ביאור ראובן על בבא קמא קנט

גמ' "ודנין דיני ממונות ביחיד". כלומר, סמכו על דעתם יותר מדאי, ולא חשבו שאפשר שיטעו (ובאופן זה לא היה אפשר להם להתקדם) וכן היו מרעים בחורשים וסמכו על עצמם שישמרו את בהמתם מלהזיק בשדה שיעברו עליה.

רש"י ד"ה שהיו מרעין. "בהמה דקה שלהן". קשה לי, כיון דאיירי בבהמה דקה א"כ למה ליה למיתלי בזה שעברו על שדה קטנה, הא אפילו בלא זה אסור לגדל בהמה דקה, אפילו לשמרה בבית, כדהוכיחו התוספות לעיל (ד"ה אין מגדלין) ורש"י גופא קאמר בהא דאמר רבן גמליאל, "וקושרה בכרעי המטה", דרבנן פליגי עליה. ואפשר שצריך לאמר בהמה גסה.

ד"ה ישוע הבן. "כמו פדיון". כלומר, כמו שמתרגמינן פדיון, דהיינו ששני המלים, פדיון וישוע, מתרגמינן פורקן.

תוס' ד"ה והטבח. "ומותר להשהות". כלומר, אפילו לא ליום השוק, דתמיד מותר לו לקנות הרבה, רק שכל מה שקנה בפעם אחת ישחוט בתוך ל' יום. ולספרים שלנו דגרסינן שלשים יום לאיסור, א"כ צריך לשחוט כלם לפני שלשים יום דעשרים ותשעה הוא הגבול שמותר לו להשהות ועיין לעיל פג: דאמר "הני עיזי דשוקא דמפסדי", ומשמע קצת כפירוש רש"י דלפירוש התוספות הוי ליה למימר "הני עיזי דטבחא", דבבל כא"י.

ד"ה מהו לשהות. "נמי משמע". נראה בעיני דצריך למחוק "נמי", דהא לפני זה רוצה לאמר דקודם הרגל אינו צריך לקשור ולשמרה בבית, דהא דאמר קושרה הוא לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט.

ד"ה לבי. "מ"מ אין שייך לשון ישועה". פירוש, דבלשון ארמי יש למלה פורקן שתי משמעות, משמעות של פדיון ומשמעות של ישועה, כמו יקום פורקן מן שמיא. אבל בעברית יש לשתי משמעיות הללו שתי מלים מיוחדות, ומשמעות של ישועה אינה נשמע מהמלה פדיון ומשמעות של פדיון אינו נשמע מהמלה ישועה.