ביאור ראובן על בבא קמא קכב

גמ' "ר"ש אומר שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה". קס"ד דהכי קאמר "שלם ישלם", תרי זמני, לרבות שישלם הכל לפי שעשה דליקה. ולבסוף מסיק דהכי קאמר "שלם ישלם המבעיר את הבעירה" כלומר, הכל תלוי אם הוא היה המבעיר, אם הבעירה היתה לבא מחמתיה, ואין לשער ברחוק וקרוב כדאמרי אחריני.

רש"י ד"ה הכל. "בין רחוק בין קרוב". ולפי הדליקה הכי משמע, הכל בא לפי הדליקה, שהדליקה שורפת את הכל.

ד"ה היה גדי. "והכי קאמר היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו פטור". כלומר, דלא תקשי למה לי טעמא דגדי סמוך, אפילו אי הוי כפות פטור מטעם דקם ליה בדרבה מיניה, ולהכי קאמר "או גדי סמוך", דפטרינן ליה אז אפילו הוה נמי עבד סמוך. ואע"ג דאז חייב על הגדיש מ"מ נראה ליה לרש"י דמצי למתני פטור סתם משום דהאי חייב ופטור רק אגדי קאי, כדקתני "ונשרף עמו".

ד"ה במדליק. "בתוך של חבירו הוא". נראה דרש"י מפרש כדברי התוספות, דמוכיחים דהאי מדליק בתוך הבירה הוי בתוך של חבירו, דאי בתוך שלו לא הוי מחייבי רבנן אפילו על מה שדרך להניח, דהא אמרי לעיל "אינו משלם אלא גדיש של חטין או של שעורין, ומשמע דפטור אף על המוריגין.

ד"ה בדידה. "וכ"ש בירה". כלומר, דבשלמא אי רבנן מחייבי בשל חברו רק על מה שדרך להניח שפיר, דמשום הכי קתני בירה, ולא נקט גדיש בשל חברו, משום דרוצה לומר "משלם כל מה שבתוכה", וזהו דוקא בבירה דדרך להניח בה כל דבר, אבל אי מחייבי אפילו על כלים שאין דרך להניח אם כן אפשר לתני גם בגדיש "משלם כל מה שבתוכו". (וכן פירשו התוספות).

תוס' ד"ה לפלוג. "ופליגי במוריגין וכלי בקר וכו' ". ואף לפי זה קשה לשונו של רב כהנא דקאמר "כל מה שבתוכו ליתני משלם מה שבתוכו.

ד"ה אלא. "דלא אבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש". וזהו לפי דברי התוספות דפטרי אפילו במזיק ממש בדבר דלא הוי ליה לאסוקי אדעתא. ועיין לקמן בתוס' ד"ה מי מנחי אינשי.