ביאור ראובן על בבא קמא קד

גמ' "שהתליע מתוכו". עכשיו ליכא למיפרך פשיטא, דמהו דתימא איבעי ליה למיעל ומנקש עליה, כדלקמן, אבל גבי גמלים ליכא למימר הכי כיון דלא שכיחי גמלים במקום הזה אין אדם חושב עליהם כלל.

"נסיב סיפא נמי לא כסהו כראוי". והכי נמי הוי מצי למימר לא כראוי לשוורים ולגמלים אלא הא קמשמע לן דאף בכראוי לשוורים ולא לגמלים נמי אין שום חידוש אי שכיחי גמלים.

"או דילמא לא אמרינן מיגו". נראה דההיא בעיא אינה שייכת לתחילתו בפשיעה וסופו באונס, דהא הכא חייב על הגמלים אע"פ דלא שכיחי והוי אונס בתחילה ובסוף, והיינו משום דכיון דעשה בור לגמלים, שלא היה לו לעשות, חייב, אבל גבי שמירה אין לו כלל לשמור מאונס, וכיון שקרה אונס לא הוי מזיק כלל, אלא דהכא קמבעיא לו אם לגבי שוורים עשה בור או לא, דכיון דלגבי אחד הוי בור אפשר שהוא נקרא בעל הבור אפילו לגבי השני. ועוד יש לחלק לקולא לגבי מגו. דבתחילתו בפשיעה הוא פושע לגבי אותו הדבר שקרה אחר כך האונס, ולגבי אותו דבר עצמו היה יכול להיות חייב ולפיכך הוי פושע בכח אבל לא בפועל. אבל במגו לא היה פושע לגבי שוורים אפילו בכח. ולכן מקשו התוספות הלא גם היה פושע לגבי שוורים בכח על ידי שיעברו גמלים וירעו את הכסוי ואם כן גם הכא ליחייב מטעם תחילתו בפשיעה וסופו באונס. ותירצו, דתחילתו בפשיעה כזה שאין האונס בא מחמת הפשיעה, פטור לכולי עלמא. ושוב הקשו, דמכל מקום הרי הוא תחילתו בפשיעה וסופו באונס, שהוא חמור בודאי מתחילתו וסופו באונס וא"כ היכי פשיט מפיקח ומהלך ביום דהוי תחילתו וסופו באונס?

תוס' ד"ה ושכיחי. "דאפילו היה מכוסה כראוי לשוורים ולגמלים היה מתליע". וא"ת הרי אף כאן בא האונס מחמת הפשיעה שאם לא כרה בור ברשות הרבים לא היה מזיק על ידי התלעה? י"ל דפושע אינו נקרא אלא במקום שיכול לחייב על ידי פשיעתו, אבל כאן בשוורים לא היה יכול לחייב על ידי פשיעתו אלא על ידי אונס, א"כ לא עשה שום מזיק לשוורים.

בא"ד "שהרי אין פושע לגבי שור פיקח כלל". דבלילה לא הוי פיקח, ובשעה שהוא פיקח אינו יכול ליפול.

בא"ד "וא"ת כיון שיודע דשור פקח פטור דלאו פושע הוא א"כ מאי קמיבעיא ליה". כלומר, כיון דאף בהאבעיא חשיב ליה לגבי שור פיקח אונס גמור, וא"כ כבר ידע דשור פיקח ביום פטור, ושור חרש תנן במתניתין דפטור, א"כ ידע דלא אמרינן מיגו.

בא"ד "ובמסקנא כשפושט הש"ס אין חושש בזה החילוק". והא דלא פשיט ממתניתין משום דבברייתא מפורש יותר אבל אי הוי סבירא ליה הכי לכתחילה לא הוי ליה למיבעיא כלל.

בא"ד "דלא אמרינן מיגו כיון דלא שכיחי ביה חיובא דגמלים". כלומר, דמיגו הוי כמו לא פלוג, דכיון דהרבה פעמים הוא נקרא מזיק ובעל תקלה וא"כ כשקרה היזק על ידו מחייבינן ליה, אבל משום מיעוט פעמים שאפשר לגרום היזק אינו נקרא מזיק ולפיכך אי אפשר לחייבו במקום שאינו פושע.