בית הלוי חלק ג שמג

ארבעה טפחים ועיין במג"א סי' תר"ל, רק הא קשה דלמה צריך המשהו היותר מארבעה טפחים והרי בארבעה טפחים מצומצם סגי דכבר יש בו שיעור המשך דאורייתא דהרי יש בהעומד שיעור הראוי וע"י לבוד יהיה משך הדופן ז' טפחים פחות משהו, ולכאורה ההכרח לומר להאלפס דס"ל דחכמים תקנו משום חשש דימשוך וע"כ תיקנו שיהי' משך סוכה דוקא ז' טפחים וכל שאינה ז"ט פסולה מדרבנן ואפי' באופן דליכא בה חששה דימשוך ג"כ פסולה, ומש"ה צריך שיהי' בפס ד' ומשהו כדי שיהי' ז"ט דוקא עם הלבוד כדי שיהי' בו שיעור משך סוכה גם מדרבנן, אמנם הרא"ש בודאי לא הבין כן בכוונת האלפס מדהקשה עליו מהא דאמר צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו דמשמע דבלא"ה פסולה אפילו אם הוא ושולחנו בתוך הסוכה ואם נאמר כן הא גם האלפס מודה בזה וצ"ע: ב

המרדכי כתב בפרק הישן דסוכה שנצטער בה בשינה גם באכילה אינו יוצא בה והובא כן בשו"ע סימן תר"מ ועיי' בשו"ת חכם צבי שחלק על זה וכתב דבאכילה שאינו מצטער יוצא בה, ולא הבנתי דהרי לדעת האלפס דגם בסוכה קטנה טעמם דב"ש הוא משום שמא ימשוך אחר שולחנו כמו בגדולה וטעם זה הא לא שייך רק באכילה ואפ"ה הא תני ב"ש פוסלין דפסול לדידהו לגמרי' וגם אסור לישן בה אם אין בה ז' טפחים וכן הוא הלכה רווחת בכל הגמרא דצריך שיהיה בה ז' טפחים ומוכרח לומר דכיון דאסרו רבנן לאכול בה משום שמא ימשוך ממילא אינו יוצא בה גם בשינה וכן הוא מבואר להדי' במלחמות שכתב דלהאלפס דהטעם הוא שמא ימשוך ואפילו לישן בה ולטייל או לאכול ופתו בידו פסולה דכל שאינה ראויה לאכילה כדרכו אינה סוכה לכל הדברים והרי להלכה פסק בשו"ע כהאלפס דהא פסק בשו"ע גם בסוכה גדולה כב"ש ומוכרח דפוסק גם בקטנה הטעם שמא ימשוך, ומוכרח דצריך שיהיה ראוי לכל התשמישין: ג

בסוכה דף ז' אמר אביי רבי ור' יאשי' כו' וב"ש כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן כו' ב"ש דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין, וכתב האלפס ואע"ג דקיי"ל דכה"ג שיטה היא ולית הלכתא כחד מנייהו הלכתא כתרי מנייהו כו' ואידך מי שהיה ראשו ורובו בסוכה דהלכתא כב"ש ולאו טעמייהו משום דבעי דירת קבע אלא טעמייהו דגזרינן שמא ימשוך. ולכאורה נראה דזהו עיקר יסודו של האלפס וכן הוא מבואר כמעט להדי' במלחמות דכיון דאביי מוקים לה בשיטה דלית הלכתא כחד מנייהו והרי בדף ג' פסקינן כב"ש ומוכח מזה דטעמם דב"ש אינו משום דירת קבע רק משום שמא ימשוך וכטעמם בסוכה גדולה וממילא גם בסוכה גדולה הלכה כב"ש ולאביי דמפרש טעמם דב"ש דבעי דירת קבע בע"כ ס"ל דב"ש לא פסלי רק בסוכה קטנה לחודא ולדידיה אין הלכה כב"ש, ולא זכיתי להבין דברי הרמב"ן דמזה אין להוכיח דלא כאביי בעיקר טעמם דב"ש דהרי הא דקיי"ל דאין הלכה כשיטה הא אין הכוונה דכל מקום דכמה תנאי ס"ל כן שוב אין הלכה ככולם דלמה יגרע משום דהרבה ס"ל כן דמשו"ה לא יהיה הלכה כחד מנייהו, רק דכן קבלה ביד הגאונים דכל מקום דאמרה הגמרא פלוני ופלוני ס"ל כוונת הגמרא לאשמעינן בזה דאין הלכה כן וגם כאן כיון דאביי אמר כולה ס"ל דירת קבע משמיענו דאין הלכה כחד מנייהו ור"ה ברי' דר"י דפסק כב"ש מוכרח שפיר דחולק בזה על אביי אבל אין לנו הוכחה דחולק על אביי בזה דטעמם של ב"ש בסוכה קטנה משום דבעי דירת קבע ובודאי דע"פ הסברא צריך לומר כן דלמה נחדש פלוגתא ולומר דחולק על אביי בתרתי חדא בהא דס"ל דהלכה כב"ש ושנית בטעמם של ב"ש בזה ושפיר מצי סבר בהטעם כאביי ואע"ג דאנן קיי"ל בסוכה דדירת עראי ומטעם זה פסלינן בגבוה יותר מך' הרי על זה שפיר הסביר המאור דיש לקביעות סוכה כמה דרכים וכל חד מהני תנאי לא ס"ל דחברי' ואע"ג דפסלינן בגבוה מך' אמה מ"מ שפיר מצינן לפסוק דצריך מחזקת גם שולחנו, וא"כ בסוכה גדולה אין לנו ראיה לפסוק כב"ש בגזירה דשמא ימשוך

ולכאורה נראה דעיקר טעמו של האלפס הוא משום דס"ל דהני שני דינים תנינהו במשנה כחדא בודאי דחד טעמא להו וכמו דבסוכה גדולה הטעם משום שמא ימשוך בודאי גם בקטנה זהו הטעם וכ"כ הר"ן בפרק הישן וז"ל אבל הרב אלפסי סבר כיון דתני גבי הדדי כי הדדי נינהו וכיון דבקטנה איפסקא כב"ש נקטינן כב"ש גם בסוכה גדולה עכ"ל ולאביי דמפרש הטעם משום דירת קבע בע"כ ס"ל דלא פליגא רק בקטנה לחודא אבל לפי מה דמסיק דגם בגדולה פליגא בע"כ גם בקטנה הוא משום שמא ימשוך, ובודאי דהמשך המשנה דתני מי שהיה ראשו ורובו ושולחנו ב"ש פוסלין ודייקינן מדתני פוסלין ולא קתני לא יצא דסיפא איירי בקטנה ורישא איירי בגדולה והרי רישא דוקא נקטה שולחנו בתוך הבית דאם הי' השולחן בסוכה אחרת כגון בשני סוכות הסמוכות זו לזו או דעמד השולחן בפסל היוצא מן הסוכה הרי יצא ובדוקא נקטה המשנה תוך הבית וא"כ כמו כן הא דדייקינן מדנקטה פוסלין דאיירי בסוכה קטנה דאינה מחזקת להשולחן מ"מ עכ"פ הא קאי על אותו אופן עצמו ממש של הרישא וכגון דאין מקום להשולחן להעמידו רק חוץ לסוכה אבל אם יש מקום להעמידו תוך סוכה אחרת או תוך פסל לא שמענו כלל דיפסלו ב"ש אפילו בקטנה כיון דהמשנה איירי רק כשהשולחן תוך הבית וגם דכמו דבגדולה הא דלא יצא הוא רק מדרבנן כמו כן בקטנה הפסול הוא רק מדרבנן, ומשמע כהאלפס דהטעם משום שמא ימשוך וזהו שכתב הרמב"ן כיון דבגדולה הטעם שמא ימשוך גם בקטנה כן ולאביי דאמר הטעם משום דירת קבע ע"כ ס"ל דלא פליגא רק בקטנה לחודא: ד

שם בתוס' ד"ה כולהו, אבל מ"מ אמת הוא דלמעלה מך' לא קיימא אלא א"כ עשאו קבע, דבריהם צריכים ביאור, חדא מה שהקשה מהרש"א דא"כ הא לא מוכרח רק דר' יהודה מכשיר גם קבע אבל אכתי דר"י מצריך דוקא קבע, עוד קשה דהא אביי הקשה לרבא אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל הרי דס"ל לאביי דזה ודאי כשר לכו"ע גם למ"ד דצריך עראי ומזה הוכיח אביי דגם למעלה מך' אין לפוסלו גם למ"ד דבעי עראי וא"כ האיך כאן הוכיח אביי מדר' יהודה דמכשיר למעלה מך' דס"ל דירת קבע והוא סתירה ממש לדבריו דלעיל, ועיין בפני יהושע שהניח דברי התוס' בצ"ע, אמנם דברי התוס' מבוארים היטב דס"ל דלמ"ד דס"ל דירת עראי ולדידי' הא כשרה בעשאו עראי זהו רק אם הוא פחות מג' אבל למעלה מך' אם עשאו רק עראי פסול לכ"ע מלבד כל הני טעמא דאמרי' בריש המס' דכל למעלה מך' ועשאה