ביאור ראובן על בבא קמא קכד

גמ' "גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב". כלומר, אע"פ דלא הניח כאן אש.

"בעל גמל חייב". כלומר, אע"ג דהאש לא הוי שלו.

"החנוני חייב". אע"ג דהאי מזיק לא נעשה על ידי הרוח אלא ע"י בעל חי.

"בנר חנוכה פטור". ואי אפשר להכריע מכאן אי בעל הגמל חייב לר' יהודה.

גמ' "ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ד' וה' ". אע"ג דמלתא דפשיטא היא דהא מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ד' וה' ולא איפכא, וכיון דפטור מכפל ממילא פטור מד' וה', מ"מ תני ליה בתר פטורא דכפל, משום דעיקר פטורא בכפל כתיב "וגונב מבית האיש", ופטורא דד' וה' מחמת פטורא דכפל קאתי דד' וה' קאמר רחמנא ולא ג' וד' ולפיכך קתני ליה בתר פטורא דכפל.

"יצאן (?יצאו) עבדים שהוקשו לקרקעות" בירושלמי איתא: "תנא ר' ישמעאל יצאו עבדים שאין לך בהם אלא תשמיש", והיינו, דכל דבר מותר לכלות אפילו את הגוף בכדי ליהנות מזה, מה שאין כן בעבד, דאפילו עבד כנעני אסור לשחוט בכדי ליהנות מבשרו, ובכן אין לבעליו בו זכיות כל כך שיש לו בכל חפציו, ולכן אין לו בו גם כן זכות הכפל שנתנה התורה בכל דבר. וזאת היא סברא נכונה והמפרשים האחרונים התיגעו שם לחנם.

תוס' ד"ה מרובה קתני. "ועוד שמשייר שותף שגנב מחבירו וכו' כדאמר לקמן בפירקין". וא"ת ללשון ראשון, דמרובה הוי כמו אין בין, היכי משייר שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו? וי"ל דטעמא דפטרינן התם הוא משום דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר, כלומר דחצי שור לא מקרי שור, וכיון דאמר הכא דאינו חייב אלא על שור ושה בלבד ממילא מיעט כל מה דלא מקרי שור ושה וממילא אמעיט נמי כשגנב חצי שור או שה, ואם כן תני הכא ממש הכל (ומהר"ם תירץ בדוחק גדול).

ד"ה יצאו קרקעות. "דליכא אלא חד קרא לתרוייהו". והא דמצריכינן לקמן מיעוט לכפל אע"ג דכבר אימעט משבועה מכסף או כלים כדאמרינן בהזהב, מפרשי לקמן, בתוספות ד"ה "למה לי", דבהזהב אילו לא נאמר קאמר, כלומר, דלפי האמת לא ממעטינן שבועה מכסף או כלים, דהנהו צריכי למה כסף שנים אף כלים שנים, אבל אילו לא נאמר מיעוט בפסוק דעל כל דבר פשע, לא היינו דורשים "מה כלים שנים", אלא היינו דורשים לפטור קרקעות משבועה.