ביאור ראובן על בבא קמא קנ

גמ' "אע"ג דהודאה דגניבה מחמת עדים הוא דקא מודה". קצת קשה, הא הני עדים קמאי דהוזמו לא הוו עדים כלל, והוי כלא באו כלל, אלא שגרמו לו שיבוא להודות, והוי כמו שהודה מחמת בעתותא דעדים שלא באו, ובזה הא אמרינן בברייתא דלעיל דהודאתו הוי הודאה אע"פ שראה עדים שממשמשים ובאים, וא"כ אמאי לא תהוי הכא הודאתו הודאה? ודוחק לאמר דת"ק דהכא וסומכוס תרוייהו אית להו כר"א ב"ר שמעון. ועוד לשמואל אפילו לר"א ב"ר שמעון אינו חייב מטעם דהודאתו אינה הודאה אלא מטעם דבאו עדים אחר כך, וסבירא ליה דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב, ושמא יש לחלק, דשאני הכא, שהזמינוהו לדין על פי עדים, אבל התם הרי לא הזמינוהו לדין אלא שבא מעצמו משום בעתותא דעדים, ולפיכך מהני התם הודאתו.

"דלא ידעי באיזה יום באיזה שעה דליכא לעדות כלל". נראה לי דסומכוס ורבנן בהא פליגי: סומכוס סבר דהפסול של עדות שאי אתה יכול להזימה הוי פסול בעדות, דהיינו שצריכים שהעדות תהיה שלמה, שיאמרו כל מה שראוי לאמר. והמדה היא, שאם אמרו כל כך שאפשר להזימם הוי עדות שלמה. ורבנן סברי דהפסול של עדות שאי אתה יכול להזימה הוי פסול בעדים, דהיינו, כשהאמינה התורה שני ישראלים לא האמינה אותם אלא אם כן כשיראים לאמר שקר פן יוזמו, וכשאין עליהם יראה כזו הוו כקרובים, שעומדים בספק לאמר שקר, ופסולים לעדות אפילו לחוב לקרובים, ואפילו נאמנים כמשה ואהרן, משום שחסר להם תואר של עדות, וכן הכא, אע"פ שנראה שהם אומרים אמת מ"מ פסולים לעדות.

רש"י ד"ה אילימא ארישא. "דהוזמו עדי גניבה וקאמר סומכוס הן משלמין כפל בשבילו לבעלים". קצת קשה, אי הוזמו אגנבה, א"כ ליכא עדים אגנבה, ואמאי ישלמו כפל לבעלים? וטוב היה לו לפרש שהעדים משלמים כפל לגנב. ואפשר דאגב דמפרשינן לקמן הכי פירש עכשיו נמי הכי. ועוד נראה דלא ניחא ליה לפרש שהעדים משלמים לגנב והגנב משלם שלשה להבעל, דתשלומי חמשה אמר רחמנא ולא תשלומי ג' והוי ליה לאמר ועוד. אבל הך קושיא דהא ליכא עדים כלל נכללת בהא דאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

ד"ה ואייתי. "סהדי דגנב", עיין רש"ש.

תוס' ד"ה ברייתא. "דקמ"ל דהודאה דטביחה לאו הודאה היא". וזהו דחוק מאד, דהא ההוספה בברייתא היא דברי ר' אלעזר ב"ר שמעון, והיאך עלה על דעתו שאנו מוכרחים שיש כאן עוד הוספה? לכן נראה לפי פשוטו דדרך הגמרא היא להזכיר עוד מקור ממין אחר, ולא לאמר משתי משניות דיקא נמי וכן אמרינן בעלמא, "כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתן ותנינא בברייתא". ואע"ג דאפשר היה לו להביא עוד מן התורה גופה, כמו קרח שהלך עם דתן ואבירם. ועוד י"ל כיון שהביא לעיל הברייתא באותו ענין דמודה בקנס ואחר כך באו עדים הביא אותה אף עכשיו.