בית הלוי חלק ג שלג

סימן ג' דרש"י ס"ל דדבר שאינו מסוים כמו שאינו נעשה כן אינו נקנה והביא לדברי תשובת הרשב"א שכתב כן להדיא דחצי רימון אינו נקנה בחליפין יעו"ש וא"כ הא י"ל דלרש"י לשיטתו ס"ל דשאלה ושכירות כיון דגוף הדבר נשאר של הבעלים ואינו קונה רק התשמיש ה"ל כחצי רימון ומשו"ה אינו נקנה בחליפין ושוב אין צריך לחלק בין שאלה לשכירות, ואע"ג דכסף ושטר מועיל בהם מ"מ חליפין אינו מועיל דהא ודאי דבחצי רימון לכו"ע מהני בהו שארי קניינים וליכא למ"ד דיאמר דבדבר שאינו מסוים לא יהיה מהני קנין הבא מכח המקנה דרק לגבי טובת הנאה דהטעם בזה משום דלא חשיבא ממון ס"ל לרש"י דאם חליפין אינו מועיל. גם שארי קניינים לא מהני אבל דבר שאינו מסוים. דאימעוט בחליפין מדכתיב נעל אבל מ"מ ממון גמור הוא אין לדמות שארי קניינים לחליפין ועכ"פ ניחא' הא דלא הקנה להם בסודר, ואם נאמר כן הא ודאי דטעם זה אין מקום לאומרו רק בשכירות ושאלה אבל במתנה ע"מ להחזיר אע"ג דחוזר בעין מ"מ הא ודאי דמקרי דבר מסויים דהרי עיקרו של חליפין הוי' הסודר על מנת להחזיר וכדאיתא בקידושין דף ו' דאע"ג דע"מ להחזיר שמו מתנה מ"מ אינו מועיל בקידושין לפי שאין אשה מתקדשת בחליפין ומוכרח דע"מ להחזיר מקרי דבר מסויים דכל זמן שאינו מחזירו הרי הוא שלו לגמרי בלא שום שיור להבעלים כלל משא"כ בשאלה ושכירות דגוף החפץ נשאר לבעליו [והתוס' בערכין כתבו דכל דבר החוזר בעין בשאלה ושכירות. ומתנה ע"מ להחזיר אינו נקנה בחליפין ועליהם יחלוק רש"י בזה] ואי דאכתי קשה למה לא הקנה ר"ג להם המקום במתנה ע"מ להחזיר ובסודר זה לא קשה כלל דא"כ הרי היו צריכים הזקנים אח"כ לעשות קנין חדש בשעה שמחזירין אותו לר"ג לדעת כמה מהפוסקים ובודאי דיותר נקל הוא לעשות בשכירות שלא יצטרכו לקנין חדש ושוב לא מהני בו סודר. והוכרחו ליתן כסף, ועיין ברא"ש שכתב דמדלא עשה בקנין סודר הי' נראה לדקדק דבשאלה לא מהני סודר ואין נראה לי דאכתי תקשה אמאי לא נתן להם ר"ג הקרקע לזמן ידוע בחליפין כו' דקדק הרא"ש בדבריו ולא כתב אמאי לא נתן במתנה להחזיר וזהו ראי' למה שכתבנו דא"כ הי' צריכים אח"כ לקנין אחר לר"ג ומשו"ה הקשה הרא"ש רק דיתן לזמן ידוע ואח"כ יהי' ממילא של ר"ג ולא יצטרך לקנין וכמבואר בל זה כרא"ש בסוכה פרק לולב הגזול דבע"מ להחזיר צריך אח"כ קנין כשמחזירו ונותן לזמן ידוע נעשה ממילא של הבעלים ככלות הזמן, והא דפשיטא לי' להרא"ש דמתנה לזמן ודאי דמהני חליפין אע"ג דאיהו כתב בסוכה שם גבי אתרוג דאינו יוצא בו רק במתנה ע"מ להחזיר כיון דכשמחזירו צריך קנין שלו הרי הוא שלו לגמרי אבל בנותן לו במתנה עד שיוצא בו כיון דאח"כ חוזר לבעלים ממילא הרי הוא כשאול ואינו יוצא בו והביא ראיה לזה מדאמר לא לקני' אינש לולבא לינוקא דינוקא קני ולא מקנא ויתן לו מתנה עד אחר שיוצא בו. גם זה ניחא כיון דס"ל להרא"ש דבשכירות ודאי מהני חליפין דס"ל דגם דבר שאינו מסוים נקנה בחליפין ודלא כרש"י ואין סברא לומר דשאלה לא מהני רק משום סברא דהוא כטו"ה ומשו"ה פסיקא לי' דשכירות ודאי לא דמי לטו"ה מדמהני בו כסף ושטר דסבר בזה כרש"י דלגבי טו"ה אין חילוק בין חליפין לשארי קניינים ומתנה לזמן ידוע. הא לא גריעי משכירות לזמן ידוע, ורק דמשכירות לא הקשה דלא ירויחו בזה וע"כ כ' דאכתי קשה דה"ל ליתן מתנה לזמן דג"כ לא יצטרכו ליתן מעות והוכיח מזה דזה לא קשה כלל דיותר קל לעשות קנין בפרוטה מקנין סודר ורבא לא הקשה רק דכסודר לא הי' צריך להקנות המקום

והנה עוד נ"מ בזה בין הטעמים במש"כ הנתיבות דהתוס' לא יכתבו רק בשאלה ושכירות של קרקע דאין גוף נפחת בתשמישו אבל במטלטלין דנפחתין בתשמישן הם כמו קנה גוף הממון ומהני לכו"ע חליפין דזה שייך רק להטעם דהם כמו טו"ה אבל להטעם דהוא דבר שאינו מסוים גם במטלטלין מ"מ הא לא עדיף מחצי רימון וגם בכה"ג לא מהני לדעת רש"י, גם יהיה מוכרח בקנין סודר אם פירש להדיא דנותן לו הסודר רק בשאלה על זמן ובזה יהיה קונה מטלטלין דלא מהני כיון דשאלה נקרא אינו מסוים דלכו"ע אינו נעשה חליפין: ד

ודברי התוס' דערכין צריכין ביאור קצת דהכי איתא שם המוכר שדהו בשנת היובל רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר, יכתב שם רש"י דלרב דאמר מכורה ויוצאה עם הקנה עמה מטלטלין באגב קנה המטלטלים, וכתבו שם התוס' וז"ל ולפי מה שפרש"י דאמר דבמכר החוזר לבעלי' מיד מ"מ מקני מטלטלים בהדייהו מקשין העולם מההיא דב"מ מעשה בר"ג ותני בסיפא דנתקבלו שכר זה מזה וליתבי ההוא אתרא במתנה ע"מ להחזיר ולקני לו בחליפין דסודר אי נמי לשיילי' ההוא אתרא ויקנה לי' בסודר וי"ל דדבר החוזר לבעלים כגון מתנה ע"מ להחזיר אי נמי שאלה או שכירות בכולם לא מקני בחליפין דהוא כמו טובת הנאה כו', ולכאורה אינו מובן מאי תלי הקושיא בדברי רש"י דגם אם נאמר דלא מהני אגב רק אם קונה הקרקע על משך זמן להשתמש וא"כ בעובדא דר"ג בע"כ מוכרח שהקנה להם המקום על משך זמן ג"כ קשה דלמה הוצרכו ליתן שכר ולא הקנה בחליפין ולכו"ע קשה כן וכמו שהקשו התוס' בב"מ ובקידושין קושי' זו ולא הביאו כלל לדברי רש"י הללו, וההכרח לומר דס"ל דאם נאמר דלא מהני אגב רק כשקונה הקרקע על משך זמן להשתמש בו וכן היה בעובדא דר"ג שם וכיון דזה בעצמו שוה שכר תשמיש לא רצו לקבל ממנו מתנת חנם וכיון דהוצרכו ליתן שכר המקום עשו בו ג"כ הקנין של המקום דלמה להו להוסיף קנין סודר דזה השכר שצריכין בלא"ה לשלם הא מועיל גם לקנין אבל לרש"י הוקשה להם דהי' יכולים לקנות המקום על רגע אחת וזה אינו שוה שום שכר וכל נתינת השכר הוא רק משום הקנין והקשו דהיה לו להקנות בחליפין, ואע"ג דאמרי' בקידושין דלע"ד דהיה קנין אגב הא דאמר ומקומו היה משום דלא לטרחינן פי' שיהיו יכולים להחזיק שם המעשר וא"כ גם לרש"י הקנה להם המקום על משך זמן וא"כ גם לדידיה ניחא הא דעשו הקנין בהשכירות מ"מ הקשו התוס' מהא דמקשה רבא בב"מ וכי לא הי' להם סודר לקנות בחליפין אלא טו"ה אינו ממון לקנות בחליפין וקושייתו של רבא הוא דהיה לר"ג להקנות רק המעשר לחודא בלא המקום מדמשני אלא טו"ה אינו ממון הרי דס"ל לרבא דמשום הא דלא לטרחינן לא היה לו לעשות קנין כסף ולקבל שכר ומשו"ה קשה לרש"י דגם לפי האמת דהוכרח להקנות המקום היה להם להקנות המקום בסודר, ועכ"פ הרי זה מבואר להדי' בדבריהם, דכל הקושיא הוא רק לרש"י דהיה לו להקנות המקום בחליפין על רגע אחת כדי שיקנו המעשר אבל אם הי' צריך להתנות המקום על איזו זמן לא הוקשה להם כלל ולפי"ז הא ודאי דיש מקום לומר דהא שכתבו בתירוצם דמתנה ע"מ להחזיר אינו נקנה בחליפין י"ל דג"כ כוונתם רק בכה"ג שיחזיר לו מיד דכיון דאין לו רשות להשתמש בו כלל ואינו רק לקנות בו מטלטלים זהו דחשיב כמו טו"ה, ומיושב בזה מה דהקשה