בית הלוי חלק ג שיח

כמו שהקשה הרא"ש והקשו רק מהא דכתובות דשם הי' נמי בע"ח, ולפי"ז גם הקושי' מכתובות יש מקום לישב לדעת רש"י דס"ל דהרי שם היו מטלטלי דיתמי דלא משעבדי לבעל חוב ורק יימר בר חשו הי' סבר דמהני לי' תפיסה מה שתופס עתה וכיון דקודם התפיסה לא משתעבדי הרי בעת שעשאו שליח לא הי' יימר בעל הממון ומשו"ה לא יכול לעשות שליח ורק בע"ח גמור דהנכסים משועבדים לו ס"ל לרש"י דיכול לעשות שליח, ובזה אפשר לומר דזהו החילוק שבין רב נחמן לר' ששת בביצה דשם איירי שא"ל מלא לי וכמ"ש רש"י ומיהו ר"נ דס"ל בירא דהפקרא הוא וא"כ לא מקרי בעל הממון ומשו"ה ל"מ ורב ששת דסבר בירא דשותפי הוא ויכול לעשות שליח ומשו"ה קנה, אמנם לפי"ז תיקשה קצת הא דבגיטין קאמר ר"ח התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים באנו למחלוקת ר"א ורבנן דתנן מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זו לפלוני עני ר"א אומר זכה לו וחכ"א יתנוה לעני הנמצא ראשון ואם נחלק דבבע"ח יכול לעשות שליח ובמציאה אינו יכול א"כ מאי מדמה בע"ח לפיאה י"ל דגם רבנן לא אמרי רק בפיאה דגם שליחות אינו מועיל בו וכ"ש דלא מהני מה שליקט מעצמו עבורו דלא עדיף משליח ממש אבל בתופס לבע"ח דמהני שליחות אפשר דגם מעצמו יכול לזכות עבורו דזכין לאדם שלא מדעתו וזכי' הוא משום שליחות דהרי לרש"י דס"ל דשליחות מהני לכו"ע א"כ כל השקלי' וטריא בתופס לבע"ח אם קנה או לא הוא רק בזה אם מה שעושה מעצמו דומה לעשאה שליח או לא ומאי מביא ראיה מפיאה דשם גם שליחות לא מהני ומוכרח ע"כ דאין מקום לחלק בזה בין בע"ח למציאה ושפיר הקשה הרא"ש מהמשנה וצריך לדחוק דזה הי' פשוט לרב נחמן דזכיה מעצמו אין לו שום שייכות וסמיכות לדיני שליחות והא דזכין לאדם שלא מדעתו אינו משום שליחות כלל וס"ל דאם בדבר דאינו מועיל שליחות לא מהני בזוכה עבורו מעצמו גם בדבר דמהני לו שליחות לא יועיל אם לא עשאו שליח מפורש

ועוד נראה לומר באופן אחר דגם רש"י יסבור דבע"ח לא נקרא בעל ממון בנכסי הלוה ואינו יכול לעשות שליח וכסברת הנמוק"י דצריך להיות שליח של בעל הממון והא דס"ל לרש"י דמהני שליחות הוא משום דס"ל דהתפיסה והזכי' ועשיית השליחות נעשים כאחד וכמו דאמרינן בשחרורי עבדים דגיטו וידו באין כאחד ובגיטי נשים אמרינן גיטה וחצירה באין כאחד ואע"ג דבעת שאומר לו להיות שלוחו אינו בעל הממון מ"מ בעת התפיסה נעשה שלוחו כיון דבשעה שתופס וזוכה עבורו הרי הוא נעשה בעל הממון וה"ה כמו שאמר לו לכשתתפוס עבורי היה שלוחי ומהני כמו אומר הרי את שלוחי לאחר ל' יום, וכל זה הוא כשתופס דבר דע"י התפיסה זוכה הבע"ח בגוף הדבר ונעשה שלו לגמרי אבל בעובדא דיימר בר חשו דתפיסת הספינה הא אינו רק כמשכון ואינו מועיל רק כדי שתוכל לגבות חוב מן היורשים אבל בגוף הספינה הא לא זכה כלל ע"י התפיסה וא"כ גם בעת התפיסה לא נקרא הבע"ח בעל הממון ומשו"ה לא מהני, שוב מצאתי במחנה אפרים ה' שלוחין שתירץ דעת רש"י באופן זה, וגם בתי' זה אינו מיושב רק קושי' התוס' אבל מה שהקשה הרא"ש מהמשנה אינו מיושב בזה, וצ"ל כמש"כ למעלה דתנה לי אינו שליחות כלל גם לרש"י: ב

תופס לבע"ח. פרש"י כאדם הבא מאלי' כו' ובא לקדם עד שלא יתפסנו בע"ח אחר, הנה מדברי רש"י מוכרח דגם מה שהי' מגיע לחלקו של הבע"ח גם אם לא תפס זה והיו הב"ד מחלקים כל הנכסים לכל הבע"ח כל א' לפי ערך חובו גם זה לא קנה דגם זה מקרי חב לאחרינא בתפיסתו דהבע"ח השני הי' יכול לתפוס כולו, ונ"מ בזה דאם אחר התפיסה בא בע"ח השני ותפסה מידו קנה הוא כולה, ובודאי דדברי רש"י מוכרחין מהא דמדמה מציאה לתופס לבע"ח והרי במציאה אין לאחרים שום חלק בה רק מה שיכולים לזכות בה ואם נאמר דבתופס לבע"ח קנה מיהא לפי ערך חלקו שהי' ב"ד נותנין לו ורק היותר מה שב"ד היו נותנין להשני הוא דלא קנה א"כ הא לא דמי כלל למציאה דשם הוא חב ממש דמפסיד ממש להשני בתפיסתו אבל מנ"ל דמה שאין בו זכי' לאחרים רק מה שיוכל לזכות בו יהי' מקרי בזה התופס חב לאחרינא ודברי רש"י מוכרחין, שוב מצאתי בהפלאה בכתובות דף פ"ד שכתב כן, ואין להקשות דמנ"ל לרש"י דהא דקרי מציאה חב לאחרינא הוא מה שעושה שאין אחרים יכולים לזכות בה דלמא מקרי חב משום בעל האבידה דהוא הי' יכול לזכות בה כשימצאנה ולגבי הא מקרי חב גמור דהרי בכל מציאה קודם שזוכה בה אחר הרי היא של הבעלים דהרי אם ימצאנה הבעלים הרי א"צ להגביה ולזכות בה מחדש והוא משום דגם אחר שנתייאש ממנה מ"מ עדיין היא שלו כל זמן שלא זכה בה אחר ורק כשמגביה אחר אז הוא דיוצאה מרשותו, זה אינו קושי' דא"כ הא יהיה מוכרח דהא דאמר רב נחמן מגביה מציאה לחבירו לא קנה דהוא תופס לבע"ח דאיירי רק במציאה שיש לה בעלים ולא בהפקר גמור וא"כ מאי הקשה רב נחמן לעולא גבי פאה ולימא מר מעני לעני מחלוקת דהא מציאה הכל עניים אצלה כו' מתניתין מני ומאי מקשה דלמא פאה דהוא הפקר גמור ולא מקרי חב ומשו"ה ס"ל לר"א דקנה אבל גבי מציאה הרי גם לרב נחמן לא איירי רק ביש לה בעלים, ועוד דהרי ר"נ ורב חסדא קאמרי הכא דמשו"ה במציאה לא קנה משום דהוא תופס לבע"ח והרי בגיטין דף י"א קאמר רב חסדא דהתופס לבע"ח באנו למחלוקת ר"א ורבנן דלר"א דאמר בפאה דזכה גם תופס לבע"ח קנה והרי פאה הוא הפקר גמור ומאי מדמה לי' לבע"ח ומוכרח דגם הפקר גמור מקרי חב מה שעושה שאין אחרים יכולים לזכות בו ומוכרח מזה דבתופס לבע"ח גם חלקו לא קנה, וכן מוכרח מהא דביצה דמילא מים ונתן לחבירו דס"ל לר"נ משום דס"ל בירא דהפקירא וכתב רש"י דהוא מגביה מציאה לחבירו דלא קנה כתופס לבע"ח והרי שם הוא הפקר גמור, ובזה נוכל לישב מה דהקשה הש"ך בסי' ק"ה על מה שכתב רש"י דלא עשאו שליח איירי ובעשאו שליח ס"ל דקנה והקשה הש"ך מדוע כתב כן רש"י כאן בב"מ דהובא הדין דרך אגב ולא כתבו במקומו ולפי"ז ניחא דרק הכא דיליף ר"נ מציאה מתופס לבע"ח ובע"כ לא יליף לי' רק מהא דבתופס לבע"ח לא קנה גם חלקו ובזה הוא דס"ל לרש"י דמהני בעשאו שליח אבל ביותר מהמגיע לחלקו י"ל דגם רש"י מודה דגם שליח לא מהני בו, דרק במה שמגיע לחלקו ע"פ דין נקרא הוא בעל הממון ויכול לעשות שליח אבל היותר מחלקו ואין לו זכות רק מה שיכול לתפוס גם שליח לא מצי עביד ומיושב בזה מה שהקשה הרא"ש על רש"י דהא במשנה דמציאה אמר לו תנה לי ואפ"ה לא מהני ובזה ניחא דהרי במציאה אין לו שום זכות בה רק מה שיכול לזכות בה לא יותר ולזה לא מהני גם שליח גם ניחא בזה הא דהקשו התוס' מיימר בר חשו דהרי שם ע"פ דין לא הי' זוכה בנכסים דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח רק דאם תפסם מהני ומשו"ה לא מהני גם שליח, וזמן רב אחר כתבי מצאתי בהפלאה שתי' כן רק כתב קצת בהך דימר בר חשו בדרך אחר ולא ידעתי למה, ולפי שהוא תי' נכון מאד בדעת רש"י וב"ה שכוונתי בזה לדעתו לא מנעתי לכותבו

ולפי זה יש מקום להסתפק לדעת הרמב"ן שהובא בשיטה מקובצת שכתב לישב הא דאמר ר' יוחנן