בית הלוי חלק ג שמה

א"צ ליטלו כלל ורק ממילא אסור משום שמא יום הוא זה לא מקרי דחאו בידים וכסברא זו חילקו, התוס' עצמם בשבת דף מ"ד על הא דבסוכה מהני תנאי דאינו בודל כל ביה"ש ושמן שבנר לא מהני תנאי זה יעו"ש ובודאי דיש לומר כן בדעת רש"י דבכה"ג לא מקרי דחאו בידים, אבל למאן דאית ליה מוקצה מחמת איסור שפיר י"ל כרש"י דגם מיום שעבר אמרינן

ולדעת רש"י יש לישב דעת הפוסקים כרב נחמן דאמר בריש ביצה לחלק במוקצה בין שבת ליו"ט והרא"ש בסוף שבת הקשה עליהם מהא דאיתא שם ואף ר' יוחנן סבר הלכה כר"ש ופריך והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן אין משקין ושוחטין את המדבריות ומאי פריך דלמא פסק כר"ש רק בשבת ולא ביו"ט והוכיח הרא"ש מזה דסתמא דגמרא לא ס"ל לחלק בין שבת ליו"ט ולרש"י ניחא דידע הגמרא דר' יוחנן פוסק כר"ש גם ביו"ט מהא דמתיר אתרוג בח': אמנם עדיין קשה מהא דאיתא שם הפריש ז' אתרוגים לז' ימים אמר רב כל אחת יוצא בו ואוכלו לאלתר ורב אסי אמר אוכלו למחר ובגליון הש"ס נדפס בשם מהרש"ל דהגירסא מהופכת דרב אמר אוכלה למחר וכן הוא להדיא בתוס' בדף יו"ד, והרי קאי על כל השבעה אתרוגים וגם זה שיצא בו ביום השביעי מתירו רב לאוכלו למחר דהיינו בשמיני וכיון דס"ל לרב דכל היום אסור אמאי שרי בשמיני דרב הא ס"ל במוקצה כר' יהודה ומוכרח דרב ס"ל דלא אמרינן מיגו מיום שעבר, אבל לגירסא דידן דרב אמר אוכלה לאלתר ניחא דס"ל דגם באותו יום מותר ולרב אסי דאמר אוכלה למחר הא נוכל לומר דלא ס"ל מוקצה מחמת איסור היכא דלא דחי' בידים וכמש"כ לר' יוחנן ולרש"י הא בודאי גורס כגירסא דידן דהא כתב בדף מ"ו דאתרוג איתקצאי לכולא יומא דקם ליה רב אסי ור' יוחנן בחדא שיטתיה. שוב ראיתי בחידושי ריטב"א בסוכה דף מ"ו שכתב ג"כ כרש"י דאמרי' מיגו מיום שעבר והא דמתיר ר' יוחנן אתרוג בח' תי' בדרך אחר והראה פנים מסבירות דגם בביה"ש של יום שביעי מותר לר' יוחנן יעו"ש ולדבריו ניחא הך דהפריש ז' אתרוגים לכל הגירסאות

עוד הביאו התוס' מהא דביצה דף ד' שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה וקאמר נימא קסבר רב קדושה אחת כו' ואמאי לא משני דרב אוסר משום מיגו דאיתקצאי ומוכח דפשיטא להגמרא דאין לאומרו והנה אין מזה ראיה דסתמא דגמרא ס"ל דאין סברא כלל לומר מיגו מיום שעבר דהא י"ל דפריך לרב לשיטתו לפי גירסת התוס' דרב אומר כל א' אוכלו למחר הרי דרב בעצמו ס"ל דלא אמרינן מיגו מיום שעבר ורש"י לא ס"ל כריטב"א הנ"ל וי"ל דאיכא אמוראי דס"ל דאמרינן מיגו מיום שעבר ושפיר י"ל דטעמו של לוי דאוסר אתרוג בח' הוא משום מיגו דאיתקצאי ורק לגירסא דידן דרב אמר אוכלה לאלתר וכן הוא גירסת רש"י אין לנו ראיה דרב לא, ס"ל בדבר האסור בביה"ש דלא אמרינן מיגו מיום שעבר וא"כ מדפריך הגמרא מוכרח דס"ל להגמרא דאין שום סברא כלל לומר דאיכא מ"ד דאמרינן מיגו מיום שעבר וא"כ קשה על פרש"י מדידיה אדידיה, וגם זה ניחא דס"ל לרש"י דבתרנגולת העומדת לאכילה דגם ביום שנולדה אין בהביצה איסור מוקצה וגם בו ביום כל איסורה הוא רק משום פירות הנושרין או משקין שזבו לא אמרינן דתאסר למחר משום מיגו דאיתקצאי כיון דגם ביומו אין בו איסור רק משום גזירה לחודא, ובפרט לפי מה שכתבו התוספת בשבת דף מ"ו דפירות הנושרין גם ביומו מותרין בטלטול ודאי דלא שייך לאוסרה למחר משום מוקצה דהא גם ביומו לא מקרי מוקצה ושרי בטלטול מקרי שפיר ראוי' ורק באכילה לחוד אסרוה שמא יעלה ויתלוש ולמחר דלא שייך הך גזירה להך מ"ד דס"ל דהם שני קדושות שרי לגמרי וכן מבואר להדיא בשיטה מקובצת בביצה דף ד' בד"ה ואל תשיבני דגם אם בעלמא אמרינן מיגו מיום שעבר בפירות הנושרין לא אמרינן ליה כלל יעו"ש

עוד הביאו התוס' משני י"ט של גליות דנולדה בזה מותרת בזה ולא אסרינן משום מוקצה, ועל ראי' זו יש לפקפק דשאני יו"ט של גליות דאחד מהם ודאי חול וממ"נ שרי למחר דאם למחר הוא יו"ט הא ממילא לא הי' עליו ביה"ש שום איסור, והנה להתוס' דס"ל דאם אמרי' מיגו מיום שעבר גם בשני יו"ט של גליות הי' צריך להיות אסורה היה מקום לישב היטב מה דבביצה דף ג' רמי ר' יוחנן דר' יהודה אדר' יהודה דאמר ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני בראשון לא ורמינהו אין סוחטין כו' ר' יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה, וכתבו התוס' דבע"כ מחליף הך דאין סוחטין דאין לומר דמחליף הך דכלכלה דא"כ אוסר ר' יהודה גם בשני וא"כ קשה יותר דר"י אדר"י ועיין בשיטה מקובצת שם שכ' וז"ל פרש"י הך דאין סוחטין ולא רצה לאפוכי הך דמתנה ואין צורך אלא אפילו הך דמתנה מהפך עכ"ד ודבריו באו סתומים וחתומים ולא ביאר לנו טעמו דהא ודאי מוכרח כן וכמו שהוכיחו התוס', ועיין במס' גיטין דף י"ז גבי פלוגתא מאימתי מוציאין לפירות דכתב הר"ן דלהלכה קיי"ל משעת נתינה מדאמר סתמא דגמרא איפוך מסתמא לבתרייתא מהפך וכמו דמוכח בגיטין דף מ"ו גבי מוציא אשתו משום שם רע ובכתובות דף יו"ד גבי אם כתובה דאורייתא, וכל זה הוא דלא כהתוס' דביצה הנ"ל, ולפי הנ"ל יש לישבו בטוב דר' יוחנן ס"ל דמאן דאית ליה מוקצה אמרינן גם מיום שעבר וגם בשני יו"ט של גליות ומשו"ה הקשה דר' יהודה אדר"י דס"ל דודאי ע"כ איירי בעומדת לאכילה דאין לומר דאיירי בעומדת לגדל דא"כ הי' אסורה לר"י גם בשני משום מיגו דאיתקצאי אבל בעומדת לאכילה דהאיסור משום משקין שזבו לא שייך מיגו דאיתקצאי וכמש"כ בשיטה מקובצת. ומשו"ה הקשה מהא דאין סוחטין ומשני מוחלפת השיטה הך דכלכלה ואוסר ר"י גם בשני, ושוב י"ל דאיירי בעומדת לגדל, ורבינא דאמר לעולם לא תיפוך והכא בעומדת לגדל ס"ל דלא אמרינן כלל מיגו מיום שעבר או דס"ל דשני יו"ט של גליות דא' ודאי חול לא שייך מיגו ומשו"ה מתיר ר"י בשני. והא דבביצה דף ד' קאמר רב אסי נולדה בזה אסורה בזה ומקשה נימא קסבר קדושה אחת והא רב אסי אבדיל מיו"ט לחברי' ולא משני דאוסר משום מיגו דאיתקצאי ניחא ג"כ דהא רב אסי סתמא קאמר ואיירי גם בעומדת לאכילה דלא שייך מיגו דאיתקצאי, ועוד דלגירסת רש"י קאמר רב אסי גבי אתרוג דאוכלה למחר ומוכח דלא ס"ל מיגו דאיתקצאי מיום שעבר ומקשה לשיטתי'

ולכאורה קשה לדעת רש"י דבכל יו"ט שלאחר השבת יהיו עצים ובהמה מוקצין ויהיה אסור להבעיר ולשחוט ביו"ט דביה"ש היה אסורין והרי בשבת דף קי"ד פריך על הא דתנן יו"ט שחל במוצאי שבת לא היו תוקעין דלתקע כי היכא דלידע דשרי בשחיטה ואע"ג די"ל דלאו דוקא נקט שחיטה דכמו כן קשה כי היכא דלידעו דשרי שארי מלאכות אוכל נפש דלא שייך לאוסרם משום מוקצה וכמו הוצאה וכדומה לה דאכתי קשה על לשון הגמרא דלמה תפסה שחיטה דלא כהלכה דהא קיי"ל ביו"ט דאסור מוקצה ומוכרח דס"ל להגמרא דלכו"ע שרי שחיטה דלא אמרינן מיגו מיום שעבר, ועיין בר"ן בריש ביצה שכתב וז"ל שכל מה שנאסר בביה"ש איתסר לכולא יומא אע"פ שתבא לו שעת היתר ואין הכי נמי דלמ"ד שבת