ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר ו

(א) חיבר שני המאורות. לגי' הספרים חיבר, יהי' ביאורו לשון חברים על שהיו שניהם שקולים יחד כמדפ"ו, ולפי' הרשב"א בפי' ההגדות שהובא בע"י פ"ג דחולין וברבי' בחיי פ' פנחס בהא דשניהם שוין דהיינו שנבראה הלבנה בקומתה השלמה שעת מילואה כמו שהיא בניגוד החמה ע"ש (ועי' בלשון הראב"ע המובא בדברי הרד"א בפי' שחרית שבת על ראה והתקין צורת הלבנה, שמטין ג"כ כן), יתפרש ע"ז לשון חיבר שזהו שעת חיבורה לחמה על אופן הראוי לה לקבל אור' בשלימותו על מילואו [א] מה שראיתי להעתיק קודם ביאור פרקי התכונה אלו כבר בא בסוף קונטרס המבוא עיי"ש: ועוד זאת ראיתי להביא לשון הכוזרי מאמר ד' סי' ט"ו שנראה ממנו שחסר לפנינו הרבה בפרקים אלו מהפר"א (ולזה אין להתפלא על שהלשון מגומגם באיזה מקומות גם ניכר חסרון לשון.) וז"ל, ונשאר עדיין (בימינו) ס' בענין זה (חכמת הכוכבים), נקרא פרקי ר"א בן הורקנוס, בו מדות הארץ וכל א' מהגלגלים, וטבעי הכוכבים והמזלות והצורות, ובתיהם, וטובתם ורעתם, ועליותם וירידתם, ונשיאותם ושפלותם, ומשך תנועתם, והוא מחכמי ישראל המפורסמים, עכ"ל. וכן במאמר ג' סי' ל"ג כתב בקצרה וז"ל ומתלמידיו ר"א בן הורקנוס שיש לו פרקי ר"א המפורסמים בתכונה ומדות הגלגלים והארץ וכל דבר מופלא בחכמת הכוכבים עכ"ל. אשר מרוב הדברים האלו לא נמצא זכר בפר"א שלפנינו, וכן הרד"ק בפי' ישעי' סי' כ"ז כתב וז"ל, וכ"כ בפרקי ר"א התלי מניד המאורות הוא כנחש בריח מן הקצה אל הקצה עכ"ל אשר ג"ז לא נמצא לפנינו: ובז"ח שה"ש (נו א) דאינון תרין נהורין הוו דבוקין כחדא כו' (ועי' פע"ח שער ר"ח פ"ג) וכן בכ"מ, אלא ששם פירשו להדיא שלא היתה גדולה באורה ותארה כחמה ממש אלא דזנבא דארי' ארי' איהו ע"ש, ופליגא על הא דהכא (ואפשר לייחס מחלקותם תלוי' בפלוגתא דפרצוף וזנב ביצירת אדם וחוה שהן רמוזין ליצירת זו"ן שגם חמה ולבנה רמוזין להן), ועי' בי' מאמרות להרמ"ע מפאנו מאמר אכ"ח ס"ה וסי' י"ג: , ובהגהות המיוחסות להגר"א הגי' ברא שני המאורות:

(ב) ושוין בגבהן ובתארן ובאורן שנא' ויעש כו' את שני כו'. י"ל דדרש שני שהיו שניהם שוין וכדדרשי' ברפ"ו דיומא (סב:) בשעירים ואחריני דהתם שיהיו שוין במראה ובקומה (והוא לשון תארן וגבהן דכאן) ובדמים (שהוא ערך מעלתם כענין באורן דהכא שהוא עיקר מעלתם), ואולי נדרוש ג' לשונות הוי' שכתוב בהן, יהי מאורות כו' והיו לאותות כו' והיו למאורות כו', על ג' השתוותן אלו, יהי מאורות ברקיע השמים על גבהן בסיבובן ברקיע, והיו לאותות שע"י שתארן שוה בגדלן אות שניהם שוה, והיו למאורות על שיווי אורן [ב] ויש לכוין ג' השתוות אלו למ"ש בע"ח ריש שער מיעוט הירח ג' בחי' בקומתה ופרצופה ואורות המוחין ע"ש: , ולפי פשט המאמר כאן שהיו שניהם שוין באורם, יתמה הדבר, א"כ מה יהי' ההבדל בין יום ובין לילה על ידם, ולפירש"י רפ"ב דחגיגה (יב:) יוצא ערבית שע"י הוילון כשיוצא מכסה האור ומחשיך, וכפי' מבואר בזהר פנחס (רלט:), לפ"ז ניחא שמ"מ בלילה הי' מחשיך ע"י הוילון שיוצא, אף שאור הלבנה הי' כאור החמה (וכן לפמש"ל פ"ג אות ל"ב בהג"הה בשם הגר"א שהחשך הוא בריאה דקה שמשמשת בלילה ואיננה העדר האור, א"ש ג"כ):

(ג) תחרות ביניהם. הוא לשון קנאה, וכמ"ש (תהלים לז) אל תתחר כו' אל תקנא כו' (ועי' בז"ח שה"ש (נה א) וא"ת דלית בהו קנאה כו').

(ד) זה כו' אני גדול ממך וזאל"ז אני כו'. אולי י"ל יתרון לכ"א על חבירו, שהחמה נבראת תחלה ללבנה ב' ידות שעה כדלקמן רפ"ז וגם שימושה ביום החשוב יותר מהלילה (ובקדשים הלילה טפילה והולכת אחר היום). והלבנה כסדר ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא הנה היום הולך אחר הלילה, וגם היקפה בזריזות יותר מהחמה כדלקמן רפ"ז, ועי' להרמ"ע מפאנו מאמר אכ"ח סי' י"א:

(ה) ולא הי' שלום ביניהם. לא הי' מקום שתהי' עצת שלום ביניהם בסופם (וכמ"ש בספרי תצא פסקא רצ"ב אין שלום יוצא מתוך מצות, כך הי' התחרות גדולה כמצה ומריבה, שלא הי' סופה שלום), אם לא ע"י מיעוט האחד:

(ו) הגדיל את הא' והקטין את האחד. וכ"ה הלשון לקמן פנ"א, אבל בש"ס אמרו שאמר ללבנה לכי ומעטי את עצמך, וממילא נשאר השמש גדול, ואפשר לפי נוסחא דהכא ירמוז הא דהגדיל את הא' שנתן בכחו להיות מאור הגדול מהלבנה אף לע"ל שנא' (ישעי' ל) והי' אור הלבנה כאור החמה, תתגדל גם החמה כדמסיים שם ואור החמה יהי' שבעתים וגו'.

(ז) כל הכוכבים משרתים לז' כוככים של שעות. אפשר נסמך לקרא דואת הכוכבים דמייתי, דואת משמע שהן טפלים לשני המאורות חמה ולבנה דלעיל (ולא קאי על לממשלת הלילה לחודי' דסמיך לי' כפשטי'), וכדמפ"ו בפירקין להלן וכל המזלות משרתים ימות חדש החמה כו' וכן לקמן פ"ז בלבנה וכל מזל משרת לחדש הלבנה, ולהלן שם משרתים לחמה ביום וללבנה בלילה (אע"פ שאמרו ג"כ להלן וכלן משרתים לי"ב מזלות כו'), גם חמשה כוכבים הנשארים מן הז' י"ל ג"כ שרמוזים בה' דהכיכבים, ששאר הכוכבים טפלים ג"כ לה' אלו העקריים לשמשן, ומ"מ גם אלו החמשה נכללין בשם כוכבים בלשון מקרא לבד שמש וירח [ג] ונקראים כולן בשם כוכב על שם כוכב הראשון מז' כוכבי לכת בשימוש ימי השבוע כסדר כל"ש צמח"ן דלהלן (וגם בסדורן בגלגליהן שצ"ם חנכ"ל כדלקמן, הוא הששי שכנגד היסוד. רקיע שבו קבועין כל כוכביא ומזליא, כמ"ש בריש זהר שמות ובריש התיקונים ובכ"מ, ורמיזא בקרא שאמר יוסף איש צדיק השמש והירח וי"א כוכבים משתחוים כו' ועת"ז תי"ח (לג.) ובע"ח שער כלליות אבי"ע פ"א), ודרך רמז י"ל ששם כוכב שבגי' מ"ח הונח לרמוז על מ"ח צורות הכוכבים שחילקו הקדמונים, והגר"א בפי' התיקונים ובליקוטיו ביאר שרשם בנ' שערים, כי הן מ"ח והתלי המנהיגן שער המ"ט, ושער הנו"ן הוא ביד ה' להטותם ע"י התלי לכל אשר יחפוץ, ונרמז במטה משה מט ה', שהה' היא של שם המטה אותם, ועי' בלק"ת פ' ויצא שבי"ב מזלות הן י"ב הויות, וי"ל לפ"ז שמ"ח אותיות שבהן הוא שרש מ"ח צורות: :

(ח) לז' כוכבים של שעות. שמשמשין כ"א מהן שעה אחת משעות היום או הלילה:

(ט) ושמן כל"ש צמח"ן. הוא סדר שימושן בלילה א' כסדרה, אבל סימני ראשי לילות כל השבוע הוא כצנ"ש חל"ם ותחלת הימים חל"ם כצנ"ש כדמפ"ו להלן, ומבואר ג"כ בפירש"י ברכות (נט:) שבת (קכט:) ועירובין (נו.), וסידור שצ"ם חנכ"ל האמור בס' יצירה פ"ד ובזהר האזינו (רפז.) הוא סדר קביעות גלגליהם והוא ג"כ סדר שימושן מתחלת ברייתן שנתלו ברביעי בתחלת הלילה כדלקמן רפ"ז, וא"כ הי' שבתאי המתחיל כדלקמן בפירקין יום ד' שבתאי כוכב כו', ועי' בסודי רזי (יז: יח.):

(י) משרתים לז' ימי השבוע. שמזל המתחיל לשמש בתחלת היום או הלילה, הוא המושל מכל היום והלילה ההוא שהכל נמשך מן ההתחלה:

(יא) וכלן משרתים לי"ב מזלות. שמקיפין תחת גלגל המזלות שעולה על גביהן:

(יב) ואלו הן טש"ת כו'. בפסיקתא רבתי (פסוקת' דעשרת הדברות) דרשו סדורם לשמותיהם ע"ש (והובא קצתו גם בתנחומא האזינו שלפנינו, אבל נראה מלשונו שם שהוא הוספה תוך לשון התנחומא מאיזו אחרון, וכאשר יש כי"ב בכ"מ בתנחומא), והוא שם בחסרון ושיבוש והובא לנכון הגי' בסודי רזי (יג.) ובס' כד הקמח לרבי' בחיי אות רי"ש בסופו ע"ש:

(יג) ואלו שנבראו מע"ב לנהיג את העולם וכן חקיהן וז' שמשין אלו כו'. הלשון מגומגם, וכמדומה שמחלק בין י"ב המזלות שהן נבראו להנהיג את העולם, וכמש"ל ספ"ז כל המזלות כו' ועליהן העולם עומד כו' (ובס' יצירה פ"ה י"ב מזלות בעולם י"ב חדשים בשנה י"ב מנהיגים בנפש), וז"ש וכן חקיהן (ובהגהות המיוחסות להגר"א הגי' והן חקיהן), ר"ל כן הן תמיד בחוק ולא יעבור בהנהגתן (ושלא יטעו לחשוב שח"ו מנהיגין ברצונם כאלו יש בהן ממש לכן אמר שנקבע בהן בבריאה חוק ולא יעבור ואין בהם בזה כח רצון לשנות להרע או להטיב אין אתם), וכן קרויין במקרא בשם חקת שמים, כמ"ש (איוב לח) הידעת חקת שמים אם תשים משטרו בארץ, שלשון משטרו הוא ממשלתם להנהיג בארץ (ולכן נקראים ג"כ (ירמי' לג) חקות שמים וארץ, כי הן פועלים בארץ בהנהגתם), ועל י"ב המזלות קאי שכתוב שם התוציא מזרות בניתו שפירשוהו כמו מזלות, גם כימה וכסיל וע"ש הכתובים שם הן מן י"ב המזלות כמ"ש בסודי רזי (יט.) וכמ"ש בברכות (נח:) כימה זנב טלה, ועליי' מסיים חקת שמים שמשטרן בארץ, ואח"כ אמר ז' שמשים שהן ז' כוכבי לכת נבראו והסדירן ברקיע השמים ר"ל כ"א מהן בגלגל בפ"ע הסדירו לשמש לסבב בגלגלו, ורקיע השמים כולל כל ז' גלגליהם, אבל המזלות כלן בגלגל אחד [ד] ולפ"ד האומרים שאין לו תנועה כלל ונח במקומו, הי' מתיישב ביותר לפרש לשון חקיהן ע"ז, שהן קבועין לעולם במקומם, אבל מלשון הש"ס בברכות (נט:) ובויק"ר פכ"ג דנקט לברך עושה מע"ב ברואה כוכבים במסילותן ומזלות כסדרן, משמע שגם למזלות יש תנועה וסיבוב ועת מיוחד שחוזרין למקומן בעת מע"ב, וגי' הרי"ף שם ומזלות בעתם [והא כלשון המקרא (באיוב שם) התוציא מזרות בעתם] משמע טפי הכי: ועמש"ל פ"ז אות ו' בס"ד:

(יד) עשר שעות ומחצה. שחושב שנת החמה שס"ה ורביע כתקופת שמואל בעירובין (נו.) ועי' רמב"ם רפ"ט ורפ"י מה' קידוש החודש וע' משאת בנימין סי' ק"א:

(טו) וכל מזל משרת כו' ב' ימים ומחצה. שהן ל' יום, ונשארו העשר שעות ומחצה שעליהן מסיים השר המתחיל בר"ח כו' והוא סוגר, ר"ל שהוא משלים העשר שעות ומחצה ואין עולין לו מן המנין (כי בלא זה המתחיל הוא העיקר ונחשב על שמו כל הנמשכים אח"ז וכמש"ל אות י'), וכן מתפרש לשון זה להלן פ"ז בלבנה, וקצת משמע לשון הר"י גיקטאליא בס' גנת אגוז ח"ב (מ"ו ג' בד"ז) שמפרש כן ע"ש:

(טז) מחזור גדול כו' כ"ח שנה. כ"ה בברכות (שם) וכ' בגנת אגוז (שם) ששרשו חשבון צירוף ז' אותיות מן א' עד ש' שעולים כ"ח (וז' אותיות אלו הן נגד ז' מחזורים הקטנים שמפרש כאן וכמשית"ל באות שאח"ז אי"ה) [ה] וזהו שיסד בפיוט שבת ור"ח כמנהג אשכנז. מחזור הלבנה אותיות מודיעות. בשש הראשונות ספורותי' ידועות. בהוסיפך שביעית לחמה מגיעות. שר"ל דמחזור לבנה כ"א שנה כדלקמן פ"ז שהוא כחשבון צירוף אותיות ששה מן א' עד ו' יחד, וכשתוסיף השביעית ר"ל גם אות ז' עולין כ"ח כמחזור גדול של חמה: :

(יז) ושבע מחזורים הקטנים יש בו מד' ד' שנים. חלקום לז' של ד', שבכל א' מהן נכנס לשמש בתחלתו א' מז' הכוכבים כסדרן בגלגליהם שצ"ם חנכ"ל כמבואר להלן, ולפמש"ל באות הקודם בשם גנת אגוז שמחזור גדול של כ"ח מיוסד על צירוף ז' אותיות, יש להוסיף שלכן הן של ד' ד', שהוא יסוד מספר צירוף זה של ז' אותיות יחד, שהוא אמצעיתם, וכשכופלין אותו עם אות האחרון שהוא הז' עולה כ"ח, כידוע כלל זה, וענינו כאן שהחמה היא הרביעית ואמצעית בז' הגלגלים כסידרן שצ"ם חנכ"ל, לכן היא היסוד מן חשבון ז אותיות (כי ז' כוכבי לכת שרשן בז' אותיות הכפולות כמבואר בס יצירה פ"ד) וז"ש לקמן שסימני ראשי מחזורות של תקופותיהן הן דב"ז הגא"ו שהן הן ז' אותיות מן א' עד ז' וכמשית"ל בשם הר"י גיקטאלייא אי"ה:

(יח) שס"ה יום ורביע כו' מצ"א יום. ערובין שם, וכ' בגנת אגוז (פ"ג ב ג) שצ"א יום של תקופה הוא כמנין מלאך ושס"ה ימי השנה הוא כמנין מלואו של מלא"ך להורות כי תנועות החמה ע"י מלאך הוא עכ"ל (ור"ל להורות שאין בחמה מצד עצמו שום כח כלל, רק מלאך שפירושו שליח מן הבורא ית' הוא המניעו בכל עת ברצונו ית', ובלעדי זה הי' בטל כל כחו כרגע ואיננו), ועי' בז"ח בסת"א (י ע"ב) ובתז"ח (פ"ט ד) ענין שס"ה נגד מ"ט שבועיים וכ"ב אותיות התורה (והמחברים כתבו שרמוז בר"ת אדני "שמעה "סלחה "הקשיבה שס"ה (ועי' בס' הקנה (ע"ד ד') ענין שס"ה לשם א"ד ועמש"ל פכ"ו בס"ד), והגר"א בליקוטיו הוסיף שמלת ועשה הוא רמז ו' שעה היתרים על שס"ה):

(יט) ראשי מחזורות כו' דב"ז הגא"ו. עי' רש"י בברכות שם. וכ' בגנת אגוז (שם) שהן כן ז' אותיות מן א' עד ז' שהן שרש, מספר מחזור החמה הגדול (וגם הקטנים כמש"ל):

(כ) בין מחזור למחזור ה' ימים ו' שעות. בהגהות המיוחסות להגר"א נמחק ו' שעות, וע' רש"י ברכות שם, ואפשר צ"ל ושעות שהוא מלה אחת ונמשך למטה לתקופות של מחזור הקטן ור"ל סימני השעות שנופלת תקופת ניסן במחזור הראשון הוא כדמפרש ואזיל:

(כא) יש מהן מצ"ב. הוא ט"ס בהכרת, שאע"פ שמקיבוצי כמה תקופות יהי' מן הז"ש ומחצה יום א', אבל אין לו מקום כלל לקרותו נקבץ על התקופה, שהתקופות לעולם שוות רק צ"א וז"ש ומחצה, ואין להם שום חשבון שיתקבצו ליום מן יתרונות השעות:

(כב) שנה הראשונה כו' א"ג כו' הרביעי ד"ד כו'. גם בזה הנוסחא מוטעת (ובהגהות המיוחסות להגר"א הגיה בכאן ולא יכולתי לעמוד על בירורו כי לפי הנראה נפל שיבוש בהעתק שלהן שבידי), ואם הן סימני ראשי תקופות ניסן של ד' ראשי שני מחזור הקטן הראשון, א"כ יש להגיה, הראשונה א"א השני' ב"ו השלישית ג"א הרביעית ד"ו, ויהיו אותיות אבג"ד שבד' סימנין אלו סימן המחזורות ואותיות השניות הן סימני השעות:

(כג) ושאר כל ימות התקופות אז"ח גי"ח וא"ח טד"ח. כצ"ל וכ"ה בפירש"י בערובין שם ע"ש:

(כד) ושארי כל התקופות נכנסין בראשן כו' ובחציין. וז"ש בעירובין שם אין תקופה מושכת מחבירתה אלא חצי שעה, ע"ש בפי' רש"י:

(כה) בשעה שלפניו. משום דלקמן בלבנה תני' בפ"ז והן משרתים למפרע לאחוריו, לכן תני הכא בשעה שלפניו (ותני סתם והדר מפרש בראש שעות צדק כו'):

(כו) בסוף ז' שעות בסוף ז' מחזורות כו'. בהגהות מיוחסות להגר"א מחק בסוף ז' שעות, ואי גרסי' לי' פירושו לאחר שנתחלפה תקופת ניסן בז' מינ השעות דהיינו לסוף ז' מחזורות כדמפ"ו:

(כז) בסוף ז' מחזורות בסוף שלשים וחמשה ימים של מחזור הגדול, כצ"ל. וכ"מ אח"כ הגי' בגנת אגוז (נ ע"ב) וכן בהגהות המיוחסות להגר"א, וכ"ה ודאי שלמחזור הקטן א' של ד' שנים היתרון חמשה ימים כדלעיל, נמצא לז' מחזורות קטנים ל"ה יום, שהן עולין כולן בשביעיות, ולכן חוזר לקדמותו ליל ד' בשבתאי כדלעיל:

(כח) ובשס"ו מעלות החמה עולה ויורדת כו' ובשס"ה חלונות החמה יוצא ונכנס כו', בסודי רזי (יח: יט.) וס' הקנה (ל"ב ג ד) ביארו שהמעלות והחלונות דכאן הכל אחד, ופירשו שבמזרח אין רק קפ"ג חלונות וכנגדן במערב קפ"ג כדתני הכא במעלות, וכתבו שהן מבואות של שמש בכל יום הוא זורח מחלון אחד ושוקע ובא במבוי אחר במערב שכנגד החלון שבמזרח ע"ש, והנה אמת שגם בירושלמי פ"ב דר"ה ה"ד תני בשס"ה חלונות שברא הקב"ה שישתמש בהן העולם קפ"ב במזרח וקפ"ב במערב וא' באמצע רקיע שממנו יצא תחלה במע"ב, וכן בשמ"ר סדר בא פט"ו (קל"ב א) אמרי' שס"ה חלונות כו' קפ"ג במזרח קפ"ב במערב מהן ברא לחמה ומהן ברא ללבנה שיהא בעולם שט אחריו (לגי' זו פירושו שהלבנה לעולם אחרי החמה כדלקמן פ"ז וכדתנן פ"ב דר"ה אם אמר לפני החמה לא אמר כלום, אך יותר קרוב שט"ס בשמ"ר וצ"ל כלשון הירושלמי שיהא העולם משתמש בהן). והוא מהלך כולן חוץ מי"א חלונות שאין הלבנה נכנסת לא' מהן, ע"כ, והן י"א יום ששנת החמה יתירה על של לבנה, דמשמע ודאי שהחלונות הן הן אותן מסלולי הימים שבכל יום מימי השנה נכנס השמש באחד מהן, וקתני שחציין במזרח וחציין במערב, וכן בתרגום קהלת (ע"פ הולך אל דרום) נפק מחרכי מדינחא ועאל לחרכי מערבא, וכמ"ש כאן בפירקין באלו שבמזרח הוא יוצא וכנגדו במערב הוא נכנס, משמע דשבמערב נמי חלונות מיקרו, ובכללן שס"ה, ואינן אלא קפ"ג לזריחה וכן לשקיעה, שאין הימים משונים זה מזה רק קפ"ג כי חצי שנה של קיץ וחורף שוין זה לזה, ונמצא מסלולן שוה וכן חלונותיהם, וביארו שם בסודי רזי ובקנה סדר הקפ"ג (כ"ה גירסתם קפ"ג שלא כלשון הירושלמי קפ"ב, ולשון השמ"ר הנ"ל קפ"ג במזרח קפ"ב במערב הוא כמכריע ביניהם, שחושב החלון האמצע מן יום השס"ה לאותן שבמזרח, ועי' בע"מ להרמ"ע מפאנו מאמר העתים סי' י"א דמיתנח סימנא על קפ"ב אלו שבמזרח ובמערב יעקב יעקב דכתיב בי' ויזרח לו השמש ושמו שמש ע"ש.) חלונות, לפי המאמר דכאן, שחלון נעמן הוא בקרן מזרחית צפונית של תקופת תמוז וחלון בילגה [שהוא שבתאי לפי נוסחא שלנו כמש"ל אות ל' אי"ה] בקרן מזרחית דרומית של תקופת טבת, וצ"א חלונות מקרן מזרחית צפונית של נעמן עד חלון חדר שהיא האחרון מצ"א אלו, ואח"כ הוא חלון נוגה האמצעי בין צ"א אלו ובין צ"א של קרן מזרחית דרומית המתחילין מחלון בילגה [שבתאי כנ"ל] וכלין בחלון תעלומה שהוא האחרון מן צ"א אלו ונמצא נוגה באמצע [והוא החלון הקפ"ג שבין צ"א שמימינו ומשמאלו] ותעלומה לימינו ודרומו בקצה צ"א של דרום, וחדר לשמאלו בקצה צ"א של צפון. זהו מה שהעליתי מדבריהם, יעויש"ה [כי השיבושים רבו בהם בפרט בלשון סודי רזי, וגם יש חסרון בלשון הקנה], ועי' במגלה עמוקות אופן ק' וק"א בזה ג"כ, אבל קשה לדבריהם דנהי דריש דתני בתקופת תשרי מתחיל מחלון נוגה כו' עד שמגיע לשבתאי (בילגה), יש לפרש דמעבר לחלק נוגה קאמר, והיינו חלון תעלומה שבקצה צ"א מזרחית דרומית כדתני' אח"כ בטבת (וכמש"ל אי"ה אות ל) מתחיל מחלון שבתאי (בילגה) כו' עד שמגיע לחלון תעלומה, אבל בבא דתקופת ניסן דתני מתחיל מחלון תעלומה עד שמגיע לחלון נעמן, יקשה כיון שמתחיל בתעלומה שמימין ודרום לנוגה, א"כ הרי בע"כ עובר על חלון נוגה ג"כ (ואף אם נפרש מחלון תעלומה הוא מלעבר השמאלי וצפוני של תעלומה ואין תעלומה עצמו מחשבון של ניסן, מ"מ נוגה ודאי היא בחשבון, וא"כ ניתוסף נוגה על צ"א צפונית שמן חדר שבשמאלו וצפונו עד נעמן שבקרן, אם לא שנפרש עד נעמן ולא עד בכלל, ונאמר שבניסן הצ"א מן נוגה ועד נעמן, ובתמוז מן נעמן עד חדר ומהלך עד חדר ועד בכלל עד נוגה (ולפ"ז יש לפרש גם בתשרי כן, שחתחיל מנוגה עד שבתאי [בילגה] ולא עד בכלל, ובטבת מתחיל בשבתאי [בילגה] עם תעלומה ועד נוגה ולא עד בכלל), ועדיין יקשה חלון מזרים דתני הכא שבאמצע רקיע בא זו מנין הוא, ע"כ היה נראה יותר נכון לומר, דהמעלות דתני הכא שעולה קפ"ג במזרח ויורדת קפ"ג במערב, אינן החלונות כי המעלות הן מסלול היומי כמש"ל (וכלישנא דקרא (מלכים ב כ) צל המעלות אשר ירדה במעלות וגו', וכ"מ ממ"ש לקמן ספ"ז מגעת לחמה ביום במעלות ס' כי' וכן לקמן פל"ה לא ירד השמש נ' ירידות כו'), ולכן אינן אלא קפ"ג כמנין שינויי הימים כמש"ל, אבל החלונות הן שס"ה במזרח לבדו (וכן למערב), וכ"מ מלשון מדרש תדשא שבילקוט מלכים א' ז' רמז קפ"ו ופקעים מתחת נגד שס"ה חלונות שבמזרח ושבמערב שהשמש יוצא באחד מן המזרח ושוקע בא' מן המערב, וכ"מ מלשון האגדה המובאת בילקוט קהלת בראשו (וקצתה נמצא לפנינו בשוח"ט מז' י"ט הגלגל הזה מהלך ברקיע כקלע של ספינה כו') שס"ה חבלים בספינה גדולה כמנין ימות החמה וכ"א וא' יש לו שמות בפ"ע ואדה"ר קרא שמות לכלם דהיינו החלונות של כל יום שיש לכ"א וא' שם בפ"ע), והן שס"ה מפני שאף שהימים באורכם וקצורם אינן אלא קפ"ג שינוי יום זה מזה, אבל מחמת שינויי קור וחום וקיץ וחורף משונה כ"א מחבירו והן שס"ה שכ"א בא שינויו מן החמה מחמת היקף גלגלה בעצמה שמקיף לשס"ה ימים [ו] וכ"מ בז"ח בראשית (ט"ו ג) שמשינוי החלונות בא שינוי עתים אלו קיץ וחורף כו', אלא ששם הנוסחא משונה דתני שם תלת מאה וארבעין משקופין פי' חלונות (ועי' שם (שם ב) דתניא ש"צ אתרי דיישובי [והוא כמנין שמים] ותר"ם (כמנין שמש) מעלות), גם שמות החלונות שם משונים מהאמור כאן, רק חלון נוגה הוזכר שם ע"ש: , והן סדורין בשני סדרים של קפ"ג מצפון לדרום ובכל תקופה הולכת צ"א מהקרן עד האמצע בהליכה בסדר א' מהן, וכשחוזרת היינו בחלוטת שבסדר השני, ולפ"ז י"ל שנוגה ונעמן הן לבדם בסדר הראשון, והשאר שבתאי תעלומה וחדר הן בסדר השני, ואף מזרים י"ל שהוא נחשב בסדר השני:

(כט) צ"א יום בקרן דרומית. מזרחית וכן מ"ש בקרן צפונית היינו צפונית מזרחית, והחלון א' באמצע הוא ג"כ במזרח:

(ל) בתקופת תשרי כו' לחלון שבתאי בתקופת טבת מתחיל מחלון שבתאי והולך וסובב כו', כצ"ל. וכ"ה בסודי רזי ובקנה שם, ושם הגי' בלגה במקום שבתאי, וכ"ה במג"ע אופן ה"א (גם בתז"ח (פ' ע"ב) הוזכר כד נטל שמשא למשקופא חדא דאיקרי משקופא דבילגה כו'), וע"ש שסמכו כנכין נהא דבילגה חלונה סתום דשלהי סוכה, וגיל חלון נוגה כתב סמך מקרא דאורח צדיקים כאור נוגה, ור"ל דכתיב בסיפי' הולך ואור וגו', וזהו חלון נוגה שהוא האמצעי וממנו הולך ואור לשני הצדדין:

(לא) וחוזר לאחוריו חלון אחר כו' מחלון נעמן והולך וסובב לאחוריו כו'. הא דקרי לשון חזרה להלוך זה של טבת ותמוז, י"ל או משום שהן שבים למקום המרכז האמצעי שהוא העיקר וכדדרש לקמן בפרקין ועל סביבותיו שב הרוח לחלון שבמזרח שב הרוח, או משום שחוזר לשנות אורך היום (או מצבו בענין טבעו למש"ל שחלונות אלו מסבבים שינוי עתים קור וחום כו') למקומו הראשון:

(לב) למלון תעלומה כו' שנא' ותעלומה כו'. וכ"ה בתרגום שם מחרכא דתעלומה, ובפרש"י שם הביא מהפר"א ע"ש, וכתב עליי יוציא אור, שהיום מתגדל ומתחמם ע"י תוקף השמש והולך עד חלון נעמן:

(לג) בתקופת תמוז כו' מחלון נעמן, אולי י"ל דרמיזא בלישנא דקרא (ישעי' יז) תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו, דנטע זה הוא נטעי כרמים, שעיקר תוקף בשולם הוא בתקופת תמוז כמ"ש בבמ"ר פ' שלח לך ובאיכה רבה פ"א אות נ', ולכן קוראם נטעי נעמנים שגדלים מכח השמש כשנכנס בחלון נעמן בתקופת תמוז, והשמש ממתק הפירות כמ"ש ממגד תבואת שמש, ולכן נקרא נעמן שנותן טעם נעים בפירות:

(לד) שבו רוח סופה יוצאה. אולי מפני שממנו מתחיל תקופת תשרי וימות הגשמים שתחלתן רוחות כמ"ש נשיאים ורוח וגשם (משלי כה), ועפרש"י ריש תענית (ג.) ד"ה לפי כו' ומש"ש בחידושיי בס"ד. וברפ"ב דחגיגה (יב:) אמרו שחדרה של סופה הוא ברקיע מכון, ובפ"ב דב"ב (כה:) אמר ר"א שזו רוח דרומית שהיא קשה (וכן בחגיגה מני לה בהדי הני שהן קשין ומדת הדין ע"ש):

(לה) באלו שבמזרח הוא יוצא וכנגדו כו', כצ"ל. וכעין זה הגי' בסודי רזי (יט.) ע"ש:

(לו) והשכינה לעולם במערב ונכנס כו'. כדריב"ל בב"ב (שם) ועי' בסנהדרין (צא:) דאמר רבי לאנטונינוס כן:

(לז) עשיתי ככל אשר צויתני. לישנא דקרא (דברים כו) נקט, ושם דרשוהו במתני' פ"ה דמע"ש שמחתי ושימחתי כו'. ואולי י"ל שכאן נמי ר"ל כן, דהא דרשינן לי' בב"ב שם מדכתיב ויאמרו לך הננו, ולשון הננו מידריש בשמחה (כמ"ש בספרי פ' קרח ובכ"מ לשון הנה בשמחה כמ"ש הנה יוצא לקראתך וראך ושמח וגו'), וזהו שיסדו (במטבע שחרית שבת) שמחים בצאתם וששים בבואם, ובברכת הלבנה ששים ושמחים לעשות רצון קונם, וכמ"ש ישיש כגבור וגו':

(לח) ושמו מזרים. משמע שהוא הנזכר בקרא דאיוב דממזרים קרה שהביא בסמוך, וכן תרגמו שם מכוות (פי' מחלון) מזרים, אלא שהוא קשה מ"ש כאן שהוא באמצע הרקיע והיינו במזרח (ושם הוא שיצא ביום נברא העולם בתקופת תשרי כדלקמן רפ"ח), וקרה ראוי לצאת מצפון וכן אמרו בב"ב שם על וממזרים קרה זו רוח צפונית, ואפשר הוא מזרות שכתוב (איוב לח) התוציא מזרות בעתו, וז"ש בעתו מפני שכשיוצא משם הוא כיום שנברא העולם, ועמש"ל אות י"ג בהגה"ה:

(לט) פ"א של מחזור הגדול כו' ביום שנברא. ר"ל בתחלת מחזור הגדול וכמש"ל:

(מ) בלילה במערב החמה כו' ולמימי אוקיינוס: ע"ל פנ"א ומש"ש אות י"ח בס"ד בזה, ועי' ז"ח (ט"ו ב'):

(מא) הולך וסובב לקרן דרומית. היינו חצי המערב שמאמצע מערב עד קרן מערבית דרומית, ששם הוא מקום כל השקיעה כל ימי תקופת תשרי וטבת (עי' עירובין שם ובס' הישר לר"ת סי' תקס"ח בזה), וקרי להו הולך וסובב כדקרי לעיל במזרח הולך וגם חוזר כמש"ל, וכן להלן בניסן ותמוז בקרן צפונית (ואין הולך וסובב הזה כלשון סובב שבמקרא דסובב אל צפון שמפרשו לקמן רק בניסן ותמוז):

(מב) שהלילה גדול והדרך גדול. לסבוב חצי מערב וצפון וחצי מזרח, ובניסן ותשרי שמהלך בצפונית מערבית וזורח ג"כ שם במזרחית צפוני' הדרך קצרה והלילה קצרה, ור"ל שהן מכוונין זה לזה הלילה אל הדרך:

(מג) שנא' הולך כו' וסובב כו' בתקופת כו'. לפ"ז שניהם על הלילה קאי (ושלא כדדרשי' לי' בגמ' הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה, ובתרגום קהלת שם ערבוב מדברי הש"ס והפר"א שניהם יחד, גם כתוב שם דברי הפר"א בט"ס בהיפוך דרום בניסן ותמוז, וצפון בתשרי וטבת ע"ש), ואדסמיך לי' מקרא שלפניו ובא השמש קאי על שקה"ח במערב (ומ"ש ואל מקומו שואף זורח הוא שם, הוא ג"כ בלילה ולומר שאף בלילה שהוא נשקע, הוא שואף ומתאוה לשוב אל מקומו לחזור ולזרוח משם בבקר, ולשון שואף הוא על ענין שאיפת רוח, ומפני שהלוך השמש בלילה קוראו כאן בשם רוח סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח והוא הכל על השמש לדברי הפר"א, ועבפרש"י בקהלת שם (וכ"ה בזהר בכ"מ דרוח הוא השמש,) ולכן קראו בלשון שאיפת רוח), ומה שקורא ההליכה לדרום בשם הילוך ולצפון בשם סובב לפ"ד הפר"א, אולי מפני שהימין עיקר בהליכה, וכי עקר אינש כרעי' דימינא עקר ברישא, וכל פינות שאתה פונה לימין, לכן הושאל לשון ההליכה לדרום וימין. (ועי' ביסוד עולם להר"י ישראלי מאמר שני פי"ב):

(מד) החמה שלש אותיות של שם כו'. בסודי רזי (שם) הלשון ג' אותיות מהשם, ובודאי היינו ג' אותיות ראשונות משם הוי' ב"ה שהן יק"ו, וכ"ה במג"ע אופן ל"ו בשם סודי רזי ע"ש, וז"ש והיו למאורות וגו', שאותיות הי"ו שהוא צירוף א' מצירופי יק"ו יהיו מאירים אותם בשמים, והן חב"ד, וז"ש (במטבע אל אדון) יצרם בדעה בבינה ובהשכל, והן נהורי ומוחי התפילין שאמרו בזהר ויצא (קמז.) ונטל כל נהורין כו' ומאן נינהו כו' ובת"ז (קמג.) מתעטר באתווי דתפילין (אלא דשם מסיים דאיהו שם יקו"ק, וכן בז"ח רות (ס' ע"א) ואתעטר ואתגליף ברזא דשמא קדישא כו'), וכן ביאר הגר"א בביאור זהר שלח לך (קנב:) על מאמר שדר בי' ביהושע נהורי דסיהרא שהן יק"ו שבשימשא המאיר לסיהרא ע"ש (ואולי נגד ג' אותיות אלו השמש מקיף בג' רוחות מזרח דרום מערב (אלא שאין מכוונין לסדרן המבואר בזהר וש"מ), וכן ג' שמות החמה שמש חרם חמה) [ז] ואות הרביעי ה' של שם הוא בלבנה וכוכבים הנכללים בה (כמ"ש הגר"א בפי' התיקונים שם עש"ה) וכמש"ל בפרקין אות ז' שהה"א של שם הוא מנהיג התלי וכל צורות הכוכבים (וה' במילוי יו"ד הוא ט"ו, שמהן שרש ט"ו יום שהלבנה עולה ומתמלאת וחוזרת ויורדת בכל חדש, ועי' זהר ויקהל (רטו.): . ועמש"ל בס"ד:

(מה) כתובין בלבו. ובסודי רזי שם הלשון על לבו, והוא כענין מ"ש בפסיקתא דעשרת הדברות ובשוח"ט מז' י"ז במלאכים שכ"א וא' טבלא נתונה על לבו ושמו של הקב"ה חקוק עלי' שנא' כי שמי בקרבו וכתיב אד' בם אדנותו בם (ואמרו שם כמו אמטרטיגין ר"ל נציבי המלך שהיו נושאין חותם המלך על לבם וכענין מ"ש כחותם על לבך), והכוונה שבלבו שהוא מקום חיותו כתוב שם ה' המחי' אותו, וכמ"ש בבמ"ר פ' חקת ושמ"ר ס"פ משפטים ופסיקתא דפרה ואתה מחי' את כלם קרי בי' מחי' בחיריק המ"ם שנזונין מהשגתם כבוד ה' ע"ש:

(מו) והמלאכים מנהיגים אותו אלו כו'. לפי הנוסחא דהכא לא נתפרש מנין המלאכים, ובילקוט ריש קהלת ר' אלכסנדרי אמר ח' מלאכים יש לו ד' מלפניו ד' מלאחריו כו', ובסודי רזי שם כתוב ח' מלאכים ה' ביום וג' בלילה וכ"ה במגלה עמוקות אופן ס"ב ואופן קמ"ב. וכתב שם שנגד זה ה"פ אור כתובים ביום ראשון [ח] ולפמש"ל אות מ"ד שג' אותיות יק"ו כתובין עליו, י"ל שזהו ענין ח' מלאכים שרשן ביק"ו במילואיו שהן ח' אותיות, וביום מאיר המילוי שהוא גילוי יותר שהן ח' אותיות ובלילה נעלם המילוי במקורו ואין מנהיגין רק התלויין בג' אותיות המקור: , וכאן דתני והמלאכים, קרוב לשמוע שט"ס הוא וצ"ל וח' מלאכים. ובתוס' ספ"ב דחולין (מ.) כתבו שיש במדרש י"ב מלאכים מנהיגים את החמה (והן בי"ב חדשים ומסתמא נגד חדש העיבור עוד א' שהן י"ג, והוא כשיטת המדרש אחד שהביא בסודי רזי (שם) י"ג אותיות כתובין על לבו וכתב שלכן מבראשית עד ויכלו י"ג לשונות של אור ע"ש (ואולי י"ג תיבות אלו הן י"ג תיבות של פסוק ויקרא אלקים לאור יום וגו' שאמרו בריש פסחים דקרי' לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא):

(מז) החמה רוכב במרכבה. בבמ"ר נשא פי"ב (רמ"ז א') מרכבו ארגמן זה השמש שהוא נתון למעלה ורוכב במרכבה ומאיר לעולם כו', קראו ארגמן שיצר הקב"ה לארוג מן, פירות ומזונות לבריות [ט] וארגמן הוא בת"ת מדת יעקב כמ"ש בזהר תרומה (קלה.) ובכ"מ, והוא שמו שמש ועת"ז (קמג.), ומרכבו ארגמן מלאכים שהן כוללים י"ב בקר כמ"ש בריש זהר ויקרא ובכ"מ, וכן בחמה ד' תקופות של י"ב חדשים ומזלות: , וזהו ענין מרכבות הסוסים שהיו לעובדי השמש וכמ"ש (מלכים ב כ"ג) וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהוד' לשמש וגו' ואת מרכבות השמש ברף באש (ובשה"ר פ"א ששזפתני השמש על שעשיתי מרימות של סוסים לשמש ט"ס הוא וצ"ל מרכבות של סוסים, ועי' במ"כ שם שהגיה בע"א):

(מח) ועולה מעוטר כחתן כו' שנא' והוא כחתן כו'. בסודי רזי (שם) מסיים כדכתיב כחתן יכהן פאר, ור"ל פאר הוא לשון עטרה והוא עטרת חתנים (וע"ל ס"פ ט"ז שאמרו חתן דומה למלך, ולקמן ספ"נ במרדכי אמרו מה המלך עטרה כו', ולהלן בחתן דלא תני לה, אפשר מפני שגזרו על עטרות חתנים לאחר חורבן בהמ"ק כדתנן בשלהי סוטה) ורמוז נמי בשמש בתר קרא דמרכבו ארגמן (שהבאתי בסמוך דדרש בבמ"ר על השמש) דכתיב בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו', וז"ש בת"ז (קמג.) ושמשא מתעטרא כו', ועוד שם (קמד.) וחתן נפק מעוטר לגבי' כו' בעטרה שעטרה כו' ובז"ח תשא (ל"ז ב) יוצא מחופתו דא עטרה שעטרה לו אמו כו' כגבור בגין כו', ובכ"מ:

(מט) וישיש כגבור כו' מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח. עי' בת"ז שם ואתלבש בגבורה כו' ובז"ח רות (ס' ע"א) ועי' זהר תרומה (קלז.) ובשוח"ט מז' י"ט:

(נ) החמה קרנותיו כו' למטה לארץ של אש. היינו בימות החמה וכדמסיים להלן בחורף כו', וקורא ליה"ח בשם חמה סתם, שהן עיקר מהלך החמה ונקראו על שמו [י] והן אור ישר חסדים, וששה של חורף הן אור חוזר דינין (ולזה רמזו לשון הופך בכאן), ואע"פ שבקיץ אש ובחורף ברד, הנה אש זה הוא אור ממים, עי' זהר תרומה (קמט:) וברד הוא דינין כמו קרח וע"ל פ"ד אות כ"ב, וז"ש לקמן פנ"א בלילה הירח וכוכבים רוחצין בנהר של ברד כו': :

(נא) ובחורף הופך כו'. ז"ל גנת אגוז (מז.) מפני שבחורף הולך אל דרום ובקיץ סובב אל צפון כדלעיל, ובהשתלשלות והשתנות תנועות החמה במעלותיו, הרי הקרנות עולות ויורדות, עכ"ל:

(נב) שנא' לפני קרתו מי יעמוד. והקור בא בסבת החמה וכמש"ל מקרא דממזרים קרה, ואפשר דרש האי קרתו על השמש. דדרש גם מקראות שלפני זה השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו ג"כ על השמש, דירוץ בדברו הוא השמש כמ"ש כגבור לרוץ אורח, ואמרתו הוא כמ"ש יום ליום יביע אומר שהוא מודיע פעולותיו של הקב"ה בעולם ע"י שינוי עתים בסבתו ועי' זוהר תרומה (קלז.) וכל בני עלמא משתעין כו' במה אשתמודען בגין דלשמש כו' [יא] ועיקר ענין אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו, הוא כי אמר הטפה "אור "מים "רקיע כמ"ש בזהר תרומה וירוץ דברו הוא כענין מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, וכמ"ש בזהר ויצא (קסב.) על וזרעו מבקש לחם ע"ש: :