ביאור ראובן על בבא קמא קמה

רש"י ד"ה ה"ג והלכתא. "דהא תוך כדי דיבור הוה". נראה לי לפירוש רש"י דיש שתי שטות בגמרא, והיינו, דעתה סובר דפסול העדות מתחיל אחר עדותן של המוזמין, אפילו לאביי, ולפיכך כשהעידו תוך כדי דיבור על הגנבה ועל הטביחה וכשהוזמו אחר כך, בין על הגניבה ובין על הטביחה, חשבינן כאילו היו כשרים בשעת עדותם. והסוגיא ד"לימא כתנאי" סברה דהפסול של העדות מתחיל בשעת עדותם, וכיון דהוזמו אפלגא דדבורם חשבינן אותם כפסולי עדות אפלגא השני. ועוד נראה מפירוש רש"י דעל פסול אמרינן איגלאי מילתא למפרע, אבל על ביטול לא אמרינן הכי, אלא אי בטלה לפנינו לפני הזמה אזי אינו מועיל לה הזמה, ואי לא בטלה לפנינו אף על גב דאיגלאי מילתא דבטלה היתה מ"מ מועיל לה הזמה, דהא כל עדות המוזמת איגלאי מילתא דבטלה היתה. וכיון שכן, אם הוזמו על הגנבה תחילה אזי בטלה עדותם על הטביחה קודם שהוזמו, דכיון דלא גנב לא ישלם על הטביחה אפילו אי לא הוזמה, וכן אם העידו בזה אחר זה והוזמו על הגנבה אפילו אחר שהוזמו על הטביחה, הרי איגלאי מילתא למפרע דבשעת עדותן על הטביחה כבר היו פסולי עדות, ועל עדות אמרה תורה ועשיתם לו כאשר זמם, ולא אשאר אנשים שאינם עדים. אבל אי העידו בבת אחת והוזמו תחילה על הטביחה, כיון דנפסלים אחר עדותם א"כ עדותם של גנבה כשרה היתה עד שעת הזמה של גנבה ואע"ג דעדותם של טביחה, שהיתה תוך כדי דבור של גנבה, מתבטלה, מ"מ אמרינן פלגינן דבורא. ושיטת התוספות נפרש על התוספות ד"ה שהעידו בבת אחת והוזמו.

ד"ה היו שנים. "ואפי' חזרו והוזמו על הטביחה פטורין". לאביי משום דהכחשה לאו תחילת הזמה או משום דלמפרע הוא נפסל. אבל לרבא חייבין כשהוזמו אחרי כן.

ד"ה איתזמו. "אלא איפסלו להו אגניבה". ונראה דהאי נמי לאו דוקא, אלא בטלה עדותן, משום עדות שבטלה מקצתן. וכן אמר ר' יוסי בהדיא.

תוס' ד"ה א"נ דפסלינהו. "דה"ה דיש לחוש לפסידא דמקבל מתנה". דאי פסידא דלקוחות דוקא הוי מצי למימר איכא בינייהו, בין הני תרי לישני דרבא, במקום שחתמו על שטר מתנה, וכדהוכיחו בתוספות דלעיל.

ד"ה שהעידו בבת אחת והוזמו. ושיטת התוספות היא, דיש שיטה אחת בגמרא, והיינו דאין העדים נעשים פסולים אלא עד לאחר עדותם, אפילו למאן דאמר למפרע הוא נפסל, כיון דיכולים לחזור על עדותם תוך כדי דבור ולהשאר בכשרות. ולפיכך אם העידו בבת אחת על הגנבה ועל הטביחה והוזמו על אחת מהם הם נשארו כשרים על אידך, אבל מ"מ יש בזה חילוק בין למפרע הוא נפסל, למכאן ולהבא הוא נפסל. דלמ"ד למפרע הוא נפסל, כיון דהעידו בבת אחת והוזמו על אחת הרי הוזמו על פלגא דדבורא, ופלגא דעדותם הוי מוכחשת וא"כ פלגא דאידך נמי הוי מוכחשת ואינה מועילה לשום דבר, אע"פ שאפשר להזימם למ"ד הכחשה תחילת הזמה היא. אבל למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל, אע"פ שהזימום על אחת מהם אינם נעשים מוכחשים על אידך, אי משום דהוי חידוש, אי משום פסידא דלקוחות.

בא"ד "כיון שהיו יכולין לחזור בהן על העדות של גניבה". כלומר, כיון שיכולים לחזור בהם על העדות של גנבה, הרי לא נגמרת עדותם עד אחרי עדותם של טביחה, עד הזמן שאינם יכולים כבר לחזור בהם משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.