ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר טו

(א) רא"א אני שמעתי באזני ה' צבאות מדבר. לשון זה ממש אינו במקרא, אלא לישנא דקראי בעלמא הוא דתפס, ולומר שהעיר אזנו לשמוע בלימודי ה' ותוכחתו הכתובים בתורה וכדמפ"ו ומה דבר ראה כו', שהוא מקרא דתורה ס"פ נצבים שנאמר בל' יחיד ציווי לכא"וא מישראל שיראה בעיניו ובאזניו ישמע ויבין בלבבו לשוב אל ה' [א] ולפי דרך לשונו אולי למדנו לפרש מ"ש (ישעי' ה) באזני ה' צבאות וגו' שפירושו כאלו כתיב שמעתי באזני ה"צ מדבר כדנקט ר"א בלישני' כאן, וכמו שת"י שם וכן פרש"י, ע"ש בשאר מפרשי': , אבל לא מסתבר ודאי לפרש שר"א אמר זה שבאמת שמע ה"צ מדבר, שאע"פ שאמרו בירושלמי שלהי סוטה שכשיצאת ב"ק ביבנה יש בכם שנים שראוים לרה"ק ושמואל הקטן א' מהם נתנו עיניהם בר"א בן הורקנוס (שהוא השני), מ"מ הרי לא אמרו אלא ראוין אבל לא ששרתה עליהן רוה"ק ורוח נבואה, וכמ"ש בזה בבבלי פ"ק דסנהדרין (יא.) אלא שאין דורו זכאי לכך(שכבר פסקה הנבואה משמתו נביאים אחרונים חגי זכרי' ומלאכי), ולא תיקשי א"כ האיך אמר בלשון זה לפמ"ש הרא"ם בס' יראים סי' ל"ד והביאו בהגמ"יי פ"ו מה' ע"ג ה"ח שאסור לומר אפי' דרך שחוק כך אמר לי הקב"ה דהו"ל כמתנבא מה שלא נאמר לו, די"ל דהיינו דוקא כשאומר דיבר אלי, אבל כאן שלא אמר אלי (ובילקוט איוב רמז תתקי"ט ל"ג בה גם תיבת אני רק שמעתי באזני סתם), כי אם שמעתי מדבר כו' ומפ"ו מה דבר, הרי מבואר שאינו ל' שנאמר לו הדבור אלא כדורש המקרא דראה נתתי כו' ואומר שקיים הציווי לראות ולשמוע, [ב] ולשון ה' צבאות מדבר, יש לכוין לפמ"ש הגר"א בפי' התיקונין תל"ג שעשרה סדרי משנה תורה הן נגד ע"ס כסדרן, ופ' תבא ונצבים הן בנו"ה שנקראים צבאות (והאזינו הוא ביסוד, וז"ש שמעתי באזני כו' מדבר כו' כמ"ש האזינו כו' ואדברה), וי"ל שהן ב' דרכים הטובים הנזכרים כאן, שנו"ה נקראים דרכים דרכי נועם (עי' זהר מקץ (קצז.) וש"מ, והן דרכי המ"ל שבנינה מנה"י), והן חיים וטוב כמ"ש בפע"ח בכוונת חיים טובים, וכל נתיבותיה שלום הוא היסוד שלום בית אמצעי משובח שביניהם של ב' דרכים (ונחשב להכרעה במדה שלישי' ביניהן כאן כמש"ל אות י' בס ד'), ושמואל הנביא עמד בין ב' הדרכים ולקח שתיהן כדאי' בזהר בראשית (כא:) דנבואתו כלול בנו"ה במשה ואהרן ע"ש, ולכן התפללה עליו חנה בלשון ה' צבאות, וז"ש בברכות (לא:) מיום שברא ה' עולמו לא היה אדם שקראו צבאות עד שבאת חנה כו' שהוא כמ"ש בזהר שם דלא איתנבי בר נש מתמן עד דאתי שמואל כו', וע"ז כיונה חנה בתפלתה, וז"ש בתפלתה מוריד כו' ויעל כו' משפיל אף מרומם, שנו"ה הן מעלה ומטה, וכן הן מצוקי ארץ, ורגלי חסידיו שכתוב בתפלתה), וגם זכה להשלישי המכריע ביניהם ביסד כמ"ש בזהר תרומה (קמח:) שמואל זכה לנער כו' ודאי איהו כמשה ואהרן כו' מאן דנטל להאי נער זכה כו' לאינון דרגין עילאין דקיימין בי' משה ואהרן (ונער זה הוא ביסוד נער דיוסף ישראל זוטא כי נער ישראל, ואינו במט"ט שהוא נער דיהושע שאן כלולים בו דרגי' דמשה ואהרן, וכדמשמע ממ"ש בפ' תרומה (קסד.) דא איהו חד קיומא כו' נער אחרא דכתיב והנער שמואל כו'), והוא כולל נו"ה, וז"ש בזהר ויקרא (יד.) דכל מאן דנטיר להאי ברית קדישא אינון תרין דרגין עילאין אתקשרו בי' (שהן נו"ה ע"ש במק"מ בשם הרח"ו), וז"ש לקמן בסוף הפרק אתה עשית עצמך כחוט המשולש (לפמש"ל בס"ד דקאי על שמואל) שהיסוד הוא חוט של חסד בוקר דאברהם: וכל הפרשה שבענין קרא דראה נתתי ס"פ נצבים למשך למעלה לס"פ תבא שנא' שם ויקרא משה אל כל ישראל (שאספם לומר להם פ' אתם נצבים היום כלכם), וכתיב שם ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' ואזנים לשמוע וגו' כלומר אבל עתה אני קורא כולכם ומדבר באזניכם לשמוע ולהבין דברי הברית וכמ"ש והי' בשמעו את דברי הברית וגו' וכתיב אח"כ ואתה תשוב ושמעת בקול ה' כו' כי תשמע בקול כו' וישמיענו אותה כו' וכתיב בתרי' ראה נתתי לפניך היום וגו' ר"ל שתשמע ותבין (ולכן נא' אח"כ שם ואם יפנה לבבך ולא תשמע וגו'). ולזה אמר ר"א כאן שקיים והטה אזנו לשמוע דבר ה' הזה. וענין שייכות פרק זה כאן, הוא לענין חטא אדה"ר בעה"ד טו"ר, שנקנסה עליו מיתה כשעבר על ציוויו ולא שמר דרך עץ החיים, והוא כענין קרא דראה נתתי כו' כדמפ"ו של טוב הוא של חיים של מות הוא של רע (וכתיב בסיפי' ובחרת בחיים, כעין מה שנצטוה אדה"ר), גם שבח הצדקה והחסד שבפ' זה ופט"ז דלקמן י"ל שנמשך למ"ש לעיל ס"פ י"ב שחוזר ומפרשו בפרקים דכאן בארוכה. והר"מ ברלין נ"י פי' שפרק זה נסמך לפרש מ"ש הן האדם וגו' לדעת טו"ר, דהיינו ב' דרכים דכאן, וכדאמר ר"ע בב"ר פכ"א שנתן לפניו ב' דרכים החיים והמות ובירר כו', והכרובים לשמור דרך עץ החיים מפרש שהן המלאכים השומרים מבחוץ שהן רחמנים ומוכיחים אותו שישמור דרך עץ החיים ולא יטה אחרי דרך הרע, ולהט החרב הוא גיהנם כמ"ש בב"ר, והוא הנחלים דכאן:

(ב) הרי שני דרכים הללו. כצ"ל וכ"ה בילקוט איוב שם:

(ג) של טובה היא של חיים. כמש"ל באות א' שהן נו"ה לכן אמר עליהן לשון היא, כי הן כלולין כחד כמ"ש בסוף תז"ח דדא בלא דא לא אזלא:

(ד) א' של צדקה וא' של חסד. שנצח מטה כלפי חסד יותר (וענין צדקה לחוד י"ל דצדקה היא המ"ל וכמ"ש איהי בהוד):

(ה) ואליהו ז"ל ממוצע ביניהם. שהוא מלאך הברית והוא פנחס שניתן לו ברית שלום יו"ד זעירא יסוד שהוא המכריע בין ב' הדרכים של נו"ה וכמש"ל אות א' בהג"הה שהוא כולל נו"ה, וכן אליהו ופנחס נתעברו בהן נשמו' של נדב ואביהוא שהן נו"ה עי' בלק"ת ויקרא דרוש נדב ואביהוא ושם במלכים ב' ע"פ ויהי נא פי שנים ברוחך, ואע"פ שכתבו אליהו בשם בן במ"ל הכל א' שבנינה מן נה"י ג' עדרי צאן רובצים עלי' וירמוז לזה מ"ש אליהו בארבע [ג] וכתיב (מלאכי ב) בריתי היתה אתו החיים והשלום וגו' בשלום ובמישור הלך אתי וגו', ושלשה אלו חיים ומישור ושלום הן נה"י ועמש"ל פמ"ז בס"ד ומקרא זה נדרש בפנחס זה אלי' לקמן ס"פ מ"ז ע"ש: :

(ו) וכשיבא אדם לכנוס כו' פתחו שערים כו'. בספ"ג דיומא (לח:) וש"מ אמרי' הבא ליטהר מסייעין אותו שנא' ולענוים יתן חן, ויתן חן היינו שמסייעין אותו לשבח בעיניו הדרך הטובה שתמצא חן בעיניו, וכרוז של אליהו ז"ל הוא הסיוע שמכריז שיפתחו לו מיד ולא יעכבו עליו (וגם מסייע למי שראוי לו כההיא דר"א לעיל רפ"א שנתן לו עצה שילך אצל ריב"ז לירושלים ועמש"ש בס"ד), ותלו הדבר באליהו ז"ל שע"י קיבלו ישראל עליהם מלכות שמים והודו ואמרו ה' הוא האלקים, וכן ע"י עתידין לעשות תשובה שלימה לע"ל כדלקמן ס"פ מ"ג (וע"י עשו תשובה בגלעד בשטים ע"ל ס"פ מ"ז ע"ש), וכן אמרו בז"ח פ' נח (כ"א ב) שקיבל עליו אליהו ז"ל בשבועה (לכפר קטרוגו על ישראל בימי אחאב כמש"ש ועמש"ל ספ"ל אי"ה,) להורות זכיותיהן של ישראל תמיד וכל מי שעושה זכות הוא מקדים ואומר לפני הקב"ה כך וכך עשה עכשיו ואינו זז משם עד שיכתבו זכותו דכתיב ויכתב ספר זכרון לפניו (ויראי ה' שנדברו איש אל רעהו דכתיב בהאי קרא, הן נו"ה וספר הזכרון הוא היסוד שכולן כלולין באליהו ז"ל), וז"ש בסע"ר פי"ז ועכשיו הוא כותב מעשה הדורות כלם פי' מעשה הצדיקים כמ"ש הגר"א בביאורו שם, וכן אמרו ברות רבה פ"ה כשאדם עושה מצוה אלי' כותבה כו' (ומ"ש בקידושין (ע.) על כלם אליהו כותב והקב"ה חותם לפרש"י שם משמע שכותב מה דמסיים אוי לו כו' אבל באמת יש לפרש על כולם על כל מעשה הטוב כמש"ל, רק האי דפוסל זרעו אוי לו שאליהו כופתו כו' אע"פ שבכל מקום הוא ממונה רק לטובה):

(ז) ואומר פתחו כו' גוי צדיק שומר אמונים. גוי צדיק הוא בא בדרך הצדקה, ושומר אמונים הוא דרך החסד וכד"א (ישעי' נ"ה) חסדי דוד הנאמנים, וכן כתוב תמיד חסד ואמת יחדיו:

(ח) ושמואל הנביא עמד בין ב' הדרכים כו' אם אלך כו' שאיני מניח את שתיהן. כצ"ל (ובילקוט המכירי כ"י הגי' את אחד מהן), ונראה כי דרך הצדקה הוא לפניה' דברים שבין אדם למקום, ודרך החסד היא בין אדם לחבירו, שבזה שייך עיקר החסד, וז"ש בשמואל שהחזיק בשתיהן כמ"ש (שמואל א' ב') והנער הולך וגדל וטוב גם עם ה' גם עם אנשים, ועם ה' היינו צדקת ה', ועם אנשים היינו רב חסד עם כל אדם וכמ"ש (שם יב) את מי עשקתי וגו' וכמ"ש (שם ז) והלך מדי שנה בשנה וסבב וגו' ושפט את ישראל (ואין לך חסד גדול מזה שהיה מחזירם למוטב), ותשובתו הרמתה כי שם ביתו שדרשוהו בברכות (י:) שלא נהנה משל אחרים שכ"מ שהולך ביתו עמו, ומ"ש כאן אם אלך בשל חסד של צדקה טובה הימנה דמשמע שהיה חושב תחלה להחזיק בשל צדקה שהיתה טובה בעיניו משל חסד, י"ל שז"ש תחלה (שם ב כ"א) ויגדל הנער עם ה' שהחזיק תחלה יותר בדרך צדקת ה', ושוב אח"ז כתיב (שם כו) גם עם ה' גם עם אנשים, שחזר ולקח לו גם שניהם יחדיו:

(ט) שאיני מניח את שתיהן. נראה רומז ללשון המקרא (קהלת ז) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך כי ירא אלקים יצא את כלם (ואפשר דרש לה על ב' מדות אלו צדקה וחסד, ואע"פ שאינו מענין המקראות שם, וע"ש בקה"ר דדרש לה במקרא ומשנה):

(י) אתה עמדת בין ב' הדרכים כו' ג' מתנות טובות כו' שכל מי שהוא רודף ועושה. כצ"ל, וזה שזוכה לג' מתנות בשכר שתים, הוא כמש"ל שמה שאוחז ב' הדרכים באמצע ומתווך ביניהם יחד בהכרעה נחשבת לשלישי'. וזהו רודף דכתיב בקרא (כענין רודף שלום בין ב' המדות שרודף להשיג שתיהם יחד ולא יניח ידו מלהתרשל בא' מהן), וכן מדברי הגר"א ז"ל בפי' משלי שם מתבאר לפי דרכו שהרדיפה נחשבת לדבר שלישי ע"ש, וז"ש עמדת בין ב' הדרכים כו' ולא נקט אחזת ב' הדרכים, להורות שהעמידה בין הדרכים על קו המיצוע נחשב לשלישי, והנה שנים אלו חסד וצדקה הן מדות אהרן ומשה, חסד לאהרן כמ"ש לאיש חסידך, וצדקה למשה כמ"ש צדקת ה' עשה [ד] ובילקוט וירא רמז פ"ב הובא מן תדא"ז פ"א (ובילקוט מתחיל כמאמר משום אדם אחד אמרו, וט"ס הוא וצ"ל משום אבא אליהו וכלשון הילקוט בכ"מ שמביא מתד"א) חשיב שמשה נשתבח בצדקה ממקרא זה (ובתדא"ז שלפנינו שם חסר זה, אבל גי' הילקוט נראה נכון, שחושב שם ז' רועים שנשתבחו בצדקה, וכן בתדא"ז שם חושב אח"כ לנגדן דברים שגדולה צדקה ז' דברים ע"ש,) ואף שחושב שם גם באהרן שנשתבח בצדקה, לא אשכחו שם מקרא ע"ז בהדיא רק למדו בדרשא למד מן הלמד ע"ש: , ושמואל שהיה שקול כמשה ואהרן (כדאמרי' בברכות (לא:) ותעניות (ה:) ור"ה (ה.) ות"כ ר"פ שמיני ובכ"מ במדרשות) אחז בב' הדרכים יחד ועמד ביניהן באמצע (ואפשר השלישי' הוא משפט כדאמרי' ספ"ד דסוכה(מט:) כל העושה צדקה ומשפט כאלו מילא כהע"כ חסד הרי שלשתן קשורין יחד, ושמואל סיבב ושפט את ישראל עשה משפט תמיד), זכה למדות נו"ה של משה ואהרן ויסוד המכריע ביניהן (והוא שלום האחוז במשפט כמ"ש משפט שלום):

(יא) חיים צדקה וכבוד. אולי אפשר למצוא שלשתן בשמואל, כבוד כמ"ש (שמואל ט) והאיש נכבד כל אשר ידבר בא יבא, וגם כבוד עשו לו במותו כמ"ש (שם כה) ויקבצו כו' ויספדו לו, וצדקה י"ל זהו שהצדיקו דבריו ברבים כשאמר (שם יב) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את מי וגו' ואמרו לא עשקתנו וגו' וכתיב ויאמר עד ודרשו שיצתה ב"ק ואמרה עד, וחיים, אולי י"ל שהיינו אע"פ שלא חי כ"א נ"ב שנה, כיון שנתקצרו לטובתו שלא יבטלו מעשה ידיו בחייו, וגם הקפיצו עליו זקנה כדאי' פ"ק דתענית (שם) חשיב לי' שחי בחיים של כבוד וכאלו האריך ימים הרבה:

(יב) ושל רעה יש בה ד' פתחים כו' עד סוף המאמר. בז"ח רות (סט ב) משל לאדם שנטע אילן כו' עוקרו ושותלו במקום אחר כו' דכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר על ג' פשעי ישראל ועל ד' לא אשיבנה ד' פתחים בשמים ובכל פתח ופתח ממונים פתח הראשונים רחמנים (כצ"ל, ובדפוס יש ייתור לשון וט"ס הוא) ואומרים לו צא מן הפתח הזה ונעזור לך שתצא אבל אם יבא לפתח הרביעי לא יצא לעולם כו' על ד' לא אשיבנה ע"כ, ולכאורה הי' נראה שהוא ענין א' עם המאמר דכאן, אבל באמת שם אמרי' לענין גלגול שד' פתחים הן בשמים שחוזרין ויוצאין הנשמות בגלגול, ויותר מגלגול הרביעי מפתח הרביעי לא ישיבנה עוד בגלגול, וכמ"ש בת"ז תל"ט (עט:) ע"ש ובכ"מ, וכ' הגר"א בביאורו שם וז"ל והן ד' קליפ' רוח סערה כו' שהראשונה היא בטו"ר דנוגה ואח"כ נכנס בג' האחרים וכיון שנכנס בכל ד' אבות נזיקין ויצא מד' מדריגות שבקדושה אין לו תקנה עכ"ל, וכאן ממ"ש הואיל ולא שמע תצא רוחו כו', משמע דלאו בגלגול מיירי, אלא באדם א' שנכנס בד' פתחים של ד' חלקי עבירות וברביעי נגזר עליו מיתה, ויש לפרשו עפמ"ש הגר"א בפי' אגדות ב"ק ע"ד הנסתר שד' אבות נזיקין הן ד' חלקי עבירות, ביטול מ"ע, ומל"ת, וביטול תורה, ופריקת עול מלכות שמים ע"ש בארוכה, ולכן בפתח הראשון שעבר רק על מ"ע אין א"ל רק שע"י זה ג"כ נכנס לאש וגחלים דענשו אביטול עשה ג"כ, ובפתח הב' שעבר על ל"ת וסאב נפשי' לכן א"ל להיות מרוחק כו' קורין אותך כו' ובורחין כו' וכמשית"ל אות י"ח בשם הזהר אי"ה, ובפתח השלישי של ביטול תורה א"ל להיות מחוק מספר חיים ולא טוב לך להיות חקוק היינו לעסוק בתורה שדבריו נחקקין ונכתבין בספר כמ"ש אז נדברו וגו' ויכתב ספר זכרון וגו', וז"ש בו אוי לו ולראשו שכ"ז שלא הי' בטל מהתורה אפשר שמאור התורה בהלו נרה על ראשו בשכלו במוח שבראש קרוב הדבר שיחזור למוטב (והתורה שמאיר בשכלו להיות החכמה עיניו בראשו שהוא מושל על כל האיברים יהפוך כל האיברים בנטייתן לטוב כאשר יפנה ללכת אחריו ילכו), אבל כיון שבטל מהתור' אוי לו ולראשו (שכיון שמפנה שכלו מחכמת התורה נכנס שרש פרה ראש ולענה תחתיו, וכן העונש בחבוט הקבר מתחלין מאיברי הראש מעיניו ואזניו ולשונו כמ"ש בברייתא דחבוט הקבר פ"ב הכתובה בר"ח שער היראה פי"ב ע"ש), ובפתח הד' שפורק מעליו עול מ"ש וכופר בעיקר ח"ו אז א"ל עד עכשיו הקב"ה מקבל כו' כ"ז שלא פשט ידו בעיקר אבל מכא"ו אין מסייע לו עוד לתשובה וכמ"ש בת"ז ריש תכ"א (נב.) בהא דאבל עקרב פוסק דאסתלק וברח מני' וביאר הגר"א בפי' שם שעקרב הוא אותיות בעקר שכופר בעיקר והוא כרוך על עקבו עקב ד' דאחד שעושהו רי"ש אחר ח"ו והוא פוסק תפלתו מכלל ואינה עולה למעלה כלל ומסתלק ממנו הקב"ה עכ"ל בקצרה, וז"ש בתענית (ה.) אחת היא שמבערת רשעים לגיהנם ומאי היא עבודת גלולים, ומבערת הוא לגמרי דכליא קרנא וז"ש בו להלן אוי לו ולמזלו, שנכרת שרשו מלאחוז במזלא עילאה, וז"ש עליו תצא רוחו ישוב לאדמתו כמ"ש הגר"א בפי' הגהות ב"ק שם שהן באין מד' יסודות והרביעית מיסוד העפר הגסה וקשה שבכולן, ולכן אמרו ישוב לאדמתו שנמשך אחרי', וי"ל עוד שד' פתחים אלו שמתרין בו על כל פתח מהן שיחזור בתשובה, לכנגדן כתיב בריש משלי ד' קריאות של החכמה חכמות בחוץ כו' ברחובות כו' בראש הומיות כו' בפתחי שער ם כו' (וכן במאמר הזהר נשא שאביא לקמן אות כ"ג בס"ד מענק הכרוזא דקרי בכל יומא מביא מקרא דעד מתי פתיים שהוא קרא דמשלי זה), וכנגדן מסיים שם אח"כ ד' דברים יען קראתי ותמאנו כו' נטיתי ידי כו' ותפרעו כו' ולא אביתם כו':

(יג) ז' שומרים כו' ד' מבחוץ וג' מבפנים כו' שבחוץ רחמנים כו'. י"ל שהן נגד ז' מדות הבנין שלהן ובהן החיצוני' אדרבא יותר קרובין לקדושה שקרויין חיצונים דרך כניסתן ביציאתו מהקדושה שהן העליונים יותר במדות והיכלות שלהן לכן הן רחמנים יותר ושבפנים אכזרי'. וכמו שז' מדות וממונין אלו שלהן ד' מבחוץ וג' מבפנים, כן נידון העובר עליהן בז' דינין שמנו בזהר ויקהל (קצט:) ונשא (קכו:) ג"כ ד' מהן עם חבוט הקבר הן בחוץ ושלשה האחרים בפנים ע"ש:

(יד) ד' מבחוץ וג' בפנים כו' שבחוץ רחמנים כו'. וכן בז' מדורין שלהן בזהר בראשית (מ.) חושב ג' קדמאי מתתא לעילא דלא נהרין וקשין יותר מן ד' האחרים דנהרין כלם והן לטובה ע"ש ועמש"ל ספ"ג בס"ד. (ולפמש"ל סוף אות א' דרמיזא בלהט החרב זו גיהנם, י"ל ג"כ שהן ז' אותיות נגד ז' ממונין אלו ומלת להט ג' אותיות ננד ג' הפנימים שהן שורפין ולהטין אש וגחלים ורשפים, והחרב ד' אותיות נגד ד' שבחוץ שמהפכין ומעופפין בחרב עליו להפחידו ולעוררו לשוב):

(טו) בתוך האש הזאת כו' בתוך הרשעים והגחלים. בילקוט איוב וכן במכירי ל"ג רק אש וגחלים, ולגי' דהכא אפשר נ"ל בתוך הרשפים והגחלים ור"ל רשפי אש (והן ג' דברים נגד ג' הפנימים האכזרים שדנין בג' דינין אלו), וי"ל שג' אלו הן הנזכרים בקרא (תהלים קמ) ימוטו עליהם גחלים באש יפילם במהמורות בל יקומו ותרגומו שם בגצין דמחמרין פי' גיצין רשפים (כמ"ש בערוך ע' גץ א' שתרגום בני רשף כן וכמו גץ שיצא מתחת הפטיש) הנאספים בכרי חמרים חמרים (תרגם מהמורות כמו חמרים בחי"ת), והרי כאן גחלים ואש ורשפים (וכן י"ל מ"ש (שם יא) פחים אש וגפרית שפחים הן גחלים ופחמים כפרש"י שם, וגפרית הן רשפים שהן גיצי אש):

(טז) וא"ל הרי אומר להם בהם אין חיים. בילקוט איוב ובמכירי הגי' אומר להם בהם הם חיי, ולפ"ז הן דברי האדם הבוחר לבשתו לשום מות לחיים לו, ולגי' דהכא נראה דצ"ל הרי אומרים לו בהם אין חיים ועל הרחמנים שבחוץ קאי שא"ל להאדם הנכנס לפנים שבהן לא ימצא חיים, והרי זה כעין הלשון בפתחים הג' והד' שמסיים על האדם אוי לו ולראשו אוי לו ולמזלו:

(יז) מה לך להיות מרוחק מתורת אלקים. לשון המקרא (תהלים קיט) קרבו רודפי זמה (שהן עוברין על ל"ת שהן בפתח השני כמש"ל אות יב) מתורתך רחקו (ופי' פשטי' דקרא הוא כדברי הרמב"ם סוף ה' איסורי ביאה הכתובים באהע"ז ר"ס כ"ה שאין מחשבות עריות מתגברות אלא בלב פנוי מחכמה וז"ש שלכן רודפים זמה על שרחקו מהתורה):

(יח) שיהיו קורין אותך טמא ובורחין ממך. הדבר מכוין ללשון הזהר תצוה (קפב.) ת"ח בשעתא כו' דאיקרי טמא ואסתאב ב"נ למאן דקריב בהדי' וההיא קדושה ערקת מני' כו' והן המלאכים המלוין אותו שפורשין ממנו כשחוטא וכמ"ש בסבא דמשפטים (קו:) על קרא דואשלם ניחומים לו ולאבליו, ובר"מ נשא (קכג:) ובג"ד חיילין דמלכא אתרחקין מני' כו' מלאכי חבלה מתקרבין כו' (והלשון נראה נסמך על קרא דטמא טמא יקרא דכתיב במצורע וכמ"ש טומאה קוראה ואומרה לו (להעוברים) פרוש, ובמכיר' הגי' כאן בפתח השני מה לך להיות מרוחק מתורת אלקים לא מוטב לך להיות חקוק בתורת אלקים ולא מחוק, ולהלן בפתח הג' גרס מה לך להיות בורחין ממך וקורין לך טמא טמא לא מוטב להיות קורין לך טהור:

(יט) מה לך להיות מחוק מספר חיים. כמ"ש (תהלים סט) ימחו מספר חיים (וכתיב לקמי' תנה עון על עונם וגו' והיינו שכבר נכנסי בשני פתחים ונכנסים בפתח הג', ולגי' המכירי זה בפתח הב' מכוין זה ביותר), וכתיב (שמות לב) מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ועי' פ"ק דר"ה (טז:):

(כ) לא טוב לך שתהיה חקוק כו'. לשון חקיקה בספר הוא שיעמוד לימים רבים כמ"ש (ישעי' ל) ועל ספר חוקה ותהי ליום אחרון לעד עד עולם, ואף כאן י"ל שרומז שחוזרין וכופלין לשון זה טוב לך שתהיה חקוק על קיום הדבר לע"ל בספר ג"כ כמ"ש (דניאל יא) ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר, והוא ספר חיים כמ"ש (ישעי' ד) כל הכתוב לחיים בירושלים:

(כא) ולא שמעת ושבת. כצ"ל, ופי' ושבת בתשובה ומלת ולא נמשך על ושבת ר"ל ולא שבת, ועי' בילקוט איוב:

(כב) עד עתה הקב"ה מקבל שבים עד עתה כו' וסולח ועהכ"א כו' שלש עם גבר. אתיא כדר"י בר יהודא שלהי יומא (פו:) דשלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו, וכאן ביחיד מיירי, א"כ משמע שאף ביחיד היא אמורה וכגי' שלנו שם וכ"ת ה"מ בצבור אבל ביחיד לא ת"ש כו' עם גבר וכדעת הראב"ד בהשגות פ"ג מה' תשובה, ושלא כגי' הרי"ף והרמב"ם שם הא בצבור אבל ביחיד שלישית אין מוחלין לו, מ' כאן משמע דעם התשובה הוא דקאמר דמוחלין לו, וההיא דיומא לפי מה דמשמע מדברי הרמב"ם שם שחיברו עם ההיא דפ"ק דר"ה (טז.) דמעביר ראשון ראשון משמע דבלא תשובה היא וי"ל דכאן שעם התשובה אף ביחיד רביעית דוקא ולא שלישית, ולפמש"ל אות י"ב הני ד"פ בד' חלקי עבירות, א"כ אינה ענין כלל לההיא דיומא ודר"ה, די"ל דמיירי בעונות אחרים פרטים:

(כג) ואומר בכל יום שובי שנא' שובו בנים כו'. גם בזהר נשא (קכו.)אמרו בכל יומא כרוזא קארי כו' שובו בנים שובבים כו', וז"ש בפ"ב דחגיגה (טז.) באחר ששמע ב"ק מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים כו', שהוא זה הב"ק המכריז בכל יום, וי"ל שד' לשונות של הכרזה כתובים בענין שם, ואומר אחרי וגו' אלי תשוב ולא שבה, הלך וקראת וגו' ואמרת שובה משובה ישראל, שובו בנים שובבים גו', קול על שפיים גו' שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם, וז"ש אח"ז הננו אתאנו לך ה' אלקינו שבקריאה הרביע' מזדרזין לבא, שאם לא עכשיו ישובו לא יתקבלו עוד ח"ו, אבל בילקוט איוב ובמכירי הגי' כאן קרא דותאמר שובו בני אדם (וע"ל ר"פ מ"ג פשוטה בכל יום לקבל שבים ואומר שובו בני אדם כו') ורישי' דקרא תשב אנוש עד דכא (תהלים צא) דדרשי' לי' לעיל פ"ג על בריאת התשובה קודם שנ"הע, ולשון ותאמר דרש שמכריז ואומר כן תמיד:

(כד) אמרו האכזרים הואיל ולא שמע תצא כו'. י"ל שז"ש (משלי י"ז) אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישולח בו, וכתיב לקמי' תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה, שהגערה הוא הכרוז וההתראה שמתרין בו מלאכים הרחמנים וניצול השומע ומבין לדבריהם מכל רע, אבל הממרה על הכרוז וההתראה הוא כמבקש לו רע שסופו שמלאך אכזרי ישולח בו, הן האכזרים שבפנים שאומרים תצא רוחו כו':

(כה) שנא' תצא רוחו ישוב לאדמתו. לקמי' כתיב בבן אדם שאין לו תשועה, והיינו זה שלא שמע ונכנס בפתח הרביעי, שהוא רחוק עוד מישועה, שאין מתקבל עוד כדהכא, וז"ש ג"כ אח"ז ביום ההוא אבדו עשתונותיו:

(כו) ועהכ"א הן כל אלה יפעל וגו'. עמש"ל אות כ"ב, ובמכירי הגי' כאן שנא' על שלשים ועל רבעים לשונאי וכתוב א' אומר הן כל אלה יפעל וגו':

(כז) וכן הוא קורא לאלעזר כו' כחוט המשולש כו'. המאמר הזה תמוה, ובמכירי שהועתק בו כל הפרק ליתי', ובודאי איזו חסרון יש כאן, ע"כ קשה לכוין אמיתת פירושו, ולפי הנוסחא שלפנינו, אם באנו לפרש שר"א אמר זה על עצמו (וצ"ל קורא לי אליעזר) וכעין מ"ש בראש הפרק אני שמעתי באזני ה"צ מדבר, מקום לפרש מ"ש עליו. אתה עשית עצמך כחוט המשולש בכמה אנפי, חדא כדתנן ספ"ק דקדושין (מז) כל שהוא במקרא ומשנה וד"א עהכ"א והחוט המשולש וגו', ור"א שהי' לו מנחלת אבותיו שדות וכרמים וכדאי' ריש ביצה שהי' לו כרם בצד כפר טאבי (ועמ"ש בס"ד בקונטרס שה"א אות ט'), ועסק בהן בד"א באמונה קרא עליו חוט המשולש, וכן י"ל שחוט המשולש הוא תורה ועבודה וג"ח שבפ' דלהלן ובזה יתיישב סמיכות הפ' דלהלן לכאן, ועמ"ש בסוף קונטרס המבוא, עי"ל כההיא דמנחות (מג:) במי שיש לו תפילין וציצית ומזוזה כו' שנא' והחוט המשולש לא במהרה ינתק (ובשאילתות סדר וישלח סי' כ"ו כ' טעמא דנר חנוכה משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונ"ח משמאל ובע"הב בטלית מצוייצת ביניהן, כיון ג"כ להא דהחוט המשולש דמנחות), ור"א היה זהיר שלא הלך ד"א בלא תפילין כריב"ז רבו כדאי' ספ"ב דסוכה (כח.) ובירושלמי דברכות פ"ב, וכן בציצית ומזוזה, לכן קראו עליו החוט המשולש [ה] ושני הטעמים אלו י"ל בהא דתניא באדר"נ פי"ד שריב"ז היה קורא על ר' יהושע בן חנניא החוט המשולש לא במהרה ינתק, כי ר"י עסק בד"א שהי' פחמי, וגם הי' זהיר בתפילין עד שהוצרך ליתן טעם לתלמידיו למה חלצן כשנכנס לבית המטרונא בשבת (קכז:), ובלא זה י"ל בדר"י בן חנניא שאפשר הי' אביו ואבי אביו תלמידי חכמים (שהי' לוי משמש בבהמ"ק) וכההיא דכתובות (סב:) אבל בדר"א א"א לומר כן, שאביו הורקנוס לא הי' ת"ח כדמוכח לעיל בפ"א וכמש"ש ובקונטרס שה"א בס"ד (ובלא"ה לשון אתה עשית עצמך, אינו מיושב כ"כ לפרש לפ"ז): , (ולפמש"ל פכ"ח משולשת גבורי כח שנא' החוט המשולש וגו' משמע שמפרש משולש חזק בכחו לפ"ז י"ל שקראו כן על ר"א שהי' גבור כח ואיישר חילי' לאוריי' שהתענה כ"כ הרבה ללמוד תורה וכמש"ל ספ"א בס"ד ע"ש), אבל סיפא דאף אני קורא עליך זה הפסוק תמים תהיה אין מיושב כ"כ לפרשו על ר"א, אם לא שנא' שר"ל שהבטיחו ה' שיזכה להיות תמים, אבל ככ"ז יותר נראה לענ"ד נכון שעיקר המאמר דאתה עשית עצמך כחוט המשולש לפיכך קורא אני עליך תמים תהיה חוזר למעלה על שמואל הנביא (ובילקוט איוב שהובא כל הפרק, לא הועתק לעיל מלתי' דשמואל הנביא עמד בין ב' הדרכים כו', ואפשר הי' כתוב בנוסחאתו כאן בסוף הפרק ומקושר יפה עליו בסמוך לו הא דא"ל אתה עשית כו', ולנוסחא שלנו י"ל שבכדי לסיים הפרק בדבר טוב, קבעו כאן סוף מאמר זה דשמואל), והא דוכן הוא קורא לאלעזר, נראה ט"ס וצ"ל לא לעזר, ומוסב למעלה על זה ששילש וריבע בחטאו שמעתה הוא קורא לא לעזר, ומשום דכתיב בהאי ענינא (דתצא רוחו ישוב לאדמתו שהביא בסמוך,) אשרי שאל יעקב בעזרו, לזה אמר אצל הרשע בלשון זה שקורא לא לעזר ולא להועיל לו, כי לא ימצא לו עוד עזר בקודש, וכמש"ל אות י"ב בשם הגר"א שאין תפלתו נשמעת, וכמ"ש בקראי דמשלי (שביארתי לעיל אות הנ"ל על ההתראה) אז יקראונני ולא אענה, וכמ"ש בזהר פקודי (רסה:) כל זימנא כו' בסטרא דא דקדושה כו' יקרא וקב"ה יתיב ושמע לי' כו' יקראני ואענהו כו' וכל זימנא כו' בסט"א דמסאבא כו' יקרא ולית מאן דישמע לי' כו' עלי' כתיב רחוק מרשעים ישועה (וכמש"ל מקרא דבן אדם שאין לו תשועה) וכתיב גם כי תרבו תפלה אינני שומע, והא דא"ל הקב"ה אתה עשית עצמך כחוט המשולש, יתפרש על שמואל וכמש"ל אות ח' ט' י' שב' דרכים שעמד שמואל ביניהן נחשבין לשלשה חסד וצדקה ומשפט, וזכה לג' דברים כדלעיל (וכמש"ל שחוט המשולש הוא היסוד שהוא אגדת אזוב שאין אגודה פחות משלשה נה"י הכלולים בו), לכן אמר עליו אתה עשית עצמך כחוט המשולש [ו] ועמיתי הרב המנוח מוה' אברהם עברי"ל ז"ל פי' הא דעשה שמואל עצמו כחוט המשולש, היינו ענותו ששקל עצמו כשלשה קלי עולם כמ"ש ספ"ב דר"ה (כה:) מקרא דאת ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ואע"פ שבאמת הי' שקול כמשה ואהרן והי' לו לשקול עצמו עמהם שם, לכן בשכר ענותו זכה שא"ל קורא עליך תמים תהי' כו': , ויתפרש לפ"ז מ"ש אני קורא עליך תמים תהיה עם ה' אלקיך, משום שכל ענין הפרשה ההיא מנביא מקרבך כמוני דרשוהו בשח"ט מז' א' ומז' כ"ה על שמואל ששוה למשה בכמה דברים ע"ש, ועוד יש להוסיף [ז] ויש לדרוש עוד כמה דברים בפ' נביא הנ"ל על שמואל, כמו קרא דוהאיש אשר לא ישמע אל דברי וגו' אנכי אדרוש מעמו, נדרש על שאול שלא שמע לשמואל, ונדרש מעמו: , שעד שמואל לא נזכר לשון נביא לא על יהושע ולא על אחר (רק כתיב ויעל מלאך ה' מן הגלגל וגו' ואמרו בסע"ר פנחס הי'), ובשמואל הוא שכתוב (שמואל א' ג') וידע כל ישראל וגו' כי נאמן שמואל לנביא לה', ור"ל שידעו וראו שזהו אותו שהובטח לישראל בתורה שיהי' נביא לישראל, וז"ש (שם ט) לנביא היום לפנים יקרא הרואה, שלא היו רגילים עדיין בשם נביא עד שמואל וכמ"ש (שם ג) ודבר ה' הי' יקר און חזון נפרץ, ומשמואל הוא שנתגלה הנבואה כמ"ש בזהר בראשית (כא:) ולכן רבתה הנבואה כמ"ש בריש רות רבה כד"א חבל נביאים (שם י) להקת נביאים (שם יט) ועי' בלק"ח שמואל, ואולי י"ל לפ"ז עוד שנהפך כאן הסדור במאמר וכצ"ל א"ל הקב"ה אתה עשית כו' עם ה' אלקיך וגו' נביא מקרבך מאחיך כמוני וגו' וכה"א (תהלים צט) קוראים אל ה' וגו' והוא לראי' ששמואל שקול כמשה ואהרן ולכן נאמר עליו נביא מקרבך כמוני, וטעו המעתיקים והיפכו הסדר וכתבו הא דוכן הוא אימר קורא אל ה' בתחלה ושוב נתחכם א' מהמגיהים לכתוב במקומו וכן הוא קורא לאלעזר: