ביאור ראובן על בבא קמא קמב

גמ' "שור הנסקל איסורי הנאה נינהו לאו דמריה קא טבח". מכאן קשה לר"ת דפירש דשור הנסקל אינו נאסר מחיים ועיין בסנהדרין עט בתוספות ד"ה שור שלא נגמר.

"והועד בבית שומר". האי והועד לאו דוקא דהא בתם נמי חייב סקילה, אלא כלומר, התרו את השומר ולפיכך חייב השומר לשלם דמי שור לבעלים.

תוס' ד"ה איסורי הנאה. "תיפוק ליה דאין זה טביחה דמחתך עפר בעלמא הוה!" כלומר, דמהא דאמר "ולאו דמריה קא טבח", משמע דשחיטה הוי אלא דלא הוי דמריה, וזה אינו, דהא לענין שחוטי חוץ לא בעינן דמריה, ומ"מ אמרינן דלא לחייב, והיינו משום דלא הוי שחיטה כלל. ואע"ג דר"מ סבירא ליה שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מ"מ הרי אם שחט נבלה פטור, משום דבנבלה או בהמה טמאה השחיטה אינה נקראת שחיטה אלא חיתוך. וכן הכא לא עדיף מבהמה טמאה ולפיכך אמרינן גבי שחוטי חוץ דלא לחייב לכ"ע, אפילו לר' מאיר. ומשני דלר"מ דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה הוי שחיטה אפילו באיסורי הנאה כיון שהחסרון אינה לא בגוף השחיטה ולא בדבר הנשחט, אלא בדין תורה, והוה כמו דדבר אחר גרם לה שלא תהא ראויה, או שלא תאכל. ודוקא בשחוטי חוץ אמרינן דאיסורא הנאה הוי כמחתך עפר, ולא מחייב, משום דהתם הדבר אינו תלוי בגוף אלא בדין תורה, משום שעשאוה קרבן.

בא"ד "דמכי שחט ביה פורתא קנייה בשינוי מעשה". כלומר, ובכן חייב אע"פ שאינו דמריה. ואע"ג דאמרינן לעיל דאי יצא מרשות בעלים ביאוש, או ביאוש ושינוי רשות או בשינוי השם, פטור, היינו דוקא שקודם שחיטה כבר יצא מרשות הבעלים.

בא"ד "דלא חשיב שינוי מעשה לקנות בכך". פירוש, דשינוי מעשה הוי דוקא בשעה שהשינוי משנה צורתו של דבר, באופן שעל ידי השינוי משתנה שמו של הדבר, וכדאמרינן בהגוזל עצים (צו.) "דיקלא ועביד גובי לא קני גובי ועבדינהו כשורי קני".

ד"ה וסבר. "ממאי דמחייב ר"מ בדינא דגרמי אין להוכיח שיחייב ד' וה' בדבר הגורם לממון". כלומר, כיון דד' וה' אינו חייב אלא בשור ושה בלבד, א"כ אפשר לאמר, דכיון דהשור והשה אינם שלו ומה שיש לו בם לא הוי אלא אפשרות להפטר בם מדמיהם, וא"כ אין לו כבר גוף השור והשה, אלא ממון אחר והממון אחר אינו חייב ד' וה', לפיכך מביא מר' שמעון דהוי כמו שיש לו בעלות בגוף השור והשה ויש לו זכות אפילו בד' וה'.

ד"ה מכלל. קצת קשה דמה דיוק הוא זה". כלומר, דהרי רישא לא איירי כלל בשחיטה שאינה ראויה, וא"כ רישא וסיפא הוו משניות מיוחדות, ואיכא כמה פעמים דרבי סותם משנה אחת כחד תנא, אע"פ שיש בה מחלוקת, ובמשנה אחרת מזכיר מחלוקת, ועוד דהמחלוקת דלוקה ומשלם כבר שנה במכות ולא הוצרך לשנותה שוב, (ואע"ג דהמחלוקת דשחיטה שאינה ראויה כבר שנה נמי בחולין, איכא למימר דתני לה הכא להשמיענו דאפילו בטביחה ומכירה דלא כתיב שחיטה יליף ר' מאיר משחוטי חוץ, ולא מטבוח טבח והכן?), אבל י"ל דסבירא ליה דשחיטת יום הכיפורים הוי נמי שחיטה שאינה ראויה, מטעם "לא תאכל כל תועבה, וא"כ דייק שפיר מדלא פליג ר' שמעון אטבח ביום הכיפורים, כיון דהוי נמי שחיטה שאינה ראויה. ודחי, דפליג בסיפא, והוא הדין ברישא.