ביאור ראובן על בבא קמא י

רש"י ד"ה ליכתוב. "מה לקרן שכן כוונתו להזיק". לפי המסקנא הכי הוי ליה למימר, מה לרגל שכן היזקו מצוי, אבל לא דק. וכן איתא במהר"ם על פירושו לרב, ואפשר דאמזיק שור דכתב בתורה סמך, דהוי בכונתו להזיק, דאם לא כן קשה, הלא גם שור חייב, אפילו בלא כוונה להזיק ואפילו בלא כוונה לעשות מעשה ההיזק, כמו, נפל לבור והבאיש את מימיו, או הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות והוזק בו בעל הבית.

ד"ה וכולהו. "דבר שאינו ראוי לה מאי ניהו אדם". נראה דלהכי פירש רש"י דבר שאינו ראוי לבור הוי אדם ולא כלים, דלא תקשה לרבי יהודה דמחייב כלים בבור, והוי ליה למימר, דלר' יהודה לא אתיא שן מבור ואש. אבל התוספות פירשו דאינו ראוי לבור הוי כלים, ולא תקשי להו היכי יליף שן מבור ואש לר' יהודה דהא לדידהו ליכא למפרך "תאמר בשן שאין מועדת לאכל אלא בראוי לה", כיון דאין שייך.

תוס' ד"ה כי שדית. "כיון דאין הנאה להזיקה". ומרש"י דפרק הפרה (מח:) מוכח, דסובר דשן משונה שהועד ג' פעמים בכך נעשה שן דאורחא, אז אפשר לומר, דהא דאמר הכא דשן אינה מועדת לאבל אלא את הראוי לה, היינו דבאינו ראוי לה נעשה מועד בפעם השלישית, ועיין דף מח:

בא"ד. "והא משכחת ליה אדם", ועוד ראיה מהא דאמר לקמן, (מג:) "ואילו שהאש משלמת שלא בכוונה דמים (כלומר, על מיתת אדם) מה שאין כן בבור לא קתני" ואי אדם הוי אינו ראוי אצל בור אז היינו דקתני, "שהאש מועדת לאכול בין דבר הראוי לה בין דבר שאינו ראוי לה מה שאין כן בבור". אבל מה שפירשו בתוספות דבור הוי אינו ראוי אצל כלים משום דלא מזקי להו הבלא, קשה - הלא אבנו סכינו ומשאו הוו גם כן בור והם אינם מזיקים בהבל. אבל י"ל דבור הוי אינו ראוי אצל כלים מטעם שהכלים אינם נופלים מעצמם בבור, ואם כן הבור לבדו אינו יכול להזיק את הכלים.

בא"ד "וחייב משום חציו". והיינו דוקא למ"ד אשו משום חציו אבל למ"ד משום ממונא לא אתי אבנו וסכינו בצד השוה וצ"ע דבהמניח (כט.) משמע דלכ"ע אבנו וסכינו בכעין זה מחייב ומהיכן ילפי אי לא מהצד השוה?

בא"ד "מה שאין כן באבנו וסכינו ומשאו". וגם על זה קשה, היכי קאמר בתר הכי בור יוכיח, הא אבנו בכעין זה קל גם מבור וגם מאש.

בא"ד "דאתי מבור ואדם ישן". מכאן נראה דאדם ישן לא הוו מעשיו, אע"פ שנחשב פושע ששכב אצל הכלים, והיינו משום דאז הוא רק כלי בידי הטבע. ורוח שאינה מצויה דנקט הכא הוא רק לרווחא דמלתא.

בא"ד "בור היזקו מצוי", ולפי שנפרש דהיזקו מצוי גבי בור היינו, שההזיק בא ממילא, בלי כח הממציא את ההיזק לא קשה מידי.

ד"ה להלכותיהן. "להגדיל תורה ויאדיר". כלומר, לדרש את החומרות שיש בזה מה שאין בזה ולכן לא הוי חדא תולדה דחברתה.