בית הלוי חלק ג שמא

ועיי' בתוס' שבועות דף כ"ב דשלא כדרך אכילתן גריעי מחצי שיעור וא"כ אין מזה ראיה למצות אכילת מצה וכדומה דצריך כזית דוקא: סימן נב

מצה שלשה עכו"ם וישראל ראה שלא החמיצה והגם שכבר נדפס בשמי בקונטרס התבונה הדפסתיו כאן שלא יאבד

באו"ח סי' ת"ס כתב הב"י בשם הרשב"א דמצה שלשה עכו"ם אפי' אם ישראל עומד ע"ג אין יוצאין בה דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד והמג"א שם חלק ע"ז יעו"ש, ולכאורה נראה דהנה בר"ה דף י"ג איתא עומר שהקריבו בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו אם מדעייל שליש ביד עכו"ם קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עכו"ם ומנ"ל דאקריב דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מעיקרא לא אכיל, והקשה הטורי אבן שם דהרי איתא בחולין דף י"ז ובתים מלאים כל טוב דאפילו כתלי דחזירא הותר להם ואמאי נאסר להם איסור חדש ותי' דכיון דקיי"ל דארץ ישראל מוחזקת מאבותינו בידינו א"כ הי' התבואה של ישראל ושלל דידהו לא הותרה להם וכדאיתא בחולין שם ועיין עוד בטו"א שם עוד תי' לזה ולא הבנתי כוונתו וגם הראיה שהביא שם מחלה אינו מוכרח] ולכאורה יש לעיין דהרי הגמרא אמרה דמהני שהביאו שליש ביד ישראל לא יכלו להביא עומר דהוא קציר עכו"ם והקשו ע"ז התוס' דהרי א"י מוחזקת בידינו מאבותינו ותירצו דמכל מקום יש להכנענים חלק בהתבואה במה שזרעו הרי דכל התבואה היה אז בשותפות של ישראל וכנענים וא"כ זה ניחא שפיר הא דאסור להם לאכול קודם העומר משום חלק של הישראל שיש בו וגם ניחא הא דלא יכלו להקריב ממנו עומר משום חלק הכנענים. אבל אכתי קשה הא דאיתא בירושלמי שהביאו התוס' בקידושין דף ל"ח מעתה לא אכלו ישראל מצה בליל פסח ואמאי הרי אכילת מצה אינו רק כזית ובאותו כזית הרי יש בו מקצת של חלק הכנעני שאין בו איסור חדש דהוא שלל של עכו"ם וא"כ הא נשאר איסור חדש רק בחצי כזית וא"כ לא מבעי למ"ד חצי שיעור מותר מה"ת הרי ודאי דיכלו לאכול מצה אלא אפילו למ"ד ח"ש אסור מה"ת מ"מ הרי לכאורה דעשה דמצה דוחה לחצי שיעור איסור חדש דאע"ג דהירושלמי ס"ל דל"ת גמורה דחדש אינו נדחה משום עשה דמצה וכמו דאמר בירושלמי הטעם משום דעשה דמצה הוא קודם הדיבור ואין עשה דקודם הדיבור דוחה לל"ת מ"מ קשה לומר דגם ח"ש לא ידחה וכמדומני שראיתי בספר א' שכ' סברא זו דחצי שיעור נדחה גם מפני עשה שקודם הדיבור שכחתי מקומו ועיין עוד בהרמ"ג יו"ד שער התערובות שכתב בשם מ"כ דחצי שיעור ע"י תערובות לכ"ע אינו רק דרבנן וע"ש דמשמע מדבריו דגם בליכא רוב היתר שרי מה"ת. והנראה לישב גם זה דבמס' כריתות דף ה' איתא האוכל לחם קלי וכרמל לוקה שלש הרי דאם אופה תבואה של חדש בעת אפי' נתחדש להאיסור לחם מה שלא היה בו קודם האפי' וכבר שמעתי זה זמן רב בשם חכם א' שאמר להעיר דאפי' הפוסקים שהתירו חדש בשל עכו"ם מ"מ אם ישראל קונה קמח מעכו"ם ואופה יש עליו איסור לחם ודבר זה אינו מוכרח דכיון דבתבואה זו אין בו איסור חדש י"ל דה"ל כקמח של אשתקד ולא נתחדש בהאפי' שום איסור אבל לענין נ"ד דבעצם יש בהתבואה איסור חדש ורק דבאנו להתירו מקרא דבתים מלאים כל טוב דשלל עכו"ם הותר להם אז הרי ודאי דזהו רק אם שללו מהעכו"ם לחם אפוי אבל אם שללו קמח ואפה ישראל הרי חל איסור לחם בעת האפיה ביד הישראל ואיסור זה לא הותר להם כיון דהגיע ליד הישראל קודם שהי' בו איסור זה דומה ממש לאם שללו בהמה וחיה מהכנעני ונתנבלה ביד ישראל דאסורה, אע"ג דאם היו שוללים נבלה שנתבלה ביד עכו"ם הותר להם וא"כ ניחא הירושלמי דלא הי' להם מצה דאם יאפם עכו"ם קודם שיזכה בהם הישראל הרי אינו יוצא זה וכהרשב"א ומוכרח הישראל בעצמו לאפותה נמצא נתחדש בה איסור לחם ביד הישראל וא"כ כל הכזית הוא איסור ואין עשה דמצה דוחה ל"ת, אבל להמג"א הרי הן יכולים לצוות לכנעני לאפות מצה מקמח שלו קודם שיזכה בו הישראל והישראל היה עומד ע"ג לשמרו מחימוץ ונמצא דגם איסור לחם יתחדש ביד העכו"ם ויהי' של כנעני ושרי באכילה, ועיין במס' ע"ז דף נ"ד דפריך על הא דכתיב ואשיריהם תשרפון באש דאי משום הני דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו ופרש"י הי' להם לכוף להכנענים לבטלה, והרי כמו כן קשה דיכלו לכוף להכנענים לאפות עבורם מצה ומוכרח דאינו יוצא בו וכהרשב"א, אמנם גם זה יש לדחות דנהי דבעלמא יוצאין גם אם אפאה עכו"ם מ"מ אז בעת כניסתן לארץ היו מוכרחין לזכות בהקמח קודם האפי' דוקא דבמס' פסחים פרק ל"ה איתא דלר"ש דס"ל דאין איסור חל על איסור אינו יוצא י"ח מצה בשל טבל משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות את שחייב עליו משום חמץ יוצאין בו ידי מצה והרי גם רבנן לא פליגי על ר"ש על עיקר הדרשא אלא משום דס"ל דאיסור חמץ חל על טבל בכולל אבל בעיקר הדרשה כ"ע מודים דבעינן שיהיה עלי' חיוב חמץ אם יחמיצנה אבל עיסה שלא יהיה עליו איסור חמץ אם יחמיצנה אינו יוצא בה משום מצה והרי איסור חמץ אי אפשר לחול על האי רק בעודה עיסה ולא אחר האפי' דאז א"א להיות חמץ וא"כ בשעה שנכנסו לארץ הרי אם יאפה עכו"ם עיסה קודם שיזכה בה ישראל הרי לא יהי' עליו איסור חמץ אם לא זכה בה ישראל קודם פסח דהרי גם איסור חמץ הותר להם בשלל עכו"ם כמו כתלי דחזירא דמ"ש ולא היה אפשר להם לצאת ידי מצה רק שיזכה בה הישראל בהיותה עיסה קודם אפיה ואז יכול לחול עליו איסור חמץ אם יחמיצנה ושוב איכא ממילא איסור חדש דלחם על כל הכזית כן י"ל על דרך החידוד ועיין ברמב"ם פרק ו' מה' חמץ וז"ל מצה שלשה במי פירות יוצא בה י"ח אבל אין לשין אותה ביין ושמן ודבש וחלב משום לחם עוני, ועיין בלח"מ שהקשה דהאיך יוצא בנילוש במי פירות הרי ליכא בו איסור חמץ ותי' דלא ס"ל נתמעט בדרשה זו רק בדבר שזה המין אינו בא לידי חימוץ אבל מי פירות דהמין בא לידי חימוץ ורק שנילוף באופן דליכא בו חמץ לא איכפת לן, ולדידי' יש לפקפק במה שכתבנו דהרי על המין יכול להיות חיוב חמץ אם יזכה בו ישראל קודם, אמנם לא ידעתי מה בין עיסה זו לעיסה של טבל אליבא דר"ש ועיין בבית הלוי ח"א סי' כ"ו מה שהארכנו בדברי הלח"מ הללו והבאנו לדברי הרמב"ן שכ' מפורש להיפוך מדברי' יעו"ש: סימן נג

יבאר קצת ביושב בסוכה ושולחנו תוך הבית

במס' סוכה דף ג' מסיק דב"ש וב"ה פליגא בתרתי בסוכה קטנה שאינה מחזקת רק ראשו ורובו ולא