ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר מט

(א) רצה הקב"ה להכרית כו' ושלח לשאול. משמע שר"ל שיתקיים אז מחיית עמלק מתחת השמים היה רצון ה', כאשר נשבע כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וגו', וכדדרש לעיל פמ"ד ר' שילא על מקרא זה בהאי לישנא דהכא ע"ש, ושאול שליח ה' היה בזה, רק מחטא שאול והעם לחמול על אגג והצאן לא זכו שתתקיים, ונשאר שריד לעמלק מזרע אגג שיצא ממנו המן, וגם אחרים מהם נמלטו, שהרי מצאנו שחזרו ונלחמו עם דוד בצקלג [שמואל א ל] ובימי חזקיהו [ד"ה א ד] כתיב ומהם מן בני שמעון ויכו את שארית הפלטה לעמלק, ועמש"ל פמ"ד אות:

(ב) ושלח לשאול. כמ"ש וישלחך ה' בדרך, וכמש"ל ששאול היה שליח ה' להלחם מלחמת ה' בעמלק:

(ג) ושאול והעם שמעו. כמ"ש שאול אשר שמעתי בקול ה' וגו':

(ד) ולא חסו על אדם בזוי. נראה עיקר שצ"ל לא חסו על אדם ודבר בזוי אלא כו', והוא פי' מ"ש וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו, שמלאכה נמבזה הן דבר בזוי (מהצאן וש"ד) אבל הרגו כולם לבד אגג (ואותן שנמלטו בחטאם כמש"ל אות א') כמ"ש ואת כל העם החרים לפי חרב:

(ה) ושמע שמואל ויצא כו'. לפשוטו שמיעה זו היא מ"ש ה' לשמואל נחמתי כו' ועמש"ל אות שלאח"ז בס"ד בזה, אך מקום לומר שהפר"א מפרש מ"ש וישכם שמואל בבקר לקראת שאול ויגד לשמואל לאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסב ויעבור וירד הגלגל, שז"ש ויגד לשמואל היה תחלה קודם שיצא לקראת שאול בבקר וז"ש ושמע שמואל, רק שנכתב במקרא אח"ז ע"ד אין מוקדם ומאוחר כו', כי גמר הכתוב תחלה ענין מ"ש למעלה ויזעק אל ה' כל הלילה וסמך לו מה היה בבקר אחר לילה זו שהשכים בבקר ויצא לקראת שאול ואח"כ חזר לבאר יציאתו כי הוגד לו כי בא כו' [ב] ולפי דרכנו לימדנו דמ"ש ויגד לשמואל כי בא כו' ויסב ויעבר כו', הוא הכל מוסב על שאול, ומספור השמועה ששמע שמואל ממהלך שאול, ולבאר שלכן הלך לקראתו אל הגלגל, ולא נטעה לפרש ויסב ויעבר וירד הגלגל על שמואל קאי, שכששמע ששאול מציב לו יד בכרמל שהוא בנין מזבח להקריב שם כמ"ש רש"י ורד"ק בשם אגדה (שזהו מזבח ההרוס שבהר הכרמל שחזר אליהו ז"ל ורפאהו) כעס שמואל על שאול שלא שמר דברו לירד לפניו הגלגל להוחיל עד שיבא שמואל שם להעלות העולה כאשר נצטווה מכבר [שם י] ושנה בחטאו אשר חטא בזה במלחמת פלשתים [שם יג] ונטה מדרכו שאחז תחלה לילך לקראתו באשר ימצאנו בדרך [העולה גלגלה] ויסב [שמואל] ויעבור [מדרכו הראשונה] וירד הגלגל, ומ"ש אחר זה ויבא שמואל אל שאול (והיינו בגלגל כמ"ש אח"ז וישסף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל משמע ששם היה כל המעשה, שלא הוזכר שהלכו ממקום אחר אח"כ לגלגל), נצטרך לומר שכשנודע לשאול שירד שמואל הגלגלה הלך גם הוא שם ועזב המזבח שרצה להציב לו בכרמל (ואפשר לכן נקרא מזבח ה' ההרוס כי שאול עצמו הרסו כשהבין חטאו שרצה לעבור דבר שמואל להקריב שם ולא בגלגל), אבל באמת אף שבאמת היה מתפרש בריוח לשון והנה מציב לו יד ויסב ויעבר שנדחק בו הרד"ק והמפרשים, מ"מ דחוק שחסר הליכת שאול אח"כ לגלגל, ועוד כמה דברים, אלא הכל על שאול קאי כדברי הפר"א כאן, ומ"ש והנה מציב לו יד, י"ל שתחלה שלא ידע שאול ששמואל יצא לקראתו הגלגל, חשב להציב לו יד בכרמל, וכאשר נודע לשאול ששמואל יצא לקראתו מיד ויסב שאול מן הכרמל ויעבור וירד הגלגל, כי ידע ששמואל וודאי ירד אל הגלגל כאשר צוהו מכבר להוחיל לו שמה (וזה שלא כדברי הפר"א שמקדים ההגדה מהליכת שאול קודם יציאת שמואל לקראתו כמ"ש בפנים) ולפי מה שנראה לפשוטן של דברים שכרמל זה אינו הר הכרמל שהקים בו אליהו המזבח, שהוא בנחלת שבט אשר (במלכות אפרים ממשלת אחאב אצל ים הגדול במערב א"י שהוא רחוק מאד מגלגל שהוא במזרח א"י אצל ירדן יריחו, אלא היא עיר כרמל שבנחלת יהודה [ביהושע ס"ס ט"ו] שהיא סמוכה למזרח א"י ששם גלגל, וכמו שנראה מן הערים מעון וזיף שכתובין סמוכין לה [יהושע שם] שהן סמוכין למדבר יהודה שבדרומית מזרחית כמ"ש [שמואל א כג] במדבר זיף במדבר מעון בערבה [הוא ערבות יריחו] אל ימין הישימון [שהוא בעבר הירדן המזרחי] וסמוך להן גלגל אצל יריחו במזרח כדמשמע ריש יהושע ה' (וכן כרמל של נבל הכרמלי שכתוב שם [שם כה] ואיש במעון ומעשהו בכרמל, זו היא כרמל שביהודה, כי נבל מיהודה היה כמ"ש והוא כלבי ממשפחת כלב, והיא הסמוכה למעון, שוב ראיתי שבקצת מזה העיר הר"י שווארץ בספר תבואת הארץ), ועמלק היה בנגב ארץ יהודה במדבר יהודה שהיה הקני שמה וכמש"ל פמ"ד אות נ"ה, ולכן בשוב שאול ממלחמת עמלק נכנס לארץ יהודה אל עיר כרמל בכדי לעלות משם אל הגלגל כאשר נצטווה לירד לפני שמואל הגלגל להוחיל לו, ולכן כששמע שמואל שבא שאול הכרמלה והציב לו יד (לנוח שם מעט מהמלחמה או לפלוגי ביזתא כת"י), הבין שמואל שפני שאול מועדות לירד לגלגל והלך גם הוא שמה, וי"ל לפ"ז ויסב ויעבר וירד הגלגל על שמואל שהסיב שמואל ולא הלך דרך כרמל לפגוע שאול בדרך רק ירד הגלגל כי שם ימצאנו (וכן נראה ממ"ש לזבוח לה' אלקיך בגלגל, כי היו פני המחנה עם הצאן והבקר מועדות תחלה לבא הגלגלה): :

(ו) חמלתם על עמלק והותרתם ממנו שריד. נראה שהן ב' חטאים החמלה על עמלק הוא מ"ש ויחמול כו' ועל מיטב הצאן, ועברו מה שנצטוו ע"י שמואל והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו (וזה היה החידוש שנתבאר בנבואת שמואל מה שנרמז בתורה בלשון מחיית זכר כמו שדרשוהו במכילתא שם שלא יאמרו שור זה של עמלק כו'), והשני והותרתם שריד, שהוא שריד מאדם היינו אגג, שבזה שחמלו והחיו אותו גרמו שנשאר ממנו שריד כמש"ל אות א', וב' חטאים אלו היו לשאול ולעם, כמ"ש ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן, כי החמלה על אגג היה דבר שאול בייחוד כמ"ש שאול בעצמו אח"ז ואביא את אגג (שפשוטו הביאו להתקלס בו בלכדו אותו חי), והחמלה על הצאן היה חטא העם וכמ"ש אשר חמל העם על מיטב הצאן וגו' וכתיב ויקח העם מהשלל צאן וגו', אלא שבכ"ז גם חטא העם נחשב לשאול שהיה סיפק בידו למחות בעם וכמ"ש לו שמואל הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה והיה לך למחות בהן, וז"ש ה' לשמואל כי שב מאחרי ולא הקים את דברי, שב מאחרי הוא חטאו בייחוד בחמלה על אגג, ולא הקים את דברי שלא מיחה בעם (וכמ"ש בירושלמי סוטה פ"ז ובויק"ר ר"פ כ"ה היה סיפק בידו למחות כו', הרב החו"ב מ"ו אברהם שמחה מאמציסלאב), ויש להוסיף עוד כי דבר אגג שעבר על המפורש בתורה מחיית עמלק כתב שב מאחרי, ודבר חמלת הצאן שלא נכתב בתורה בפי' רק נתבאר בדבר שמואל כתוב בלשון לא הקים את דברי ר"ל דבר הנבואה לשמואל (גם י"ל שדבר אגג שכבר יצא ממנו שרש צפע המן כמש"ל או"א, כתב עליו שב מאחרי חטא מוחלט שאין לו תיקון עוד, ודבר הצאן שאפשר היה להרגם עתה (אף שלא נתפרש במקרא שעשה כן (ועמש"ל אות ח') כתב עליו רק לא הקים את דברי), ושמואל לא נתבאר לו עדיין מה הן הב' חטאים, וכשבא אל שאול ושמע קול הצאן א"ל ומה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שומע, כי חשב שמואל ששני החטאים הן בצאן ובבקר, והצאן שהיה רועה אותם בסמוך למחנה (כמ"ש הזה) אמר עליהם באזני, והבקר שהיו רועות רחוק מהמחנה אמר עליהן אשר אנכי שומע, וי"ל אשר אנכי שומע הוא מה ששמע מפי ה' שחטא עוד בד"א ולא פירש לו במה, וזהו דנקט כאן לשון שמע שמואל כו' לרמוז על לשון מקרא זה דאשר אנכי ולומר שהוא מתפרש שמיעה מפי ה' כמו כל עיקר שמיעת שמואל הדבר) וכאשר התנצל שאול שהעם הוא שחמל על מיטב הצאן וגו', חזר שמואל וא"ל לא שמעת בקול ה' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני ה', רמז לו שנגלה לו שהוא עצמו חטא ועל כן חושב שהוא עצמו עט אל השלל ולא כאשר תלהו שאול בעם, גם רמז לו כי נאמר לו ב' חטאים לא שמע בקול ה' כו' ותעש הרע בעיני ה', ואז הוא שבירר לו שאול גם דבר אגג להתנצל גם עליו, ואמר ואביא את אגג (הביאותיו חי לדעת מה יעשה בו ולא ע"ד להחיותו), וגם העם לקח לזבוח כו' ולכן לא מחיתי בהם, ועתה כשנודע לו לשמואל דבר אגג, א"ל כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר, מרי הוא הממרה דבר ה' בהחלט, וזהו דבר אגג שהחיהו ועבר מצות ה' בעצמו, והפצר הוא דבר שאפשר לתקנו רק שלא שמע בפעם ראשונה וכמי שצריך להפציר בו ב"פ שיעשה, וזהו דבר הצאן שהיה אפשר להחרימו עתה כמש"ל, רק על שהוצרך לומר לו פעם שני' הוא כחטא און ותרפים, וז"ש כי שמוע מזבח טוב ולהקשיב מחלב אילים, כי שמוע הוא היפוך מן מרי (וכמ"ש ריש יהושע אשר ימרה כו' ולא ישמע כו') ולהקשיב הוא היפוך מן הפצר, שהוא כמי שכבדו אזניו מהקשיב בפ"א עד שיאמרו לו כ"פ, וז"ש שמואל ג"כ כשהעלהו שאול [שמואל א כח] כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק, כי לא שמעת הוא המרי בדבר אגג, ולא עשית חרון אפו הוא דבר הצאן שנגזר להחרימם כי עלה חרון אף ה' בעמלק וצוה למחות זכרם, ונגד ב' חטאים אלו נענש שאול בשתים, א' על שלא מיחה בעם, סר ה' ממנו והב' על שהחיה את אגג ויצא ממנו זרע המן, נהרג הוא ובניו, וז"ש שאול לדוד [שמואל א כד] השבעה לי אם תכרית את זרעי אחרי, כי חשש שאול שכן ראוי לו תחת שלא הכרית זרע עמלק, יכרת זרעו (וכן היה ראוי לו באמת אלמלא תפלת שמואל כדלקמן, וגם בזכות שקיבל עליו שאול הגזירה לילך למלחמה ליהרג שם הוא ובניו וכמש"ל פל"ג אם אתה שומע לעצתי ליפול בחרב תהא מיתתך כפרה כו' ובויק"ר פכ"ו, לכן זכה הוא ובניו לעוה"ב וזכה שלא נכרת זרעו, ואדרבא נפל המן ביד זרעו מרדכי ואסתר כדלקמן) [ג]:

(ז) א"ל הצאן והבקר לעשות זבחים כו'. משמע שר"ל לעשות מהן עצמן וכרבנן דר"א פ"ב דע"ג [כד:] ולא כדדחינן לר"א שם דמדמי מיטב הצאן קאמר:

(ח) א"ל אין חפץ לה' בעולות וזבחים כו' שנאמר ויאמר שמואל החפץ כו'. אפשר בא לחדש להשמיענו שאף שאמרו שהקדישום לה' לזבוח בגלגל, לא חל עליהם כלל ההקדש כיון שנצטוו להחרימם (ועמש"ל פל"ח אות), ומפני שלא נזכר במקרא שצוה שמואל להחרים ולהרוג מיטב הצאן שהביאו, דסד"א שבאמת הקדשם הפקיע מדי החרמתן, לזה הוצרך לבאר שא"ל שאין חפץ בהם, כי חפץ ה' לא יצלח בידם בזבחי תועבה אלו ולא לרצון יהיה להם, וכן ודאי קיימו ישראל כדבר שמואל, אע"פ שלא נתפרש במקרא:

(ט) צפה הקב"ה שעתיד כו'. אי גרסינן צפה שמואל, יבא פשט המאמר לנכון שמסיים ע"ז ושם עמד שמואל כו' ר"ל לפיכך עמד שמואל כו', ולגי' הספר הלשון חסר, וצ"ל שבא לפרש למה צוה ה' מחיית עמלק ע"י שאול ובימי אגג דווקא (דהפר"א ס"ל לעיל פמ"ד שחיוב המצוה היה מיד בכניסתן לארץ, ולא כדאמרינן בספ"ב דסנהדרין [כ:] ובספרי שתלוי בזמן שהעמידו ישראל מלך), אלא שהיה זה כמו מעשה אבות סימן לבנים לפי שצפה ה' שיעמוד מאגג המן ומשאול מרדכי ואסתר ונתן מצוה זו ע"י שאול שיחליש כח אגג ויזכה לזרעו שיוכלו לעמוד נגד זרע אגג, ולפ"ז משמע דס"ל לר' פנחס שאף אם היה שאול מקיים המצוה כתיקונה, בכ"ז היה עתיד המן לצאת בזמנו, שלא היה נמחה זרע עמלק לגמרי ע"י שאול, ולא כדרשב"י שרצה ה' להשמיד עמלק ע"י שאול לגמרי כמש"ל (או שאם היה מקיים המצוה כתיקונה, לא היה בא כלל המן לעולם, וכמש"ל אות א' בהגה"ה מסוגיא דמגלה):

(י) איש צר ואויב גדול ליהודים כו'. כמ"ש איש צר ואויב המן הרע הזה, ועמש"ל פמ"ח אות ובהגהותיי לשמ"ר פל"ח אות כ' בס"ד:

(יא) ואויב גדול ליהודים כו' צורר כל היהודים. בא לומר שלא לסבת מרדכי שלא השתחוה לו נעשה צורר היהודים (וכמ"ש פ"ק דמגלה [יב.] דנפק מיניה מרדכי דמיקני ביה המן, ושם בפ"ב [יט.] מה ראה המן שנתקנא כו' על ככה משום דמרדכי לא יכרע כו') אלא איבת עולם היתה נטורה בלבו לכל היהודים מאגג זקנו, רק ממרדכי נתעוררה, וז"ש ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי כו' כי הגידו לו את עם מרדכי, לכן נתעוררה השנאה על כל העם כולו וע"ל פ"נ אות ל"ד:

(יג) שנא' איש יהודי וגו' בן קיש איש ימיני. כצ"ל, וע"ל רפ"ן ומש"ש בס"ד:

(יד) ושם עמד שמואל מתפלל. עמש"ל אות ט' דאי גרסי' צפה שמואל כו' זהו סיום המאמר, ולגי' הספרים צפה הקב"ה, הוא מוסיף לומר שגם שמואל צפה זה ברוה"ק לכן עמד להתפלל ע"ז:

(כ) ושמע שמואל קול אגג לוחש כו'. מפני שכתוב וילך אליו [אל שמואל] אגג מעדנות ויאמר אכן סר מר המות, והוי משמע שאמר זה אגג אל שמואל, לכן מפ"ו שאגג אמר זה בלחש (כמתברך בלבבו כמשית"ל בס"ד) ושמואל שמע בכל זה ואמר עליו ע"ז כאשר שכלה כו' כדמפ"ו:

(כב) בחורי ב"י. כמש"ל ר"פ מ"ד שהרג הנפלטין חוץ לענן לטבול ועמש"ש בס"ד:

(כג) וישבו נשיהן שכולות ואלמנות. אלמנות הן שנהרגו בעליהן, ושכולות אולי י"ל זה שהיו אחרים פורשין בכדי שלא יצטרכו לצאת חוץ לענן ויהרגם עמלק (ונקט איידי גם בסיפא בעמלק בלשון זה אע"ג דשם אין מתפרש כן):

(כד) בתפלת אסתר ונערותי' נהרגו. דרש מנשים פי' ע"י נשים, והיינו ע"י תפלת אסתר (וכ"כ בפע"ח שער הפורים ולא הזכירו בשם הפר"א) ואמך דרש על אומתך כמו ודמית אמך [הושע ד] ואחרים כי"ב:

(כה) ונערותיה. דרש מ"ש גם אני ונערותי אצום כן, שבצומם עם אסתר מסתמא התפללו ג"כ לה' שזה עיקר הצום כד"א [ישעיה נח] הלא זה צום אבחרהו וגו', ובא כאן לבאר דרשת מנשים ע"י נשים רבות שהן אסתר ונערותיה, והתפלל שמואל עתה שתתקבל לפני ה' תפלת אסתר ונערותיה לשכל על ידן את המן:

(כו) ותפלת שמואל בגלגל שיבר חילם כו' מעל ישראל שנאמר וישסף. כצ"ל, ומפרש וישסף לשון שבירה וכמו שת"י ופשח שהוא ענין שבירה כמ"ש בערוך ערך פשח (וי"ל עוד דלשון לפני ה' הכתוב כאן יליף ממ"ש [ד"ה ב יד] כי נשברו לפני ה', וז"ש כאן לשון שבירה):

(כז) בכל הוא עושה כו'. ב"ר פ"י וש"ן בהגהותיי ע"ש, וענין מאמר זה לכאן נראה שר"ל שכמו שמהמן שנתגאה ורם לבבו נפרע ה' ע"י נשים (שע"י תפלת אסתר ונערותיה נשבר חילם, ונתן אחשורוש לאסתר את בית המן) כן מכל המתגאים היה שולח להפרע מהם ע"י נמוכים כדמפ"ו:

(כח) בגבורים היה שולח כו'. שהיו מתגאים בגבורתם, ונפרע מהן בנמוכים להודיע שאין בגבורתם כו':

(כט) טיטוס כו' ואין צר ואויב כו'. נקט לי' בלשון שהיה טיטוס קורא לכשנגדו בשם צר ואויב לו:

(ל) לתוך חוטמו. שהגבהות באף כמ"ש [תהלים י] כגובה אפו וגו', לכן כשנפרע ממנו ע"י הבריה קלה נכנסה בחוטמו ומשם למוחו ששם היה מחשב גאותו כמ"ש בסיפי' דקרא [שם] אין אלקים כל מזמותיו:

(לא) שנכנסו לבית ק"הק. לאו דווקא ישראל אלא כהן גדול שלוחם של כל ישראל כמותם ומכפר עבורם:

(לב) בגאות לבם והיו אומרים כו'. שהיו בוטחים בבהמ"ק ומתגאה לבבם בו וכמ"ש [יחזקאל כד] את מקדשי גאון עוזכם וכתיב [שם ז] וצבי עדיו לגאון שמהו, ודרשו בת"כ פ' בחקתי ושברתי את גאון עזכם זה בהמ"ק, ואף שהיו חוטאים היו בוטחים בו כמ"ש [ירמיה ז] אל תבטחו לכם על דברי השקר היכל ה' וגו' ע"ש בפירש"י, וכן מסופר ביוסיפון שהפריצים במלחמתם תמיד היו אומרים כן שיוצאים להלחם על כבוד מקדש ה':

(לג) והיו אומרים אין צר כו'. כמ"ש [איכה ד] לא האמינו וגו' כי יבא צר ואויב וגו':

(לד) שהיה להם איש צר ואויב. לולי מלת להם שכתוב בנוסחא כאן היה קרוב לומר שצ"ל שהיה איש קצר ואויב וכמ"ש בתדא"ר פל"א נ"נ קצר קומה היה והיו משחקין זע"ז כו', ובפסיקתא דעל נהרות בבל ושוח"ט מזמור קל"ז לפני הננס הזה ובתנחומא פ' תרומה לא ישרה נפשו בו שהיה קטן כבד (ובהגהותיי שם כ' שנכון לגרוס כבד וכדמפרש שם שלכן נקרא נבו כד) וז"ש [דניאל ד] ושפל אנשים יקים עלה וכמ"ש בפי' המיוחס לר"ס גאון שם, ולפ"ז היה מתיישב ענין המאמר שלפי שנתגאו נפרע מהם ע"י (ובספרי פ' האזינו אקניאם בלא עם אלו הכשדים ע"ש):

(לה) וגבה רוח. כמ"ש [דניאל ה] וכדי רום לבביה ורוחיה תקיפת להזדה:

(לו) נתן כו'. משום מלכות בבל (שרוצה לפרש תחלה שני נ"נ ולבא אח"כ למלכי פרס) לכן מפרש גם מלכות מצרים:

(לז) לשעבוד מצרים כו' ולמלכות בבל כו'. בפ"ק דיומא [ט:] מפרש בבבל ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם, וכן י"ל בגלות מצרים שנתגלה עונם מפני שאמר אברהם במה אדע כדלעיל ר"פ מ"ח לכן נתגלה קיצו (ויש לומר שבלשון ראשונים שביומא שם נכלל גם מצרים):

(לח) ועשה כו' ברחמיו ורוב חסדיו כו'. כמ"ש [ישעיה סג] אשר גמלם ברחמיו וברוב חסדיו, ובגלות מצרים הענין מדבר כמש"ש ומלאך פניו הושיעם וגו' ימי עולם משה עמו:

(לט) וקצר חציו כמנין רד"ו. ע"ל פמ"ח ומש"ש בס"ד:

(מ) בשנה שניה כשמלך עלה כו' ח' שנה מלך על מלכות יהויכין וי"א שנה. כצ"ל, ועיין כ"ז מבואר פ"ק דמגלה [יא:] ע"ש בפירש"י משם הסע"ר:

(מא) ל"ז שנה. דל מינייהו י"א שנה של צדקי' קודם חורבן פשו להו כ"ו לאחר שנחרב הבית:

(מב) סוף מלכי מדי ופרס היה ארתחשסתא כו'. נראה שר' יונתן מתכוין לפרש שארתחשסתא זהו מלך הרביעי לפרס שנאמר עליו יעשיר עושר גדול שר' תנחום להלן דרש לי' על אחשורוש ועמש"ל אי"ה:

(מג) ול"ב שנה מלך שנאמר כו' בירושלים כי בשנת ל"ב לארתחשסתא מלך בבל. כצ"ל, ועיין בפי' הגר"א לסע"ר פכ"ח שביאר שארתחשסתא השני שאמרו עליו בריש ר"ה הוא דריוש השני שבנה הבית ולחשבונו שם נראה שמלך ארתחשסתא ל"ד שנים שכל שני פרס נ"ב כדאיתא פ"ק דע"ג [ט.] ובסע"ר, דל ד' דדריוש הראשון וכרש (שנחשבו שם במגלה לחמשה) וי"ד דאחשורש כדאיתא שו"ש, פשו להו ל"ד שנים לדריוש אחשורש זה, ולשון הש"ס דע"ג שם וסע"ר פ"ל מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה, והן של דריוש וארתחשסתא זה האחרון שבנה הבית בשתים למלכותו, וחושב לו הש"ס עוד ב' שנים שלפני הבנין (דס"ל שהיו שלימות ולא מקוטעות כשל כרש ודריוש) וא"כ שני מלכותו בס"ה ל"ו (ובפי' הגר"א שם כתוב ו' וט"ס הוא ואפשר צ"ל ל"ו שנה) וכאן שחושב רק ל"ב שנה צ"ע:

(מד) ועהכ"א והרביעי יעשיר כו'. משמע דס"ל שאחשורוש הוא דריוש האחרון שנאמר עליו שם וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלך וגו', ובאסת"ר א"ר לוי ורבנן דארתחשסתא הוא אחשורש (ודרש ר' נחמיה שם הוא אחשורש שביטל בנין בהמ"ק הוא שגזר עליו שיבנה), ואפשר ר"ת לא פליג אדר' יונתן דלעיל, אלא ס"ל שהן אחד ארתחשסתא ואחשורש, אלא שבעזרא ד' כתוב שאחשורש היה אחר כרש, א"כ דריוש ארתחשסתא אחר הוא שהיה אחריו (מיהו ה"נ משמע התם דארתחשסתא ודריוש שבנה הבית שנים הן לפי פשוטו, ואעפ"כ אמרז"ל שהן אחד, ודרשו הרביעי למדי כלומר עם דריוש המדי שקיבל מלכותו קודם כרש הן ד' מלכים לפרס אבל כ"א ג' לא היו עצמה מפרס עוד ג' [שם יא] (וז"ש מלכים ושנות עומדים לפרס) מלכים כדאי' בשנות כרש נבלעו דריוש פמ"ד וז"ש בב"ר [שם] במגלה משולשת שהעמידה ג' מלכים), ובויק"ר פי"ג ואסת"ר פ"ו אמרו דריוש שבנה הבית בנה של אסתר מאחשורש היה וכ"ה בתרגום אסתר ראשון ע"פ עד חצי המלכות, וי"ל ז"ש לדריוש בן אחשורש מזרע מדי, לפי שמצד אמו היה מזרע ישראל, לכן פירש שהיה מזרע מדי (ובמגלה וסע"ר דרשוהו על דריוש הראשון שקיבל מלכותו מבבל, וי"ל ז"ש אשר המלך על מלכות כשדים, שהומלך שם בבבל וכשדים):

(מה) ברחוב העיר. מפרש בחצר גנת ביתן המלך בחצר שהיא רחבה שלפני הגינה (והיה שייך ג"כ לפלטין וז"ש להלן שכל רצפת פלטרין שלו כו') וקראו כאן רחוב כמו רחבה של עיר שבש"ס בכ"מ ומ"מ נקרא במקרא חצר שהיה מוקפת מחיצה של קלעים (חור כרפס ותכלת על עמודי שש) וכמו חצר המשכן, אבל לא מסתבר לומר רחוב העיר ממש קאמר, דהרי חצר כתיב. ועוד כתיב על רצפת בהט וגו' ועל המטות קאי שהיו עומדין על רצפה זו, ולא ס"ד שרצף רחובות ושווקים באבנים טובות ומרגליות:

(מו) להודיע לכל העולם את עשרו. ז"ש בהראותו את עושר וגו', וז"ש יעשיר עושר גדול מכל,מפני שפרסם עשרו לכל העולם, לכן היה נודע בעשרו מכל:

(מז) לא היה בכלי כסף אלא בכלי זהב. נראה שרוצה להשוותו לשלמה שנאמר בו [מלכים א י] וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וגו' אין כסף וגו', ודכתיב וכלים מכלים שונים, אין פירושו שהכלים היו ממיני מתכיות וכי"ב שונים, שהרי כלן של זהב היו, רק פי' שונים כדדרש להלן:

(מח) והביא כלי כו' וכלי ביתו היו משתנים. יש לפרש דדרש וכלים שהביא ג"כ כלים ממיני כלים שונים שהיו משנין בכח קדושתן את כל מראה כלים האחרים, והיינו כלי בהמ"ק, אבל יותר נכון לומר דדרש וכלים אלו שנזכרו והשקות בכלי זהב, אע"פ שאמרנו שהיו של זהב, אבל פניהם היו שונים (כשל עופרת) שנשתנו מפני כלים אחרים של בהמ"ק:

(מט) ונעשין כעופרת. וכ"ה באסת"ר, והוא פחות שבששה מיני מתכות שכתובין בכלי מדין [במדבר לא] שנכתב באחרונה (אע"פ שהוא תולדה דכספא כמ"ש בזוהר פרשת וארא [כד:] ע"ש), גם מראה העופרת דומה יותר לאדם שהכסיפו פניו מפני הבושה (וכמשל המטרונא והשפחה שהזכירו באסת"ר בזה):

(נ) וכל רצפת פלטרין כו'. לפמש"ל אות מ"ה פי' גם כל החצר השייך לפלטרין, אבל באסת"ר הלשון שרצפת ביתו בא"ט ומרגליות:

(נא) אבנים טובות. מיני א"ט שונים כדכתיב בהט ושש וגו' [ג] ואמרו במגלה שם בהט אבנים שמתחוטטות על בעליהן (פי' מתגעגעין מחמת יקרותן בעיני בעליהן כלשון תינוק המתחטא לפני אביו) ומסיים שם וכה"א אבני נזר מתנוססות על אדמתו, נראה ר"ל אבנים טובות שהיו משתמשין בהן רק לקובען בטבעותן לתכשיט יהיו לע"ל מתנוססות (כמו מתנוצצות פי' מבריקות) על אדמתו, כי יהיו מרוצפין בהם, כמו באחשורש: :

(נב) ומרגליות. כמ"ש באסת"ר שם דר מרגליתא, וסוחרת לא"ט עליונים הסובבים עליה וכ"כ ז"ל:

(נג) חצי שנה. שנת החמה שס"ה וחצי שנה קפ"ב וחצי וכאן ק"פ יום קרוב לחצי שנה (ופורתא לא דק), ונראה לפי שהיה בחצר גנת ביתן לא עשאה כ"א בחצי שנה של ימות החמה ולא בחצי שניה של ימות הגשמים והרוחות [ד] וי"ל לפ"ז שהתחילו הק"פ יום בר"ח ניסן, א"כ כלו בג' בתשרי, כי ג' חדשים חסרים הן בששה של ימות החמה, ואח"ז עשה ז' ימים להנמצאים בשושן (וכדאמר רב באסת"ר פ"ב) נמצא יום הז' שבו נהרגה ושתי היה בי' תשרי יהכ"פ יום רחמים שהקדים ה' רפואה למכה שתכנס אסתר תחת ושתי להיותה מוכנת להצלתן מגזירת המן: :

(נד) סעודות גדולות כו'. כל הק"פ יום היו הסעודות כולן שוות בגדלותן כמ"ש באסת"ר יום אחרון כיום ראשון, דדרש ובמלאת הימים שהיו כולן מלאים בלי חסרון דבר ביום א' מהן מחביריו:

(נה) בטהרה. פי' בהתיר בלי תערובות איסור וע"ל רפ"נ:

(נו) היו נותנין לו כו' שנאמר לעשות כרצון איש ואיש. שכוונת המן היה להכשילן כמ"ש באסת"ר ושלא יהיו כאנוסין אמר לעשות כרצון אי"וא (וכן ז"ש והשתיה כדת אין אונס, שלא ידונו כשכורים ואנוסים, ולא יתחייבו לענוש אם יקלקלו) וכמ"ש בילקוט אסתר רמז תתרנ"ו ומי שירצה לא יבא כדי שלא יהיה פ"פ למדת הרחמים (ושם כתוב למדה"ד וט"ס הוא) לומר בע"כ הביאום, ואתיא כתלמידי רשב"י פ"ק דמגלה [יב.] ובשה"ר פ"ז תני לה משמי' דרשב"י, ורשב"י דאמר שם במגלה על שהשתחוו לגליל נ"נ, לטעמיה בילקוט שם רמז תתרמ"ח:

(נז) לעשות כרצון איש ואיש. במגלה שם אמרו כרצון מרדכי והמן, והיינו כמ"ש כאן שנתכוון המן להכשילם וזה היה עצת המן, אבל מרדכי מיחה בהם כמ"ש באסת"ר ובילקוט שם, וז"ש איש ואיש, שב' אלו היו כלל כל ב' מיני עצות נגדיות:

(נח) של מלכי מדי. הזכיר כאן מדי (אע"פ שממלכי פרס היה כמ"ש בסע"ר לא מצאנו בכתוב שנה למדי כו') נראה רומז למ"ש פ"ק דברכות [ח:] שהן צנועין בד"א, וע"כ תלו קלקלת הפריצות הזו במדי, ולפמש"ל אות מ"ד שז"ש דריוש בן אחשורש מזרע מדי, א"כ באמת מזרע מדי היה:

(ס) משחקות ומרקדות. מלשונו נלמד לפרש מ"ש בדוד [ד"ה א טו] מרקד ומשחק (לפני הארון) שפי' כדאמרינן בירושלמי דסוכה פ"ה ובמ"ר פ"ד ומדר"ש שנתגלה בשרו עקב וגודל מתחת לבושו (ולכן אמרה מיכל [שמואל ב ו] נגלה היום וגו', נגד בית שאול אביה שלא נראה מהן לא עקב וגודל מימיהן מצניעותן כדאיתא שם), וכאן נקט משחקות תחלה בדברי שחוק אבל שם בדוד כתיב מרקד תחלה שע"י הריקודין לכבוד ה' בא אח"כ השחוק והשמחה ונגלה עקביו:

(סב) וכשנכנס היין בלבו. דרש מ"ש כטוב לב המלך ביין, שהיה זה דבר שבא ע"י היין כו' כמ"ש [הושע ד] יין ותירוש כו' ואמרו בסוטה [ז.] הרבה יין עושה כו':

(סג) ובת מלכים היתה. בתו של בלשצר מלך בבל כמ"ש במגלה [ט:] ונכד זו ושתי, ובילקוט אסתר רמז תתר"ן (והוא מן שה"ר פ"ג) שבאותה לילה שנהרג בלשצר ומלך דריוש והיה מסב דריוש במקום שהיה דרך בלשצר להסב רצתה וושתי שהיתה נערה קטנה בשעת ערבוביא בין המסובים לחיקו (ושם כתיב לחלקו וט"ס הוא) של דריוש שכסבורה אביה היא והשיאה לאחשורש בנו, וז"ש ותמאן המלכה ושתי, שמפני זה מיאנה שהיתה בת מלכים מתחלה קודם שנשאה אחשורש:

(סד) ולא קיבלה כו'. י"ל ז"ש ותמאן כו' בדבר המלך אשר ביד הסריסים, שזה מרמז על ענין שלא נתפרש במגלה מפני הכבוד, רק רמז כאן שהיה ביד הסריסים בע"פ עוד דבר ציווי אחשורש שלא נתפרש כאן, ומפני הדבר הזה הוא שמיאנה לבא:

(סו) שמע המלך לדבריה. נשמעו דבריה למלך, ומפני שלא נכתב תשובתה רק ותמאן סתם, לכן פי' שנשמעו דבריה למלך (ומפני הכבוד לא נכתב במגלה):

(סז) וצוה להרגה. מפני שכתוב רק אשר לא תבא וגו' ומלכותה יתן וגו' ויש לטעות שנדחית ממלוכה אבל לא נהרגה, לכן ביאר שבאמת נהרגה (ומפני הכבוד לא נכתב במגלה) וביאר להלן ראיה לדבריו במ"ש אח"כ ביקש את ושתי ולא מצאה, שאלמלי לא נהרגה הרי היה יכול להחזירה:

(סח) וכשיצא היין כו'. מפרש מ"ש כשך חמת כו' היינו חמת מיין (וכמש"ל אות ס"ה שז"ש וחמתו בערה בו):

(סט) ביקש את ושתי. ז"ש זכר את ושתי שנזכר וביקש להשיבה:

(ע) א"ל שריו הגזירה כו'. מדלא כתיב זאת אשר גזר עליה אלא כתיב אשר נגזר, דרש שהוא עצמו לא זכר כלל הגזרה, עד כי א"ל שריו שכן נגזר עליה:

(עא) והתחיל בוכה. אפשר דרש זכר את ושתי כד"א [תהלים קלז] גם בכינו בזכרנו וגו':

(עב) ולמה נגזר עליה. גם זה נדרש מלשון נגזר ולא כתיב גזר, לדרוש שמן השמים נגזר עליה כן מדה כנגד מדה כדמפ"ו:

(עז) דניאל שהיה ממוכן. כ"ה גם בתרגום, ותוס' במגלה כתבוהו בשם מדרש, וכמדומני שראיתי דרשא ע"ז ע"ש הכתוב בדניאל [ה] והמניכא דדהבא על צואריה, ובתרגום אסתר כתוב שהיה מוכן להעשות נסים ע"י ור"ל בבבל לנ"נ וכן לבלשצר:

(עח) לפי שאמר למלך אל תבכה כו' ושלח כו'. משמע דהשילוח בכל המדינות להיות כל איש שורר כו' היה אחר כשך חמת המלך כו' לפי סדר המאמרים כאן בפר"א (ואע"פ שנכתב מקודם הוא לגמור ענין עצת ממוכן וקיומה, ועל כי"ב אמרו אין מוקדם ומאוחר כמ"ש כ"פ בשם הגר"א ז"ל), וכ"ה לפמש"ל אות ס"ח שכשך חמת היינו כשהפיג יינו ודאי היה זה לאחר הסעודה, ומ"ש תחלה ויעש המלך כדבר ממוכן, היינו דבריו הראשונים אשר לא תבא כו', ומ"ש ונשמע פתגם המלך אינו על השילוח רק ע"י המשפט חרוץ הזה כי רבה היא שדבר גדול עשה המלך, וישמע זה בכל מדינות המלך, אבל ענין השילוח נתחדש אח"ז כשא"ל ממוכן שכתורה עשה (אבל לפשוטו כיון שנכתב בדתי פרס ומדי הוצרך לשלוח מיד להודיע חוק החדש בכל המדינות כדרך כל חוקי המלכות המתחדשים):

(עט) כתורה עשית. לימדנו בלשונו לפרש מ"ש [עזרא ו] וכתורה יעשה שפי' כמ"ש בירושלמי דיבמות פ"ב ובב"ר פ"ז ככתוב בתורת משה וגו' ע"ש:

(פא) שכן כתוב בתורה כו'. מכוין ביותר לפמ"ש במגלה שם לחכמים יודעי העתים רבנין שיודעים כו', שי"ל ששאל להם כדת מה לעשות כדת של תורה, לכן השיבו ממוכן שכ"כ בתורה:

(פג) ושלח כו' כדבר ממוכן. שאמר ע"פ התורה והוא ימשול כו' לכן שלח להיות כל איש שורר כו', אבל תחלה אמרו רק שלא יבזו בעליהן ושיתנו להן יקר, ודניאל חידש עתה ע"פ התורה (וז"ש בקדושין [ל.] שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך, הקיש חיוב האשה לבעלה לחיוב הבן לאביו, ובאדר"ן פ"א אמרו שהיתה חוה קוראה לאדה"ר רבי):

(פד) ועוד אמר יבקשו כו'. מפרש ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו כו', הן הן השרים הראשונים שנזכרו למעלה רואי פני המלך שהיה ממוכן ראש המדברים בהם (ולא כמ"ש בתרגום ראשון שכשזכר את ושתי הרגן ומינה אחרים תחתיהן (וכן באסת"ר דרשו עליהן פתאים עברו ונענשו) והן נערי המלך שכתוב כאן ילדים שנתמנו מקרוב תחת הראשונים הזקנים):

(פה) נערות ולא כל כו' להלן ותיטב הנערה כו'. נראה שבא לומר שדניאל כיון ברוה"ק בדברו שאמר והנערה אשר תיטב כו' על אסתר בייחוד (שצפה ברוה"ק שיתגלגל שישאנה ותבא ע"י הצלת ישראל) וכמו שנאמר עלי' להלן לשון זה ותיטב הנערה כו', וגם מ"ש כאן נערות ולא כל נערות אלא נערות יפ"ת, אולי י"ל שלכך נתכוונו ג"כ לומר שבזה נרמז על אסתר בייחוד, שלכן לא כתיב כאן יבקשו כל נערה בתולה כמש"ל ויקבצו את כל נערה בתולה כו', כי כאן אמרו שיבקשו וימצאו הראויה למלך ותיטב בעיניו בעצמו נערה בתולה אחת שתהיה חשובה וכוללת בעצמה כל טובות האחרות כולן (וי"ל שז"ש בקצת נוסחאות כאן נערות בתולת חסר ו' תנינא קרי בה בתולת לשון יחידה, והיא אסתר שכתוב בה ותשא כו' מכל הבתולות, ואולי י"ל עוד שז"ש כאן אלא נערות יפות תואר, שר"ל שזה כתוב באסתר לבדה להלן יפ"ת וטובת מראה, ושזה נרמז כאן בויבקשו שבכולן שיקבצו כבר הפקידים כל נערה טובת מראה, שבזה לא סמכו על הפקידים, רק בטובת המראה לבדה, שזה שוה לכל אדם להבחין מראה נאה או כעורה לבן או שחור אדום או ירקרקת וכי"ב, אבל יופי התואר התלוי בחתוך תואר האברים על ערך ויחס נאות זה לזה, זה אינו שוה לכל אדם, ולא סמכו בזה על בחירת הפקידים, וציוו עליהן לקבוץ כל טובת מראה, והניחו לאחשורוש שיבקש הוא למצוא מכלן שתהיה כלולה בכל מיני טובות הכלולות במראה העין (וז"ש כאן טובות מראה, אע"פ שהוא מוסב על מ"ש כאן נערות שמשמעותן רבות, אך לפי דרשת הפר"א נערות ולא כל נערות על נערה מיוחדת וכמש"ל דדרש בתולת חסר יחידה, לכן י"ל דדרש ג"כ טובות ב' מיני טובות) דהיינו שכולל יפוי התואר, שזה יבחור בעצמו הישרה בעיניו, ורמז על אסתר שכתוב בה ותשא חן וחסד לפניו מכל וגו', שיש לפרשו ג"כ כן, חן על טובת המראה שלכן נאמר לשון זה גם אצל האחרים ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה, אבל ענין נשיאת החסד הוא על התואר (וכמ"ש ירקרקת היתה אלא שחוט של חסד משוך כו' וכן פי' באסי"ז בכתובות פ"ב [יז.] מ"ש כלה נאה וחסודה בשם רש"י במ"ק שאע"פ שכעורה חוט של חסד משוך כו'), זה אין לייחס לכל אדם בשוה, לכן לא נכתב כ"א אצלו, ורק אצל הגי כתיב ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל וגו', שהגא שהיה שומר הנשים שיער בדעתו אחרי ההטבה של הנערה בעיניו (שהיא הטבת המראה שע"י נשיאת החן בעיני כל רואיה כאחת) שהיא לבדה אשר ימצא אותה המלך ביופי התאר ג"כ ותשא החסד בזה מלפניו כמו שנשאה חסד לפני הגי:

(פו) והטה הקב"ה עליה חן וחסד בעיני כל רואיה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן וגו'. כאן לא כתיב חסד, רק צ"ל שכולל בלשונו כאן גם מ"ש אצל הגי ואצל המלך לשון ותשא חסד (ובתרגום ראשון ושני תרגמו במקרא דכל רואיה ג"כ כאלו כתיב שם חסד):