בית הלוי חלק ג שלו

מהני כיון דאין להחנווני מה לעשות בה בלילה מאומה אבל בשדה דגם בשנה שמוביר יכול לעשות בה ניר אינו חזקה עד שיעשה בה ניר, ועכ"פ מדברי התוס' משמע דלא כרשב"ם, שוב מצאתי בשיטה מקובצת שכ' בשם שיטה כו' דאם כל המוברים מנהגם שלא לעשות בה ניר וגם הוא לא עשה מהני כיון דלא שינה מהמנהג ומדברי הרשב"ם נראה דגם בכה"ג לא מהני אלא א"כ נירה עכ"ל

והנה לכאורה קשה להרשב"ם דאיירי דוקא בעשה בה ניר ומוכרח דס"ל דבלא עשה בה כלום לתועלת הקרקע גם להחולק על ר"ה לא מהני וכו"ע מודים בזה דאל"כ מנ"ל לרשב"ם דר"ה חולק עליהם בזה וא"כ קשה הא דפריך הגמרא לר"ה מהא דחזקת הבתים דביממא ידעי ומאי תלוי הקושי' בדברי ר"ה הא לכ"ע קשה כן דהא אם לא דר בה בלילה הא לכ"ע לא מהני וגם למאן דס"ל דלא בעי רצופין כיון דבלילה לא עשה בהבית שום דבר, והנראה לומר דהרי הניר בעצמו שעשה לא מהני כלום דהא קיי"ל דניר אינו חזקה והא דמצריך לעשות ניר ע"כ הוא משום דבלא"ה הרי בעצמו סילק ידיו מן השדה בשנה שהובירה ואין לך מחאה גדולה מזו ומש"ה צריך לעשות בה ניר שיהי' הוכחה דגם בשנה זו אינו מסלק עצמו מן השדה ודעתו לזורעה לשנה האחרת והיה להמערער למחות. ור"ה ושארי אמוראי פליגא בזה דר"ה ס"ל דבלא רצופות לא מקרי חזקה ומש"ה לא מהני גם בעשה ניר אם לא באתרא דמוברי באגא ושארי אמוראי ס"ל דעצם החזקה הוא גם במפוזר ורק דבלא ניר א"צ למחות דהרי הוא בעצמו כמחאה אבל בעשה ניר מהני גם באתרי דלא מוברי, ומש"ה לא קשה מהא דחזקת הבתים לשארי אמוראי כיון דעצם החזקה הא מהני גם בלא רצופין ורק אם יצא הוא כמחאה והלא בכל חזקה על המערער להביא עדים שמיחה כמו כן צריך המערער להביא ראיה שלא דר בה בלילה וכל שלא הביא עדים הוי' חזקה טובה כשמביא עדים שדר בו ששה שנים אבל לר"ה דעצם החזקה בעי רצופין ובמפוזר אינו חזקה כלל א"כ על המחזיק להביא ראיה דעידי חזקה על המחזיק להביא ושפיר פריך דהאיך משכחת לה חזקה בבית

אמר מר זוטרא ואי טעין ליתי לסהדי כו' וכ' הרשב"ם וז"ל אמר מר זוטרא מילתא באנפי נפשי' הוא כוונתו הוא דעד כאן איירי הסוגי' דצריך להביא עדים על דירת לילה ואם נפרש דמ"ז קאי אדלעיל א"כ עיקר חידושו של מ"ז הוא דאם לא טעין לא טענינן ליה אנן א"כ איפכא ה"ל לומר ואי לא טעין לא טענינן ליה וא"צ עדים על לילה ומש"ה כ' הרשב"ם דמ"ז לא קאי אדלעיל ואמר מילתא באנפי נפשי'] דאם טעין שיבא עדים על לילה צריך להביא וממילא ידעינן מדברי מ"ז דאם לא טען א"צ להביא עדים על לילה ומש"ה קאמר הגמרא ומודה מ"ז ברוכלין כו'

כתב הנמוק"י וז"ל אמר מר זוטרא כו' הא דאמר אביי דבעידות שיבבי סגי דכיון דלא שמעו דאפיק מני תשמישתא סגי היינו בדלא טעין איהו בבירור שלא דרשם בלילות אבל אם טען ואמר ידענא כו' טענתו טענה כו' מן הסתם הוא דסמכינן על שיבבי לומר מסתמא היו מרגישים השתא שטוען בברי אין סומכין על הסתם וצריך להביא עדים כו' וכן דעת הרשב"ם וריב"ם ורבינו יונה ורנב"ח. ולמדנו מדבריו דרק בעדות שובבי מצריך מ"ז שיטעון המערער בברי, אבל בשארי עדות גם בלא טען צריך להביא עדים גם על הלילה, אמנם מדברי הרשב"ם והתוס' נראה דגם בכל עדים מצריך מ"ז שיטעון בברי דוקא, וכן מבואר להדיא בדברי הרא"ש שכ' וז"ל אמר מ"ז כו' כלומר אם לא טען המערער והעידו העדים בסתם כו' אבל אם טען טענות ברי ראיתי שלא דר בה בלילות טענתו טענה וצריך להביא עדים על יום ולילה ע"פ עדות שיבבי כאביי או ע"פ שוכרים כרבא, הרי להדיא דבלא טען מהני סתם עדים וא"צ שיבבי כלל, ולכאורה קשה לדעתם מאי פריך לעיל על ר"ה מהא דחזקת הבתים והוצרך אביי לומר בעידי שיבבי נימא דהמשנה איירי בסתם דזה המערער אינו טוען ברי ומש"ה מהני גם אם העדים בעצמם אינם יודעים ומשמע לכאורה כהנמוק"י דבשארי עדים גם אם לא טען ברי אינו חזקה, והנראה לישב דבס"ד דהמקשה ס"ל דבבתים לעולם ליכא אופן שיהיה לו עדים על לילה א"כ הרי לעולם יכול המערער לטעון אני ראיתי שלא דר בו בלילה ולא יהי' מי שיכחישנו וממילא שוב א"צ למחות כלל כיון דלעולם יכולת בידו לטעון כן וסומך על טענתו זאת ושוב ממילא לא מהני חזקתו כלל גם אם המערער אינו טוען דהי' לו להמחזיק להיות נזהר בשטרו, ורק להמסקנא דמשני דגם בבתים משכחת לה אופן שיהיה עדים גם על לילה או שיבבי או השוכרים וא"כ שוב הדרינן לכללא דהיה לו להמערער למחות שמא יברר המחזיק ע"י שיבבי וכל שלא מיחה הפסיד אם לא היכא דטוען אני ראיתי שלא דרת בו בלילה וא"כ ידעתי שאין לך עדים על הלילה כיון דידוע לי שלא דרת ומש"ה לא הוצרכתי למחאה, אבל כל שאינו טוען בבירור והוא בעצמו אינו יודע הרי היה לו למחות שמא יברר ע"י שכנים ומש"ה מהני החזקה ותלינן דמסתמא דר בו גם בלילה. וברור דזהו כוונת התוס' שהקשו דלמה לא נחקור העדים כמו בכל מקום דצריך לחקור וזהו כוונתם בתירוצם דגם בודאי אינם יודעים על לילה הוא חזקה דמסתמא דר בו גם בלילה פי' והי' המערער צריך לעשות מחאה ורק אם טוען ברי וא"כ ידע שלא יהי' לו עדים על הלילה וא"צ למחאה

בתוס' ד"ה ומודה ר"ה בחנותא כו' ומהאי טעמא א"ש דבעינן בהו שלש שנים שלמים דהיינו ששה שנים, עיין במהרש"א שהקשה מנ"ל דלא סגי בג' שנים וכמש"כ הרשב"ם, והברור דיצא להם מדאמר ומודה ר"ה והרי ר"ה לא חידש רק דמפוזר לא מהני ומוכרח דבחנותא מהני מפוזר דאי נימא דבחנותא סגי בג' שנים בלא לילות כלל א"כ הא לא שייך זה לדברי ר"ה, ועיין ברמב"ם פרק י"ב מה' טוען דדעתו דבחנותא סגי בג' שנים כרשב"ם וכתב הראב"ד וז"ל אין דרך הגמרא כן דלריבוי' פיזור קאמר ולא לריבוי מקוטעות, וכוונתו כמש"כ מדאמר ומודה ר"ה, שוב מצאתי כן בשיטה מקובצת שהוכיח מזה דלא כרשב"ם: ב

ב"ב דף י"א ד"ה משום ירושה מכח ירושת אביו שהי' מוחזק בה ביום מותו, הנה מלשונו מוכח להדיא דלא מהני אם דר בו אביו יום אחד אם לא הי' ביום מותו רק קודם לכן הרבה דלא מבעי אם אח"כ דר בו אחר דלא מהני אלא אפילו אם מאותו יום שדר בו אביו עד יום מותר לא דר בו שום אדם ג"כ לא מהני וטעמו דס"ל דהמחזיק לא נקרא בא משום ירושה רק אם אביו מת מתוך החזקת אותו שדה ואז נקרא הבן יורש אבל בשביל שדר בו יום א' מקודם לא נקרא הבן יורש בשדה זו אם לא שיש עדים שאכלה ג' שנים ועיין בב"י סי' קמ"ו מחודש כו' הביא תשובת הריטב"א וז"ל כל המחזיק בקרקע ובא הראשון וערער עליו כו' כי הראשון לעולם מוחזק עד שיבא אחר ויביא ראי' שהוא של אבותיו כגון שמתו אבותיו מתוכה או שיש עדים שהיה של אבותיו