בית הלוי חלק ג שכט

והגוף, ועכ"פ נתברר שאין שום סתירה בין הסוגיות ומבוארים דברי בעה"ע דמוכרח מהך דקידושין דמן המשכיר אינו קונה בחצר השכורה

ואין להקשות הא דאמר ר"פ דעת אחרת מקנה אותן שאני . ולפום רהיטא נראה דבא לתרץ דשפיר הקנה בחצר ובדעת אחרת מקנה לא בעי עומד בצד שדהו, והרי כיון שנתבאר דקנין אגב ע"כ היה שם בשביל הטו"ה וכיון דקרי לי' דעת אחרת מקנה הרי מוכרח דס"ל טו"ה ממון וא"כ הרי אין אנו צריכין שהי' גם קנין חצר דגם הגוף הי' יכול להקנות באגב ואדרבה חצר לא מהני כלל כיון דגם הגוף הוא קנין מר"ג עצמו, זה אינו די"ל דר"פ ס"ל טו"ה אינו ממון ומש"ה ס"ל דקנין הגוף ע"כ היה ע"י חצר ומ"מ מקרי שפיר דעת אחרת מקנה לענין זה דלא בעי שיהיה עומד בצד שדהו כיון דבאותו קנין עצמו היה בו גם קנין הטו"ה שהוא קנין מר"ג מש"ה גם קנין הגוף דאינו מר"ג מקרי דעת אחרת מקנה, והרי עדיפא מזה כתב המרדכי בשם מהר"ק דר"פ מצי ס"ל טו"ה אינו ממון ורק כיון שניקנה המקום והפירות בבת אחת חשוב כדעת אחרת מקנה אותן, גם עוד י"ל כמש"כ הש"ך בסי' ר"ג דר"פ לא קאי כלל על הך עובדא דר"ג ואפשר ס"ל דהי' לגמרי ע"י אגב ור"פ דינא אתי לאשמעינן והוא מימרא בפני עצמו דאע"ג דבמציאה בעי עומד בדעת אחרת מקנה לא בעי יעו"ש בדבריו, ולפי"ז אין שום סתירה בדברי בעה"ע ושפיר כתב דקיי"ל כר"א ורבא דהקנין היה גם מצד חצר דטו"ה אינו נקנה באגב וחליפין וקאי על זה האופן היכא שאין להמקנה באותו דבר רק טו"ה והקונה צריך לקנות לגמרי גם הגוף דאינו יכול להקנות לו בחליפין ואגב, רק זאת יש להסתפק אם כוונתו רק דהגוף אינו קונה אבל הטו"ה לחודא קונה אמנם, מלשון של בעה"ע משמע דלא קנה כלל דס"ל דטו"ה הוא כדבר שאין בו ממש ובו לחודא בלא הגוף לא חל עליו קנין ורק אם קונה הגוף נקנה גם הטו"ה וכיון דבאגב לא נקנה הגוף גם הטו"ה לחודא לא נקנה, והדברים נראים נכונים וברורים בדעת בעה"ע: ד

ראיתי הובא בשם שו"ת מהרי"ט שכתב דאע"ג דקיי"ל דקרקע בשכירות ומטלטלים במתנה קונה באגב זהו כשהקרקע הוא של המקנה לגמרי וכעובדא דר"ג דהשדה הי' לגמרי של ר"ג אבל אם הי' להמקנה השדה בשכירות לא מהני, וכבר מפורסם הקושי' דדברים אלו הם נגד זו המשנה עצמה דתני בסיפא אמר ר' יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לראב"ע ומקומו מושכר לו הרי להדיא דגם בכה"ג מהני דהא המקום היה לר"י רק בשכירות: ולפי מה שכתבנו למעלה בדעת בעל העיטור אין מזה ראיה כלל דהא בעה"ע כתב במאמר קנין דלהלכה קיי"ל כר"פ דבדעת אחרת מקנה אותו לא בעי עומד בצד שדהו והא דפשטינן מניה דקרקע בממכר ומטלטלים במתנה מהני הוא משום דחצר השכורה אינו קונה מטעם חצר והסברנו דרק מיניה דמשכיר עצמו אינו קונה כיון דגוף החצר הוא שלו אבל מאחרים קונה גם בשכורה וא"כ הראיה שהביא בקידושין דמהני אגב גם בשכורה הוא רק מר"ג שהקנה לר"י דזה מוכרח דהי' באגב. אבל במה שחזר ר' יהושע והקנה לראב"ע הא ליכא ראיה כלל כיון דעיקר המקום הי' לר"י רק בשכירות וכשחזר והשכיר לראב"ע מקום מעשר מן המעשר הא לא נשאר לר"י באותו מקום שום זכות ושפיר קנה ראב"ע בו מטעם חצר דהרי הוא קנין מאחר לא מבעל החצר ושוב אין ראיה מזה דמהני בכה"ג באגב לדעת הפוסקים כר"פ דבדעת אחרת מקנה לא בעי עומד, אבל להפוסקים דלא כר"פ דגם בדעת אחרת בעי עומד בצד שדהו לדידהו הא מוכרח דקנין של ראב"ע היה ג"כ רק באגב ולדידהו מוכח לכאורה דלא כמהרי"ט:: אמנם גם לדידהו אין ראיה דהא כלי הפלוגתא הוא רק . בחצר שאינו משתמר אבל במשתמר הא לכ"ע לא בעי עומד וכל השקלי וטרי' בעובדא של ר"ג הוא משום דהי' אינו משומר לגבי בני ביתו של ר"ג וכמש"כ התוס', וי"ל דבכל דבר לא בעינן שיהיה משומר רק נגד האנשים השייכים להקנין וכמו במקח וממכר צריך שיהיה משומר רק לגבי המקנה ובני ביתו, ובמציאה כיון דלכל העולם יש מקודם רשות לזכות בו וזה הזוכה בה מפקיע מהם זה הזכות צריך שיהיה משומר לגבי כל העולם אבל במקח וממכר כיון דהוא משומר לגבי המקנה מה שאינו משומר לגבי האחרים לא איכפת לן דהם חינם שייכים בהקנין ולגביהם הוא משומר מצד עצמו באיסור גזל דאי אפשר להם ליטול דבר שאינו שלהם וא"כ כל השקלי וטרי' הוא רק האיך הקנה ר"ג לר"י דהא אינו משומר לגבי בני ביתו, אבל במה דהקנה ר"י לראב"ע ח"צ שיהיה משומר רק לגבי בני ביתו של ר"י והם הרי אינם מצוים בביתו של ר"ג ואע"ג דגם מעשר שלו נשאר באותו מקום הרי הוא הי' בספינה וב"ב לא היו מצוים באוצרות תבואה של ר"ג ולכו"ע מהני כה"ג חצר ושוב אין ראיה דבשכורה מקנה באגב, אמנם כל זה כתבנו לפי מה שהביאו בשם מהרי"ט אמנם עיינתי במהרי"ט עצמו חלק חו"מ סי' פ"ג ולא נמצא שם כלל הדברים שהביאו בשמו ואפשר הוא במקום אחר במהרי"ט: ה

כתב מהרי"ט בתשובה סי' פ"ג וז"ל דע"פ הסברא מי שהשכיר מקום לאחר כבר נסתלק ממנו דשכירות ליומא ממכר הוא כו' איברא מדחזינן באגב דלא קנה אלא בקרקע שנתנה בקנין גמור ולא בשכירות כדמשמע בעובדא דמודיני בקידושין שהלך וקנה קרקע וכי לא היה לו מקום בשכירות או שאלה, וא"ת אמאי מהני לקנות מה שבתוכו כדמוכח בר"ג והזקנים עישור שאני עתיד למוד נתון לר' יהושע ומקומו מושכר לו משמע שקנה ר"י המעשר שבבית ר"ג שהיה שכור לו ואי איתא אכתי לא נפקא מרשותי' דר"ג וי"ל דלענין שיקנה השוכר כלי' בתוכו מהני דשכירות לכך הוא שיכניס כלי' לתוכו אבל לא שיקנה כלים מאחרים עכ"ל, הרי דכ' דאם המקנה משכיר קרקע להקונה אינו יכול להקנות אגבן מטלטלים רק אם המטלטלים הם בתוכו ממש דזהו עיקר ענין שכירות שיכניס כליו לתוכו אבל מטלטלים שאינם בתוך הבית א"י להקנות אגב שכירות, ולכאורה קשה עליו מהא דבקידושין מדייק דבאגב בעינן צבורין מדקאמר ומקומו ולא הקנה לו מקום אחר ולמהרי"ט כיון דהמקום היה רק ע"י שכירות הרי מוכרח להיות מקום שהפירות מונחין שם, וצ"ל דמהרי"ט מפרש לקושי' הגמרא דלמה אמר מקומו הרי היה יכול ליתן מקום אחר ויתן המקום בקנין גמור לזמן או במתנה ע"מ להחזיר והי' מהני אגב ומוכיח מזה דכל אגב בעי צבורין דוקא. והנראה דגם דעת הרמ"א הוא שיש לפרש כן הסוגי' שנ' בסי' ר"ב יש אומרים דקרקע בשכירות ומטלטלים במתני: קונה באגב והקשה הש"ך דלמה כ' יש אומרים והרי הוא מפורש במשנה ובגמרא עישור שאני עתיד למוד ומקומו מושכר לו, והברור דרמ"א ס"ל דמשם אין ראיה די"ל דדוקא מה שמונם שם באותו מקום אבל אם המטלטלים במקום אחר י"ל דלא מהני וכמהרי"ט ומשום הכי כתב בלשון י"א: