ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר כח

(א) לכל הנביאים היה נראה בחזון הלילה כו'. מכאן נראה שיצא לו להרמב"ם שכתב בפ"ז מהלכות יסודי התורה ה"ב וז"ל וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום חזיון לילה אחר שתפול עליו תרדמה כמ"ש במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו כו' כמ"ש באברהם כו', ושם בהלכה ו' ביאר שזהו החילוק בין נבואתו של משה לשאר נביאים ע"ש, שנראה שהיה מפרש מ"ש כאן בחזון הלילה פירושו בחלום כפשטי', או ביום כעין לילה דהיינו שנופלת עליו תרדמה כאברהם (ועמש"ל אות י"א אם היה זה ביום), וז"ש אליהוא [איוב לג] כי באחת ידבר א' וגו' בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים, ולפ"ז כיון דקאמר שנבואת אברהם היה בחזון ובמראה, יהיה משתמע לפ"ד הרמב"ם שהמראה שנדבר עם אברהם היה כעין נבואת משה, והכתוב מחלק ביניהם בר"פ וארא אל אברהם וגו' בא"ש ושמי ה' לא נודעתי להם, ועיין בזוהר כאן בס"ת [פח:] ובת"ז סתל"ט [פג.] שמחזה וחזון הוא דרגא ומדה שנקראת כן, ואיננה בחלום אלא אף ביום בראיי', ומ"ש כאן בחזיון לילה, אולי יתפרש לפ"ז בחזיון המדה הנקראת לילה:

(ב) בחזון הלילה. עמש"ל אי"ה בסייעתא דשמיא:

(ג) ולאברהם בחזון ובמראה. וצריך ליישב מה שכתוב אצל שאר נביאים ג"כ לשון מראה, כגון בישעיה [ו] ועמוס [ט] ששם נאמר שם אדנות (ואע"פ שבישעי' שם כתיב אח"ז כי את המלך ה' צבאות ראו עיני, ע"כ מלך זה הוא ג"כ שם אדנות), וכן מ"ש [שמות כד] ויראו את אלקי ישראל, וכן בכ"מ שנמצא ראיי' אצל שם אלקי', לא קשי' מה"ט, כיון שאינו שם המיוחד, ומיכיהו בן ימלא שאמר [מלכים א כב וד"ה ב יח] ראיתי את ה' יושב על כסאו, נ"ל ששם נסמכה הראיי' על פעולת התגלות ישיבה על הכסא (ובזה מיושב גם הא דישעי' ועמוס ג"כ דבישעי' כתיב ג"כ יושב על כסא, ובעמוס כתיב נצב על המזבח), ומ"ש בשלמה [מלכים א ט] וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון, שם הרי סופו מוכיח פירושו, שבגבעון כתיב [שם ג] בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ובד"ה [ב ז] כתוב בראי' זו השנית וירא ה' אל שלמה בלילה (ועיין בזהר ויצא [קנ.] בזה), ובמילואים דכתיב [ויקרא ט] כי היום ה' נראה אליכם, הרי חזר ופירש וירא אליכם כבוד ה', וכמ"ש הרמב"ן שם, והוא כדכתיב אח"כ שראו ירידת האש וע"ז נא' וירא כל העם וירונו, ומ"ש [ירמי' לא] מרחוק ה' נראה לי, י"ל דלשון מרחוק מוכיח עלי' שאינה ראיי' גמורה, ויב"ע תרגם מלקדמין ה' אתגלי על אבהתנא נבייא (וי"ל שהן האבות ומשה), ובז"ר על הילקוט הרגיש ממ"ש ביצחק בפ' תולדות וירא אליו ה', ותי' דמ"מ לא נמצא בו כתוב חזון, ובכ"ז אין מיושב לשון לכל הנביאים היה נראה בחזון הלילה, שהרי ביצחק כתיב מראה, ואם היינו גורסים כאן לכל הנביאים היה נראה בחזון או במראה ולאברהם בחזון ובמראה (וכי"ב בריש רוי"ק שנדבר עמו בחזון ובדיבור, וע"ש דחשיב ג"כ משה ודוד נדבר עמהם בחזון ודיבור) הוי א"ש כל זה:

(ד) אנכי כו' בעוה"ז כו' מאד בעה"ב. כמ"ש בת"י וירושלמי שנתיירא אברהם שמא יבואו עליו קרובי המלכים ושמא נתקבל שכר מצותיו בעה"ז, והשיבו על שניהם אנכי מגן לך מכל אויביך בעה"ז, ובכ"ז שכרך הרבה מאד בעה"ב, ועיי' דרז"ל בבראשית:

(ה) אל תירא שימיני מגנת לך בכ"מ. כ"ה הגירסא בריקאנט"י [מו א] וכצ"ל, והוא רומז למקרא [ישעי' מא] אל תירא כי אתך אני וגו' תמכתיך בימין צדקי וגו' מחזיק ימינך האומר לך אל תירא דקאי על מ"ש לקמי' זרע אברהם אוהבי ונדרשו כל פסוקים אלו על אברהם [נ"ד החו"ב רש"ל]:

(ו) בכל מקום שאתה הולך. וכמ"ש [יהושע כד] ואקח את אביכם את אברהם ואולך אותו וגו', שהקב"ה היה מוליכו, ואפשר רומז ללמוד האי אל תירא ממ"ש [ישעיה מגן אל תירא וגו' כי תעבור במים (וזה הי' באברהם בשעת העקדה שאמרו באגדה הובא בילקוט וירא סוף רמז צ"ט שנעשה לפניהם כנהר ועבר עד צוארו במים) וגו' כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך (בכבשן האש וכמש"ל ר"פ כ"ו שפשט יד ימינו והצילו), או יליף האי אנכי ממ"ש ביעקב [בראשית כח] הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך:

(ז) כתריס לפני הפורעניות. ביאר לשון מגן כתריס, שאפי' כבר באה הפורעניות הוא מגן בעדו כתריס לפני מכת החרב, וכן מתפרש מה ששנינו פ"ד דאבות תשובה ומע"ט כתריס בפני הפרעניות:

(ח) שכר טוב בעה"ז ובעה"ב. זהו ב' ריבויים הרבה ומאד, א' בעוה"ז וא' בעה"ב:

(ט) ובמראה מנין שנא' וירא אליו ה'. מזה שאינו מביא מקרא דר"פ לך לך וירא ה' אל אברם (דלכאורה לבד מה שהוא מוקדם, עדיף נמי משום דהאי קרא דוירא אליו ה' מקום לפרשו על מראה המלאכים עמש"ל ר"פ כ"ה), נראה שהוא כמ"ש זוהר וירא [צח.], וי"ל שז"ש בר"פ לך לך לה' הנראה אליו ולא הדובר אליו, דלא הוי מתחבר בדיבור עדיין דרגא דה' רק היה הדיבור בשם א"ד וא"ש עיין בס"ת [פח:] וע"ע בזהר ר"פ וארא:

(י) רי"א אותו הלילה כו'. אפשר לפרש למ"ש בסמוך שבמחזה פירושו בחזיון לילה, ולומר שלכן היה דיבר זה במחזה בלילה, מפני שרצה להראותו שבאותו הלילה עצמה עתידין להגאל [א] אלא שק"ק דמשמע שאחר הדברים האלה אחר מלחמת אמרפל סמוך לו הוא שנתיירא אברם וכמש"ל אות ד', וא"כ כיון שאמרו לעיל פכ"ז שמלחמת אמרפל בליל פסח היה א"א להיות בין הבתרים ג"כ בלילה זו, ונצטרך לומר דהאי אחר אינו סמוך למלחמת אמרפל, אלא מופלג לשנה הבאה בלילה זו, שנזכר אברהם מה שעשה לו נסים בלילה הזה, היה מתיירא שמא כו': (וז"ש במכילתא פ' בא ות"י שם היא הלילה שאמר לאברהם בה אני גואל בניך וכ"ה בסע"ר פ"ה והביאוהו התוס' בר"ה [יא.] ד"ה אלא כו'), גם מפני שהי' רוצה לומר לו ספור הכוכבים כה יהי' כו', לכן היה הדיבור עמו בלילה:

(יא) הוציא אותו לחוץ. בא להשמיענו פי' החוצה שהוא כאלו כתיב לחוץ וכדאית' ביבמות ובכ"מ כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל הכתוב ה' בסופה (גם י"ל שבזה בירר הדבר, שחזון לילה האמור לעיל אין פירושו חזון וחלום (כאשר חשב הרמב"ם), שא"כ לא היה צריך לצאת החוצה [אם לא שנא' לדברי הרמב"ם שכ"ז מן החלום, ועיין רמב"ן ר"פ וירא] אלא בהקיץ היה וכמש"ל אות א):

(יב) וא"ל יש בך כח לספור כל צבא השמים. בא לבאר שמ"ש וספור הכוכבים, אין פירושו הכוכבים הנראים לנו לבד שהרי יש להם מספר אצל התוכנים ועיין ראב"ע, אבל בכלל לשון כל צבא השמים נכלל אף כוכבים שאינן נראין וכל חיילותיהן וממונין וכחות התלוין בהן, וז"ש רז"ל בבראשית הגביהו למעלה מכיפת הרקיע כו' כדי לראות שם שאין להם מספר וכמ"ש בהגהותיי שם בשם סא"ח, וכן כתוב [ירמיה לג] אשר לא יספר צבא השמים וגו' (ומפני שהעם אשר בחר ה' ליתן להם התורה הי' רצונו ית' שיהי' למעלה מכח כוכבי השמים וכל צבאם, וכן נמשלו לצבא השמים והכוכבים וכמ"ש [דניאל ה'] ותפל מן הצבא ומן הכוכבים), לכן מפרש הכוכבים דכאן נמי שר"ל כל צבא השמים:

(יג) אמר אברהם לפניו וכי יש כו'. ממ"ש ויאמר כה יהיה זרעך, ולא כתוב ביניהם תשובת אברהם, נשמע לדרוש ששאלת אם תוכל לספור היה בדרך בתמיה כדנקט כאן יש בך כח לספור כו' כלומר ודאי לא, ולא מהצורך לכתוב תשובת אברהם, שמסתמא השיב כדמפ"ו וכי יש מספר כו', כיון שהשאלה היתה בלשון תמי' על זה:

(יד) וכי יש מספר לגדודיך. לשון המקרא הוא [איוב כה] ומשמע בחגיגה רפ"ב [יג:] ובספרי נשא פסקא מ"ב דעל מלאכים וכל צבא השמים קאי, וזהו כמש"ל דבלשון צבא השמים דתני כאן רוצה לכלול כלם:

(טו) א"ל כך לא יספר זרעך מרוב שנא' ויאמר לו כה יהי' כו'. מפרש דכה יהיה היינו כלשון התשובה דוכי יש מספר כו', הנשמעת מלשון השאלה אם תוכל לספור כנ"ל, וכעין מה שא"ל כבר [בראשית יג] אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה (ושם כתיב אם יוכל איש, לרמוז דבידי שמים יש להם מספר, וכדמשנינן ברפ"ב דיומא [כב:] וכן בכוכבים כתיב מונה מספר לכוכבים וכתיב המוציא במספר צבאם), ותני כאן לשון לא יספר זרעך מרוב האמור בישמעאל [שם טז] דמסיים שם כי זרעך הוא, וכ"ש כאן בזרע יצחק שהוא עיקר זרעו.