניאל נמי קורהו לשון סורסי". כלומר, ועוד ראיה דסורסי הוי לשון ארמי דהא הלשון שבספר דניאל קורא סורסי, דאמר בב"ר, "בכתובים דניאל ועזרא", ואפילו הכי כתיב בדניאל "וידברו למלך ארמית".

בא"ד "דסוריא היא ארם נהרים". ולבן שהיה מארם נהרים דבר לשון סוריא.

בא"ד "ועל שם שקרובה לארץ ישראל אין לשון ארמי שלה צח כל כך". כלומר, משום דהקרוב לא"י הוא רחוק מעיקר מרכז הארמיים.

ד"ה התירו. "מתחילה לא גזרו על קרובים למלכות". כלומר, דקשה להו, האיך יכלו האחרונים לבטל גזרת ב"ד החשמונאים דמסתמא היו גדולים בחכמה ובמנין, וכדהקשו לעיל ד"ה אתא איהו.

בא"ד "והוא היה רגיל" אצל מלכות.

ד"ה והתניא. "ע"כ השתא לא ידע פירוש הברייתא". תוכן התוספות כך הוא: לישנא דמתניתין: "אין פורסין נישובין ליונים אלא אם כן רחוק מן הישוב ל' ריס", משמע דצריך להניח בין הנישוב ובין הישוב מדבר של ל' ריס. ועל זה רמי מברייתא דתני שצריך טפי מל' ריס משום דמשמע ליה דהא דתני בברייתא "בישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס", היינו אפילו אם יניח בין הנישוב ובין הישוב מדבר. שהיא יותר ממאה מיל לא יספיק, ועל זה הקשו בתוספות תרתי: חדא, דהא משמע מלשון הברייתא דשום מרחק לא יספיק, וא"כ לא יוכל לפרס בשום מקום. ועוד, הא בברייתא גופא קתני דמדבר של ל' ריס מספיק, וא"כ תקשי לך ברייתא גופא מרישא לסיפא. ואי נימא, דהא דקאמר בסיפא, "בישוב אפילו מאה מיל", היינו כשאין מדבר בינתים, אלא שדות, ורישא איירי במדבר, א"כ נימא דאף מתניתין איירי כשיש מדבר בינתים, כרישא דברייתא, ולא תקשי. ותירצו, דלעולם מתניתין איירי כרישא דברייתא, כשיש מדבר בינתים, וידע לחלק בין מדבר למקום זרעים, וקושית הגמרא היא מהחילוק הזה, דמזה משמע דכשיש זרעים היא עפה יותר מכשהיא במקום שאין זרעים, לפי שעפה לאכול את הזרעים, וזהו נגד תירוץ הגמרא דבמרחק של חמשים אמה ממלאה את כריסה ואינה עפה בשביל זה לאכול יותר.