ביאור ראובן על בבא קמא קנח

גמ' "כיון דמטמרי איטמורי לא גזלני נינהו". ואע"ג דר' יוחנן מייתי קרא דמשמע מיניה דכה"ג מיקרי גזלן? י"ל דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, דכיון דבלשון בני אדם אף כה"ג מיקרי גזילה לא שייך ביה למימר גילוי מילתא בעלמא היא.

"כביכול עשה עין של מטה". כלומר, עין ה' המביטה למטה, כן משמע מהא דאמר כביכול, וגם מהפסוקים שמביא. ומזה שכתב רש"י "ומעין של מעלה לא נזהר" משמע קצת דעין של מטה היא עין האדם.

"בהמה גסה אי אפשר להביא". פירוש, אי אפשר להסתפק במה שיביאו מחוץ לארץ לפי שעה, כמו בהמה דקה.

תוס' ד"ה שהטמין. "פי' הטמין עצמו". דלפי פשוטו משמע הטמין את הבהמה. אבל א"כ על כרחך לקח הבהמה ממקום הגלוי ושם אותה במקום הטמון. ואמאי פריך הא לא משך.

ד"ה כיון. "כלומר, שעשה במקום גלוי". דקשה להו, הא בכל גנבה רואים אותו, דאם לא כן, יפטר מכפל מטעם מודה בקנס.

ד"ה ורבי יוחנן. "לא צריך להאי טעמא כלל". כלומר, דסבירא ליה דבכל גזלה אפשר להיות יסוד של אין ראיה, ומ"מ הוי גזלה משום שנוטל לעיני הבעל ובעל כרחו.

ד"ה אין מגדלין. "איידי דאמר דבא"י פסולין". ובזה ודאי רבותא קמשמע לן, דממתניתין שמעינן רק דאסור לגדל, אבל לא שמעינן דהמגדל פסול לעדות.

בא"ד "אפילו קשורה בכרעי המטה אסור". כלומר, דליכא למימר דע"י אחר מותר לגדל משום שהאחר שומר את הדקה שלא תזיק, דהא אפילו היא משומרת, כמו בכרעי המטה אסור. מ"מ קצת קשה, הא מכל הני ראיות מוכח רק דלבעל הבהמות אסור, אבל לרועה שאינו בעל הבהמה יכול להיות דמותר, משום דאין אדם חוטא ולא לו, והתם בגמרא איירי ברועה, ומשמע דהתוספות רוצים להוכיח דלהרועה יש איסור. ושמא יש להוכיח מזה אף על הרועה, דכיון דלבעל אסור לגדל, משום שאי אפשר לשמרם וא"כ אף לרועה אסור משום שלא יוכל לשמרם. ועוד אם הבעל עובר אף הרועה עובר משום לפני עור.

בא"ד "שאני עיזי דמסירי לרועה". כלומר, וקאמר התם דיכול בעל החושלי לטעון שאכלו כל כך חושלי כפי דמי העזים, דנאמן במגו שיכול לטעון שלי הם, כיון שתפס אותם ומוחזק בהם. ופריך והרי בהמות אין להם חזקה דכיון שיכולים לכנס מעצמם אין ראיה שקנאם מזה שהם ברשותו. ומשני, שאני עיזי דמסירי לרועה ואינם נותנים להם להכנס מעצמם.