ביאור ראובן על בבא קמא קטז

גמ' "סאה בששים סאין". נראה דהאי ששים שהזכירו כולם הוא, משום דילפינן מקרא דהערוגה הנאכלת איננה צריכה להיות נשומה לבדה, אלא כחלק משדה שלמה וא"כ היא צריכה להיות בטלה בשדה, וכיון דמדרבנן כל דבר בטל בששים לכן צריך להיות ששים. וסבר ר"י בר חנינא דלפי הרוב בהמה משחיתה סאה ולכן שמין בכל בהמה לפי חשבון סאה בששים סאין. ועוד דרוב קרקעות הנמכרים הם של ששים סאים ולפיכך לרוב עלה מחיר של סאה לפי החשבון הזה. ור' ינאי סבר דרוב שדות הנמכרים הם של שלשים סאה והם מבטלים תרקב (לכן הוזכר בדברי ר' ינאי תרקב בששים תרקבים), וחזקיה סבר דצריכים רק בטול בששים. והא דמקשי הגמרא מברייתא אכולהו ולא אמתניתין, דתנא ששמין ע"ג שדה אחר, משום דבמתניתין אפשר לפרש כמו בברייתא, דהא דקתני "שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה" היינו דאין אומרים משלם דמי הפירות עצמם אלא משערין עם הקרקע כמה היתה יפה וכמה היא יפה. ואפשר עוד לפרש דלפיכך קבעי "היכי שיימינן?" משום דאפשר לפרש שמין באופנים שונים כמו שמפרשת הברייתא וכמו שמפרשים האמוראים.

"בנזקי גופו מאי דעתיך". דמסברא צריך לשום אגב שדה אחר כדאיתא בתוספות מז. ד"ה אי דינא, ורבא קבלה מאביי כדאיתא התם בגמרא "וכן אתה מוצא במזיק שדה של חבירו".

רש"י ד"ה סאה. "ושמין כמה נפחתו דמיו בשביל קרחות ערוגה זו". קצת קשה, דאם כן אם אכלה בית סאה או בית סאתים לא ישומו בשדה אחר, ומקרא משמע דכל היזק צריכין לשום בשדה אחר. ושמא הא שמין ששים סאים ורואים כמה דמים מגיעין לבית סאה הוי נמי שומא בשדה אחר. אבל ממ"מ קשה, הא אפשר להיות שבעירו יבערו שדה של ששים סאה והאיך יקיימו בהיזק הזה שומא בשדה אחר? ואפשר שמחשבים ההיזק של כל בהמה לבדה.

ד"ה מפני שפוגם. "אלא כל סאה שמין בששים". ולפי זה קשה למ"ד קלח בששים קלחים.

ד"ה "קטמה נטיעה גרסי' ", דהא בנזקי ממוני מיירי הכא.

תוס' ד"ה שמין. "שאם אכלה ערוגה אחת שמין אותה אגב בית סאה וכו'". נראה דרש"י מפרש במתניתין דאכלה ערוגה שמין בבית סאה משום דבית סאה היינו מקום שזורעין בו סאה, ואי נפרש במתני' דהבהמה אכלה הסאה, איך אפשר שבהמה אחת אכלה כל כך?

בא"ד "דבקרא לא כתיב אלא בשדה אחר ששמין מה שהזיק אגב שדה אחרת". כלומר, דבתורה כתוב רק ששמין מה שהזיק אגב שדה אחר. ולפירוש שמין את הסאה שלא הזיק אגב שדה אחר. ואע"פ שמסברא צריך לשום כן מ"מ היה צריך להזכיר זה בתורה או לכל הפחות במשנה, דהא מה ששמין את ההיזק אגב שדה אחר הוא גם כן סברא כדאיתא בפרק ה' ומ"מ קפריך מנא הני מילי.

בא"ד "בית סאה הנאכל שמין באותה שדה". ושדה בלשון המשנה היא לרוב נקבה, כמו נסתחפה שדהו.

בא"ד "אם סאה סאה אם מאתים סאתים". ומזה רואים דמיירי שאכלה הבהמה סאה.

בא"ד "לעולם שמין סאה בששים ומשלם לפי חשבון". והיינו דלפירוש התוספות שמין שדה של ס' סאין כמה הוא יפה כשהוא מלא בפירות וכמה נפחתו דמיו בשביל סאה הנאכל, וככה רואים כמה עולה לסאה. ואם אכלה הבהמה חצי סאה משלמת החצי מזה, אבל לפירוש רש"י שמין של ס' סאה כמה הוא יפה, וחלק הששים מזה הוא מחיר הסאה. ואח"כ אומדים סאה במחיר כזה כמה נפחתו דמיו בשביל חסרון ערוגה.

בא"ד "אלא בתרקב משערין". והא דנקט במתניתין סאה משום דדרך הבהמה להשחית סאה. ולפיכך אומר אחרי זה דהיינו דוקא בסאה פירות אבל בית סאה זרע פשיטא דאין דרך בהמה להשחית. וצ"ל דסברת התוספות היא דעכשיו לא תקשי ממתניתין אברייתא אפילו נפרש בברייתא דמשערין אותה בפני עצמו, דאפשר לפרש דהא דקאמר במתניתין "שמין בית סאה באותה שדה", היינו דאין שמין את התבואה בפני עצמה רק עם השדה אשר עליה. אבל לפירוש רש"י דפירש שמין ערוגה בבית סאה, היינו על כרחיך דשמין את הערוגה אגב שדה אחר ולא בפני עצמה.

בא"ד "משום דברישא קתני קב". ואם כן לשון הברייתא הוא לקרות לקב פירות המחובר לקרקע דוקא קב, ולא בית קב.