בית הלוי חלק ג שלד

הקצוה"ח מהא דקידושין דף פ"ו גבי עבד עברי מכסף מקנתו ואינו נקנה בתבואה וכלים ומפרשינן שם דהיינו חליפין והקשה דהרי העבד יוצא ביובל או בשש ומאי אירי' עבד הרי להתוס' כל דבר החוזר אינו נקנה בחליפין, והנתיבות כתב דשאני עבד דגופו קנוי ולא הבנתי דבריו דהרי הקצוה"ח עצמו כ' מבואר בדבריו דאע"ג דגופו קנוי מ"מ הא לא עדיף ממתנה ע"מ להחזיר דג"כ קנוי גופו עד שיחזירנו, אבל לפמש"כ ניחא דרק במתנה החוזר מיד כתבו התוס' דלא מהני חליפין ואע"ג דמסתימות דברי התוס' בב"מ וקידושין שכתבו בסתם. דשאלה ושכירות אינו נקנה בודאי משמע דגם בשכירות לזמן לא מהני וכן מוכח מדברי הטור שכתב דשאלה י"א דלא מהני חליפין מ"מ זה שהוסיפו התוס' בערכין דגם מתנה על מנת להחזיר לא מהני ודאי די"ל. דכוונתם רק בחוזר מיד, ובזה יתפרשו לנו היטב דברי הרא"ש בב"מ שכתב וז"ל ותימא למה לא השאיל להם המקום בחליפין ובכך יקנו המעשר וכדאמרינן לישול לה דוכתא דמנח ביה גיטא וליזול ותיחוד ותפתח, והיה נראה לדקדק מזה דאין שאילת קרקע נקנה בחליפין ולא נראה לי דאכתי תיקשה אמאי לא נתן להם הקרקע בחליפין עד זמן ידוע כו'. ולכאורה נראה דכוונת הרא"ש דאע"ג דנימא דשאלה אינו נקנה בחליפין מ"מ במתנה לזמן ודאי לו דנקנה, אמנם א"כ היה לו להרא"ש לפרש דבריו ולכתוב אמאי לא נתן להם במתנה עד זמן ידוע וע"כ נראה יותר דלא נתכוין כלל למתנה ואיהו לא ס"ל לחלק בין שאלה למתנה לזמן דבשניהם הדבר חוזר לבעליו, רק דהקשה לו בתחילה אמאי לא השאיל להם רק עד שיקנו המעשר וכמו בהך דגיטין דלא השאיל לה רק עד כדי שתזכה בגט וע"ז כ' דהי' נראה לדקדק מזה דשאלה אינו נקנה בחליפין והרא"ש אזל לשיטתו דכתב במס' מכות פ"א דסתם שאלה יכול לחזור וליקח ממנו מיד תיכף וכיון דאינו זוכה בה רק על אותו רגע ומיד יוכל לחזור בו משו"ה חשיבא רק כטו"ה דאינו נקנה בחליפין וזהו שדחה הרא"ש דאכתי הי' יכול להשאיל להם עד זמן ידוע ובשאלה שהיא לזמן ס"ל בפשיטות דנקנה בחליפין דחשיב ממון גמור

והנה מדברי התוס' דערכין יצא חידוש הלכה אחת אחת מדהקשו על רש"י דס"ל דגם בקרקע חוזרת מיד קונה אגב אמאי לא הקנה להם בסודר הרי דס"ל דאם לא שייך אגב רק בקונה הקרקע על איזו זמן להשתמש בו ניחא והרי זה ניחא למ"ד דהי' קנין אגב אבל למ"ד דהי' קנין חצר בהמעשר הא תיקשה גם להתוס' אמאי לא הקנה בסודר וצ"ל דס"ל דבחוזר מיד אינו קונה גם בתורת חצר דכיון דאין לו רשות להשתמש בו לא מקרי חצירו כלל והך דגיטין דתיחוד ותפתח ע"כ צריך לפרש, דידהו דהשאיל לה החצר על איזו זמן גם להשתמש אחר זכיית הגט

צ"ע לי דגם אם נפרש כמש"כ דרק במתנה ע"מ להחזיר מיד כתבו דהוא כמו טו"ה ולא חשיבא ממון ואינו נקנה קשה דהרי בנדרים דף מ"ח קאמר ר"נ דכל קנין סודר הוא קני ע"מ להקנות דס"ל דאינו מקנה לו הסודר רק להקנות כנגדו המטלטלים ורב אשי דחי לי' מאן לימא דאי תפס לא מתפיס אבל ר"נ ס"ל דצריך להחזיר מיד הרי דגם בכה"ג חשוב ממון ונעשה חליפין וכ"ש דחשיב ממון להיות נקנה בחליפין דהרי פירות אינם נעשים חליפין ומ"מ נקנים בחליפין, ועיי' בשיטה מקובצת ב"מ דף מ"ו בד"ה אלא ש"מ שכתב דגם מ"ד דס"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ומ"מ מצי סבר דנעשה חליפין יעו"ש : סימן מה

בחו"מ סי' רנ"ט סעיף ה' כתבו הטור והמחבר דגם ברוב עכו"ם אע"ג דאינו חייב להחזיר ע"פ דין מ"מ צריך להחזיר משום ועשית הטוב והישר, ושם בסעי' ז' כתבו, הטור והמחבר המציל מן הארי והדוב ושלוליתו של נהר הרי אלו שלו וכתב הרמ"א ומ"מ טוב וישר הוא ולהחזיר כמו שנתבאר בסעי' ה', והנה מלשון הטור והמחבר שכתבו כן רק גבי רוב מצרים ולא כתבו כן בסעי' ה' ודאי משמע קצת דבמציל מן הארי הוא הפקר גמור ואין בו משום ועשית הטוב והישר ועיי' בד"מ שהביא מה שהקשה המרדכי אמאי לא חייבו במציל מזוטו של ים משום טוב והישר שמא היה המוצא עני ובעל אבידה עשיר וכ' הד"מ דמזה מוכח דגם בזוטו של ים איכא הטוב והישר וראיתי כתוב בכתיבת יד על הד"מ דלא נמצא כן במרדכי ובאמת דבמרדכי הקשה על הא דלא אמר ר"נ לרבא שיחזור משום טוב וישר וע"ז משני שהמוצא הי' עני ושם היה עובדא ברוב מצרים ומוכרח דבמרדכי שלפני הד"מ הי' כתוב הקושי' על זוטו של ים, ועיין בשבת דף ק"כ גבי דליקה דאומר לאחרים באו והצילו לכם ואם היו פקחין עושין עמו חשבון אחר השבת ופריך בגמרא חשבון מאי עבידתא מהפקרא קזכו ומשני הכא בירא שמים עסקינן דלא ניחא לי' דלתהני מאחרים וכתב שם רש"י מהפקרא קזכו דהרי אמר להם והצילו לכם דהיינו לצרכיכם ואם פקחים הם יעכבו הכל, וכתב שם הר"ן דלא היה צריך רש"י לזה ורק כיון דלו אסור להציל יותר הרי הוא כמציל מזוטו של ים, והנראה בדעת רש"י דא"כ מאי פריך וגם מאי משני בירא שמים עסקינן דלא ניחא דלתהני מאחרים והרי הוא צריך להחזיר משום לפנים משוה"ד וכל אדם חייב בה ובפרט לדעת המרדכי באלו מציאות דכייפינן על לפנים משוה"ד ומשו"ה פרש"י דהכא פריך משום דהוא בעצמו הפקירם דאמר הצילו לכם, ועכ"פ הא מוכרח מדברי הר"ן דהמציל מזוטא של ים אין בו משום טוב וישר וכדמשמע מדברי הטור ודלא כהרמ"א, והנה גם מדברי רש"י אין הכרח ברור כהרמ"א די"ל דכוונתו הוא דהרי בעת שהצילו לא נתכוונו הם לזכות בו מן ההפקר וכל הזוכה דבר מן הפקר צריך שיכוין לזכות וכמו שכתבו התוס' בב"ב דף נ"ד בד"ה אדעתא וגם במטלטלים שאוחזים בידו מ"מ דעת הרבה מהאחרונים דצריך כוונה אם לא מה שהכניס כולו לידו דאז לא גרע ידו מחצירו שקונה לו שלא מדעתו ואכמ"ק להאריך בזה ועיין במחנה אפרים ה' קנין משיכה האריך בזה, וא"כ מאי פריך מהפקרא קזכו, ואין לומר דנהי בעת ההצלה לא זכו בלא כונה מ"מ הא כבר יצאו מרשות הבעלים והוא ברשותם ויכולים הם לזכות בו עתה וחשבון מאי עבידתא זה אינו דכיון דבעת ההצלה ממש לא זכו תיכף כשהצילו חוזר ונעשה של הבעלים מעצמו דהרי אינו הפקר גמור רק הוא יאוש והרי כל אבידה שנתייאשו הבעלים מהם הגם דכל אחד יכול לזכות מ"מ אם הבעלים מצאום הא נעשה ממילא של הבעלים תיכף כשראה אותם נתבטל היאוש ואין הבעלים צריכין לזכות בהם מחדש וא"כ הכא שהבעלים עומדים שם וראו שהצילו נעשה תיכף שלהם ומשו"ה פרש"י דהם הפקר משום דהוא הפקירם במה שאמר הצילו לכם וגם הבעלים בעצמם צריכין לזכות בהם מחדש כמו כל הפקר וכל זמן שהוא ביד האחרים הגם שלא נתכוונו לזכות הרי בידם לזכות בהם עתה וחשבון מאי עבידתי' יעשו כפי מה שירצו, ועוד יותר י"ל דס"ל לרש"י דבהפקר גמור זוכה גם בלא