בית הלוי חלק ג שמב

שולחנו וגם פליגא בסוכה גדולה בשולחנו בתוך הבית ופסקינן שם הלכה דצריכה שתהא מחזקת גם שולחנו, וכתב האלפס בפרק הישן דגם בסוכה גדולה הלכה כב"ש דלא יצא דחד טעמא לתרווייהו שמא ימשוך אחר שולחנו ועיין ברא"ש שהביא דיש חולקים ע"ז דהם שני פלוגתות מחולקים דבקטנה פליגא בשיעור משך סוכה כמה היא מן התורה ובזה פסקינן כב"ש אבל בגדולה דס"ל לב"ש דגזרינן שמא ימשוך בזה לא איפסקא הלכה כוותייהן וכן הוא דעת המאור וכ"כ התוס' בדף ג'

והנה לדברי האלפס נתבאר דגם בסוכה קטנה שאינה מחזקת גם שולחנו אין הפסול רק מדרבנן ומשום שמא ימשוך ולהחולקים הוא פסול מדאורייתא דאין בה השיעור של סוכה, ולכאורה נראה עוד דלהאלפס אם הסוכה קטנה סמוכה לסוכה גדולה רק כותל מפסיק ביניהם ופתח פתוח מזו לזו ויושב בהקטנה שאינה מחזקת רק ראשו ורובו ולא שולחנו והשולחן הוא בגדולה דרך הפתח דלהאלפס דהשיעור בעצם רק ראשו ורובו לחודא ורק מדרבנן צריך שולחנו מחששה דשמא ימשוך וכיון דגם השולחן עומד בסוכה יצא גם לב"ש, ולהחולקים דכך הוא השיעור מן התורה גם בכה"ג פסולה גם עוד נראה לפי מה דקיי"ל דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה וא"כ גם שהסוכה אינה רק ששה טפחים רק שיש לה פסל היוצא ממנה דלהחולקים כיון דעצם הסוכה פסולה הרי אין לה פסל אבל להאלפס דמה"ת עצם השיעור הוא רק ששה טפחים מן התורה א"כ הסוכה מצד עצמה כשירה ושוב יש לה פסל וגם הוא כשר על ידה ושוב ליכא חששה דשמא ימשוך דיש לו מקום להשולחן בתוך הפסל וצ"ל כשירה לדידיה, ובזה יתבארו דברי הרא"ש שחלק על האלפס וכ' דשני טעמים להם ובקטנה הפסול מצד עצמה ולא משום שמא ימשוך וז"ל וכן משמע הלשון דאמרי' צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו ומיירי דהוא והשולחן בתוך הסוכה ולא שייך שמא ימשוך כו' ולפום רהיטא לא ידענו שום ביאור לדבריו מה שכ' דבאינה מחזקת שולחנו פסול אע"ג דגם השולחן בתוכה ובאיזו אופן משכחת לה שיהיה השולחן בסוכה והיא עצמה אינה מחזקת להשולחן. ועיי' בקרבן נתנאל שנדחק לפרש דכוונתו דהכניס השולחן בדוחק, ומלבד דדחוק לומר כן בכוונתו. עוד זאת דמזה לא קשה כלל להאלפס דודאי דגם האלפס מודה דבכה"ג פסול דכל שאינה מחזקת גם השולחן הא פסלי ב"ש אותה לגמרי גם לשינה וישיבה אע"ג דלא שייך בהו שמא ימשוך וכמו שכתב הרמב"ן במלחמות דכיון דאינה ראויה לאכילה כראוי וכהוגן גם אם אוכל ופתו בידו אינו יוצא בה כל שאינה ראויה לאכול בה כדרכן ומאי הקשה הרא"ש ממשמעות לשון הגמרא רק כוונת הרא"ש כמש"כ דהא משכחת לה דהסוכה בעצמה אינה מחזקת ומ"מ שולחנו בסוכה וכמו סוכה קטנה הסמוכה לגדולה או שיש לה פסל היוצא מן הסוכה דלא שייך שמא ימשוך ומדייק הרא"ש שפיר מלשון הגמרא דאמר צריכה שתהא מחזקת משמע דבלא"ה פסול בכל גווני וגם באופנים הנ"ל דליכא שמא ימשוך

ועיין בדף ד' גבי היתה גבוה מכ' ובנה בה איצטבא על פני דופן האמצעי ובה הכשר סוכה כשירה ומן הצד אם יש ממנה ולכותל פחות מד' אמות כשירה ד"א פסולה וכתב רש"י ובה הכשר סוכה היינו ראשו ורובו ושולחנו כשירה אפי' להלן מן האצטבא דהוא פסל היוצא מן הסוכה וא"כ כיון דלהלן הוא פסל הרי לא צריך שיהיה האיצטבא רק ראשו ורובו לחוד דהוא שיעורא דאורייתא בעצם והרי ודאי דזה מוכרח מלשון הגמרא דהא דנקט ובה הכשר סוכה הכוונה ראשו ורובו וגם שולחנו דהרי מסיים בה ומן הצד אם יש ממנה ולכותל פחות מד"א כשרה והרי שם פסולה חוץ מן האיצטבא כיון דאמרינן בו דופן עקומא ופשיטא דאיירי ביש באיצטבא גם שולחנו ועכ"פ קשה כשהאיצטבא באמצע תסגי בששה טפחים לדעת רש"י אמנם אין זה קושיא דנאמר דהאלפס חולק על רש"י וס"ל באיצטבא בדופן אמצעי אינו כשר חוץ מהאיצטבא וכמבואר ברא"ש דיש חולקים בזה על רש"י ורק זה נתבאר דרש"י חולק על האלפס וס"ל דשולחנו צריך מן התורה, וא"כ צע"ק דהרמב"ם הא פסק כהאלפס דגם בסוכה גדולה הלכה כב"ש ומוכרח דס"ל דחד טעמא להו וגם בקטנה הטעם שמא ימשוך והרי בפרק ד' הי"ז כתב המ"מ דדעת הרמב"ם כרש"י דגם להלן מן האיצטבא כשרה משום פסל אמנם הא בלא"ה כתב שם הכ"מ דהרמב"ם לא ס"ל כרש"י בזה יעו"ש בדבריו

ולכאורה יש לעיין הא דבדף י"ט אמרי' דאויר בסוכה קטנה פחות מג' טפחים מצטרף ואין ישנים תחתיו דאמאי מצטרף להשלים השיעור כיון דאין ישנים תחתיו והרי אם לא הי' הסוכה מחזקת רק ששה טפחים לחוד היה פסולה ומאי הרויח במה שיש בה עוד פחות מג' כיון שאין ישנים הא איכא הך חששה גופה שמא ימשוך ובשלמא להחולקים דבסוכה קטנה אין הטעם שמא ימשוך רק דחסר לו השיעור דאורייתא ושפיר מצטרף האויר להשלים השיעור ונ"מ דמותר לישן תחת הסכך וכדומה היכא דלא שייך חששה דשמא ימשוך אבל להאלפס דעיקר הפסול פחות מז' הוא רק שמא ימשוך א"כ מאי מרויח במה שיש בו עוד אויר כיון דאסור לאכול תחת האויר וצ"ע. והנראה לומר דגם האלפס ס"ל דיש שיעור לסוכה מן התורה והוא ששה טפחים כדי ראשו ורובו ומדרבנן השיעור ז' טפחים ופחות מששה טפחים פסול מה"ת גם באופן דליכא חששא דשמא ימשוך ועל זה הוא דאמר דאויר מצטרף להשלים השיעור ואין ישנים תחתיו והא דמצטרף להשלים השיעור היינו באופן דליכא חששא דימשוך וכמו שכתבנו כגון בסוכה קטנה הסמוכה לסוכה גדולה ופתח ביניהם דאי לאו צירוף של האויר היה הסוכה קטנה פסולה משום דאין בה השיעור, אמנם זה צ"ע דא"כ הא דאויר מצטרף בסוכה קטנה ואין ישנים תחתיו בע"כ לא איירי רק בזה האופן שהיא סמוכה לסוכה אחרת או כגון שיש לה פסל המוצא מן הסוכה אבל בלא"ה פסולה היא להאלפס, וכל זה הי' צריך לפרש בשולחן ערוך והדברים באים בסי' תרל"ב סתומים וצע"ק

והנה יעויין בדף ו' גבי סוכה העשוי' כמבוי דקאמר ריב"ל עושה פס ארבעה ומשהו ומעמידו פחות מג' סמוך לדופן והטעם כתב שם רש"י כדי שיהי' בדופן שיעור משך סוכה והרי שם הסוכה בעצמה גדולה היא דיש לה שני דפנות ארוכות וגם רחבה הרבה ועל ידי זה הפס נכשרת כל הסוכה וא"כ למה מצריך שיהיה בפס משהו יותר מד' טפחים והלא בפס ארבעה טפחים מצומצם כל שמעמידו בפחות מג' סגי דבשלמא הא לא קשה לי דלהוי' סגי בפס ג' ומשהו וכשיעמידו בפחות מג' יהיה משך סוכה של ששה טפחים דהיא השיעור דאורייתא להאלפס וממילא נכשרה כל הסוכה שרחבה וארוכה הרבה וליכא חששה דימשוך ומוכרח ע"כ דשיעורה בעצם מן התורה הוא דוקא ז' טפחים זה לא קשה כלל דעיין בדף ט"ז דאמר פס ד' ומשהו מכשיר בסוכה משום דופן ומוקים לה בפחות מג' סמוך לדופן וכ' שם הר"ן דבעינן דוקא שיהיה הפס ד' דיהי' בהעומד שיעור הראוי אבל בטפח ומשהו לא סגי שיעמידו בפחות מג' סמוך לדופן ואפי' שהדופן השני יהיה ג"כ בפחות מג' לא מהני כיון דליכא בעומד שיעור הראוי בכל מקום שהוא