בית הלוי חלק ג שיט

מגביה מציאה לחבירו קנה ובתופס לבע"ח אמר דלא קנה וכתב דס"ל לר"י דמגביה מציאה לא מקרי חב לאחרים דאינו רק מניעת הריוח ואם נאמר בדעת רש"י דס"ל ג"כ כהרמב"ן הא יש לומר דהא דמוכח מדברי רש"י דגם חלקו לא קנה הרי כתב רש"י כן על דברי רב נחמן ור"ח דאמרי דגם מציאה מקרי חב לאחרים אבל לר"י דס"ל דמציאה לא מקרי חב הרי יש מקום לומר דגם בתופס לבע"ח קנה עכ"פ חלקו כיון דאין להאחר זכות בזה רק מה שהי' יכול לתפוס אפשר דה"ל כמציאה, אמנם יש לחלק דשאני מציאה דאין לאחר שום זכות וחלק בה כל זמן שלא הגביהה וזכה בה אבל גבי בע"ח הרי גם הבע"ח השני חל שעבודו על כל הנכסים רק שהב"ד לא היו נותנים לו כל חובו כיון שאין בהנכסים כדי לשלם לכולם אבל החיוב והשעבוד הא יש לו על כל הנכסים וכשזה תופס עבור אחד מהם הרי בתפיסתו מסלק שעבוד וזכותו של האחר ושפיר י"ל דגם זה מקרי חב וגם חלקו לא קנה, אמנם בדברי הרמב"ן באו הדברים מפורשים דז"ל ההובא בשיטה מקובצת דמציאה אינו חב לאחרים כיון דלא זכה בה אדם ובעל אבידה גופי' הואיל וכבר אבודה ממנו בהאי הגבהה לא מפסיד יותר משארי בני אדם ועוד דהרי כבר נתייאש ויצאה מרשותו, אבל גבי בע"ח כיון דהוא חייב לו ונכסוהי אינון ערבין בו מי שמוציאן מרשותו ומשעבודו חב הוא לו עכ"ד, ומדבריו הא מוכח להדי' דסבר דגם במה שהי' מגיע לחלקו לא קנה דעל היותר מזה לא הי' צריך לומר דהוא חב מה שמוציאן משעבודו, וגם זה ראינו מדבריו דגבי מציאה שיש לה בעלים מ"מ הואיל ובעל אבידה כבר נתייאש ממנה ואינו מפסיד בהגבהתו של זה יותר משארי אנשים הרי הוא שוה ממש כהפקר גמור ולמאן דסובר דבמציאה דהפקר לא מקרי חב כמו כן הוא במציאה שהי' לה בעלים, אמנם אין מזה הכרח דס"ל לרש"י ג"כ כן ואפשר ס"ל לרש"י דהמגיע לחלקו דומה למציאה שיש לה בעלים ולא מקרי חב ולר' יוחנן י"ל דקונה: ג

שם. איתבי' רבא לרב נחמן מציאת פועל לעצמו כו' אבל אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעה"ב, והקשו התוס' והרי רבא בעצמו אמר לעיל דמגביה מציאה לחבירו לא קנה, ולכאורה י"ל דרבא לא אמר כן לעיל רק במגביה מעצמו אבל בעשאו שליח ס"ל דקנה והך דפועל כיון ששכרו שיעשה לו מלאכה הרי כל מה שיעשה היום הוא בשליחותו ומשו"ה קנה ומקשה רק לרב נחמן דמדייק מהמשנה דראה את המציאה דלא קנה ואמר דמתניתין אתי' כרבנן דפאה והרי במשנה אמר לו תנה לי הרי עשאו שליח וכמו שכתב הרא"ש דהוא שלוחו ומוכרח דר"נ לא מחלק בזה וס"ל דגם בכה"ג לא קנה ומקשה לו מהך דפועל ועיקר הקושיא הוא על מימרא ראשונה של רב נחמן רק הגמרא מסיים לכולי מילתא דר"נ בהך דינא דמגביה מציאה ואח"כ מביא מה שהקשה לי' רבא על התחלת דבריו וניחא ג"כ מה דהקשה רק לרב נחמן ולא הקשה גם לר"ח דבמימרא השני' הא אמרי תרווייהו ר"נ ור"ח דמגביה מציאה לא קנה ורק דמימרא השני' הרי יש לאוקמא בלא עשאו שליח וכמש"כ בפרש"י, ועוד יותר יש לומר דהרי עיקר סברת. התוס' שכתבו דגם שליח לא מהני בתופס לבע"ח הסביר הרא"ש בכתובות דלאו כל כמיני לשוי' שליח לחוב לאחרינא והנה במסקנא קאמר ר' יוחנן דמגביה מציאה קנה וכתב הרמב"ן הטעם דס"ל לר"י דמציאה לא מקרי חב לאחרינא דהוא רק מניעת הריוח וי"ל דגם רבא ס"ל בעיקר הסברא כר"י דמציאה לא מקרי חב לאחרינא ומ"מ ס"ל לרבא דלא קנה דגם בלא סברא דחב לאחרינא לא מהני הגבהתו של זה עבור זה ואין בזה שום דוחק לומר כן דהרי לפמש"כ התוס' בשם ר"ת דהך דמילא מים לחבירו בביצה אינו חב לאחרים דהרבה מים יש בבור ויספיק לכולם ואפ"ה הרי רב ששת אמר בביצה דלא קנה ומוכרח דס"ל בלא חב לאחרינא לא קנה (דהא ודאי אין מקום לומר דר"נ ורב ששת פליגי בעיקר הסברא אם הוי שם חב לאחרינא] וי"ל דגם רבא ס"ל כן, ומ"מ בעשאו שליח ס"ל לרבא דמהני דהא לא שייך סברת הרא"ש דלאו כל כמיני לשוי' שליח לחוב כיון דבמציאה אינו חב כלל וניחא לדידי' הך דפועל ורק לרב נחמן מקשה שפיר דקאמר הטעם דמגביה מציאה לא קנה משום תופס לבע"ח וס"ל במציאה מקרי חב וא"כ לדידך הא גם שליח לא מהני וקשה מהא דפועל: ד

בב"מ דף ט' ע"ב מביא הגמ' הא דתנן מי שלוקט את הפיאה ואמר ה"ז לפלוני עני ר"א אומר זכה לו וחכ"א יתננה לעני הנמצא ראשון ומפרש עולא דפליגא מעשיר לעני דר"א סבר אמרי' תרי מיגו וחכ"א לא אמרי' אבל מעני לעני דברי הכל זכה לו דמיגו דזכה לנפשי' זכי נמי לחברי' והקשה ליה ר"נ ולימא מר מעני לעני מחלוקת כו' ופרש"י דאינו בעל השדה דבו לא שייך לומר מיגו דזכי לנפשי' ועיי' בר"ש בפרק ד' דפיאה שהקשה עליו מהא דבפ"ה תנן שבולת של לקט שנתערבה מעשר שבולת אחת ונותן לו אר"א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שאינו ברשותו ומקשה ע"ז בירושלמי מחלפה שיטתי' דר"א תמן אמר זכה לו ומסיק דלדבריהם דרבנן קאמר ועכ"פ הא משמע להדי' דלר"א גם בעל השדה יכול לזכות עבור העני ולא הבנתי הקושי' דרש"י לא כתב כן רק לפי הסוגיא דב"מ דמפרשינן דר"א ורבנן פליגי בסברא אי אמרינן מיגו דזכי לנפשי' אבל לרב חסדא דאמר בגיטין התופס לבע"ח באנו למחלוקת ר"א ורבנן ולא תלוי כלל במיגו הא פשיטא דגם בעל השדה יכול לזכות עבור עני לר"א ונימא דהירושלמי מפרש לה כרב חסדא, ועיי' בפירוש הרא"ש בפיאה שם שחלק ג"כ על פרש"י וכתב דגם בעל השדה אם יפקיר זו השדה ויהי' עני יכול ליטול הפאה לעצמו

והנה בהא דהקשה לי' רב נחמן ולימא מר מעני לעני מחלוקת כתב רש"י וז"ל ולימא מר דאפילו מעני לעני אמרו רבנן דלא זכה לו ומשמע מדבריו דר"נ מקשה דנימא דפליגי בתרוייהו דלר"א זכה אפילו מעשיר לעני ולרבנן לא זכה אפילו מעני לעני, ועיי' בשיטה מקובצת שהעתיק לשון הריטב"א להדי' כן וז"ל מעני לעני מחלוקת ובתרתי פליגי, ובודאי דקשה טובא דהוא היפוך משיטת הש"ס בכל דוכתא דכל למעוטי בפלוגתא עדיף וטפי נראה לפרש דמקשה לי' דנימא דרק מעני לעני פליגי אם אמרינן חד מיגו או לא אבל מעשיר לעני ד"ה דלא אמרינן תרי מיגו, והניחא לפי מה שכתבו התוס' דלר"נ לא פליגי כלל בסברא דמיגו רק פליגי בתופס לבע"ח אם קנה או לא וא"כ הא י"ל דבזה כו"ע מודים דלא אמרינן מיגו ואפילו חדא וכל הפלוגתא הוא בתופס לבע"ח ולפי"ז הא אין שום חילוק בין עשיר ובין עני והכל חדא פלוגתא היא אבל מדברי רש"י בד"ה אי אמרת בשלמא נראה להדי' דמפרש דגם לרב נחמן הפלוגתא הוא בהסברא אי אמרינן מיגו ולשיטתו הא ודאי קשה מאי דחקו לפרש דפליגי גם מעשיר לעני

והנראה דס"ל לרש"י דגם ודאי דהמשנה איירי גם בעשיר מדקתני וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון ואי איירי המשנה רק בעני לחוד הרי זה המלקט יכול לזכות לו לעצמו וה"ל למתני רק וחכמים