ביאור ראובן על בבא קמא קכז

גמ' "גניבה לרבות כל דבר". וכאן חסר בברייתא, יאמר שור, שה, חמור, חיים וגניבה והכל בכלל.

"וכלל ופרט וכלל קמ"ל". כלומר, לעולם כדכתיב קאמר, גניבה ושור, דהוי ליה כלל ופרט, אלא סמיך נמי אחיים דכתיב בתר שור והוי ליה עוד כלל אחר הפרט, ולפיכך קא קשה ליה בתר הכי, הרי בכללא בתרא חיים כתיב ביה ולא תרבי טפי מבעלי חיים. אבל אי היה אפשר לאמר, אילו נאמר קאמר, אז ליכא למפרך האי כלל ופרט, דאפשר לאמר, אילו נאמר חיים ברישא והדר גניבה, דהוו מתרבי כל דבר מכללא בתרא. ובאמת לא קשה כלל אילו נאמר, דהא התורה נדרשת בכמה פנים, וא"כ אפשר שלפי איזה פנים, לפי הפשט למשל, צריך להיות דוקא כדכתיב.

תוס' ד"ה יאמר. "והשתא בעי לרבויי בכלל ופרט טפי ממאי דמשמע כללא בתרא". ולי נראה לישב, דמעיקרא שקיל וטרי כמו שהיה כללא קמא עיקר, וא"כ היה קשה, אם המצא תמצא למה לי, אבל לבסוף מסיק דכללא בתרא עיקר לפי האמת, ולפיכך צריך המצא תמצא לעשות ריבוי ומיעוט. וכן הוא דרך התנא לשנות מעיקרא מה שאינו אמת ולבסוף מסיק מה שהוא אמת, וכך אנו מבחינים בין מה שהוא אמה למה שאינו אמת, והיינו פירושא של יגדיל תורה ויאדיר, דאמרינן בכמה מקומות, וכן כאן גופא הוא אומר מעיקרא דמפרטא דשור היינו מרבים כל דבר, אע"ג דלפי האמת אין אנו מרבים אלא דבר שהוא קרב לגבי מזבח.

בא"ד "שזה במגע ובמשא וזה בבית הבליעה דוקא". וליכא למימר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה במגע ובמשא, דא"כ לכתוב רק שור וחמור, ונימא דחמור מרבה כל דבר הקדוש בבכורה, ושור, באם אינו ענין, ע"כ בא לרבות דבר שנבלתו מטמאה במגע ובמשא, וכיון שכתב אף שה, ע"כ לרבות אף עופות טהורים שנבלתם מטמאה בבית הבליעה.