בית הלוי חלק ג שיג

ניחא בלא"ה], ולהתוס' והרא"ש והרשב"א י"ל דגם בכה"ג אינו טענה טובה מצד עצמה בלא מיגו דכיון דהי' לי' לזה עמו ריב ומצה בטלית זה אינו עשוי להשכיר לו גם בפני עדים דהרי בקל ימצא לדחותו אח"כ בטענות החזרתי או נאנסה ורק דלא חשיבא מיגו במקום עדים וכיון דיש לו מיגו דחטפה משו"ה הוא נאמן לומר אגרתי' בפני פלוני ופלוני וכן הוא מבואר להדי' במ"מ פרק ט' מה' טוען שכתב אחר שהביא דברי הרמב"ן והרשב"א דבחטפה נאמן כו' ובאומר אגרתי' בפני פלוני נאמן במיגו דחטפה וזהו כמש"כ, ובדברים אילו צ"ע לכאורה טובא דברי הרמ"א בסי' קל"ח דהמחבר כתב כהרמב"ם דחטפה או השכרתי אינו נאמן וכ' ע"ז הרמ"א וי"א שאם אומר חטפה ממני נאמן לכן אם אומר השכרתי' בפני פלוני ופלוני והלכו למה"י נאמן במיגו דחטפה, וצ"ע דלמה תלה הך דינא דבפני פלוני ופלוני בהך דינא דחטפה ומשמע דאם נאמר דחטפה אינו נאמן גם בפני פלוני ופלוני אינו נאמן והרי זה מוכרח מהגמרא דהיכא דליכא סברא דהשתא אגרת לי' בלא סהדי דנאמן וא"כ הרי מוכרח לכאורה להיפוך דאם חטפה אינו נאמן מוכרח דהיא טענה טובה מצד עצמה גם בלא שום מיגו ורק להסוברים דחטפה נאמן הוא די"ל דהא דנאמן הוא רק משום מיגו, והנה גם מהמשך דברי המ"מ מבואר ג"כ כהרמ"א דרק להרמב"ן והרשב"א שכתבו דחטפה נאמן לדידהו נאמן אגרתי' בפני פלוני אבל להרמב"ם גם בזה אינו נאמן, ובאמת דכן נראה לשון הרמב"ם שכתב וז"ל באו שנים אדוקים כו' וחזרו זה טוען הודה ונסתלק ממנה וזה טוען השכרתיו לו או נתגבר עלי וחטפה המוציא מחבירו עליו הראי' הרי דסתם הדברים ולא כתב דדוקא באומר השכרתיו לו בינו לביני בלא עדים ומוכרח דהרמב"ם ס"ל דבכל גווני אינו נאמן לומר השכרתיו ובודאי דגם על הרמב"ם קשה טובא דבגמרא הא מבואר דרק משום הסברא דהשתא אגרת לי' בלא סהדי הוא דאינו נאמן והנראה דהרמב"ם אינו מפרש דהא דאמר והשתא אגרת לי' בלא סהדי הכוונה דבשביל סברא זו א"נ רק מפרש לה כמו שראיתי בחידושי הריטב"א וז"ל והא דאמר והשתא מוגרת לי' בלא סהדי לאו למימרא דאם אמר בסהדי אוגרית נאמן אלא ה"ק אי אתה נאמן לומר אגרתי' כל זמן שאי אתה מביא עדים פי' לדבריו דהך בלא סהדי דקאמרה הגמרא הכוונה דאי אתה נאמן בלא סהדי ובודאי דגם הרמב"ם מפרש כן ומשו"ה סתם הדברים דבכל גווני אינו נאמן, והטעם כמו שכתבנו דגם בעדים אין הדרך להשכיר למי שהי' לו טענה וסכסוך בזה החפץ דהגם דיהי' עדים ששכרה מ"מ הרי יכול אח"כ לדחותו בטענות אחרות כמו החזרתיו או נאנסה, וגם נראה עוד דגם הראשונים שכתבו דנאמן לומר השכרתיו בפני פלוני ופלוני לא מכח דברי הגמרא כתבו כן דגם הם מודים דיש לפרש כהריטב"א רק כיון דס"ל בפשיטות דחטפה נאמן וטעמם כמש"כ מדלא מוקי הגמרא דאיירי באומר חטפה וא"כ הרי באומר השכרתיו יש לו מיגו דחטפה והרי ודאי דע"פ הסברא קשה לומר דגם באומר השכרתיו בפני פלוני יהי' נחשב כמיגו במקום עדים ומש"ה ס"ל דנאמן ומפרשים דהא דאמר והשתא איגרת לי' בלא סהדי דהוא טעם למה אינו נאמן דבשביל סברא זו גם מיגו לא מהני לי' אבל בפני פלוני ופלוני נאמן שפיר במיגו ועיי' בחידושי הריטב"א דממש מבואר להדי' כן וז"ל והשתא איגרת לי' בלא סהדי וקמ"ל דגם בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אינו נאמן משום האי טעמא דכיון דעד השתא חשוד לי' לא מיגר לי' אותו דבר עצמו וכ"ש שאינו נאמן לומר תקפה מידי ויש מפרשים שכתבו דאם אומר תקפה מידי נאמן אבל השתא דטעין דאוגרא א"נ ואע"ג דאיכא מיגו משום דאי נימא הך חזקה והוה כמיגו במקום עדים כו' ומאן דפריש בתקפה דנאמן ס"ל דנאמן בהא [פי' באגרתי' בפני פלוני ופלוני] משום מיגו דתקפה הרי להדיא כתב כן דהני שני דברים תלוים זה בזה דכיון דס"ל דתקפה נאמן ע"כ נאמן גם אגרתי' בפני פלוני דהא אין סברא כלל לומר דיהי' מיגו במקום עדים וכמש"כ ועכ"פ הרי מבוארים ומיושבים היטב דברי הרמ"א שתלה הני שני דינים זה בזה

והנה נתבאר קצת דדברי הרמב"ם לכאורה דחוקים בשני דברים אחד במה דפסק דחטפה אינו נאמן ומהגמרא הא משמע קצת דנאמן מדלא משני דהברייתא איירי באומר חטפה שנית במה שפסק דהשכרתי בכל גווני אינו נאמן וצריך לדחוק לפי"ז בלשון הגמרא דהשתא אגרתי' לי' בלא סהדי, והנראה ברור בדעת הרמב"ם דס"ל דאין לפרש דהגמרא מוקים להברייתא רק באומר שהשכיר לו שלא בעדים ואם אומר שהשכיר בעדים נאמן דהרי הברייתא תני המוציא מחבירו עליו הראי' וכיון דמוקמינן דהברייתא איירי דהויכוח שביניהם הוא דזה אומר הודה לי וזה אומר השכרתיו לו וא"כ הא דקתני עליו הראי' הא ודאי משמע שיביא עדים שיעידו כדבריו דהשכיר לו דהרי בויכוח זה איירינן השתא וא"כ הא מוכרח דצריך להביא עדים לב"ד ואם נאמר דנאמן לומר השכרתיו בפני עדים האיך שייך לומר המוציא מחבירו עליו הראי' דבאומר הי' לי עדים סגי, ועוד דאם נאמר דעיקר החיוב דידי' הוא מה שהשכיר שלא בעדים א"כ הא איירי שאמר כן בפני ב"ד שהי' שלא בעדים האיך שייך לומר על זה עליו הראי' כיון דאיירי שאמר שלא הי' עדים ואם אח"כ יביא עדים שיעידו כדבריו הא לא מהני דהא בסנהדרין דף ל"א פסקינן הלכה כחכמים באומר אין לי עדים ואין לי ראי' ואח"כ הביא עדים דלא מהני ומש"ה מוכרח כדברי הרמב"ם דבכל גווני אינו נאמן ואפי' אומר שהי' לו עדים אז עד שיביאם לפני ב"ד להעיד כדבריו, והא דאמר והשתא אוגרת לי' בלא סהדי בע"כ הוא כפירוש הריטב"א, ומזה יצא לי' להרמב"ם גם דין השני דחטפה אינו נאמן דהרי בזה הכל מודים דאין סברא כלל לומר דהשכרתיו בפני פלוני ופלוני יהיה נחשב כמיגו במקום עדים ומוכרח דחטפה אינו נאמן מדאינו נאמן השכרתיו בפני פלוני ופלוני במיגו דחטפה, ומש"ה משני הגמרא באומר בדמי אוגרתי' לאשמעינן האי דינא גופה דגם באומר כן אינו נאמן עד שיביא ראי' לפני ב"ד ולא מהני שיאמר שהשכיר בפני עדים ודברי הרמב"ם נכונים

ולהרמב"ן ורשב"א דס"ל דנאמן לומר השכרתיו בפני עדים לדידהו ההכרח לפרש הא דקתני המוציא מחבירו עליו הראיה אין הכוונה שיביא ראיה לדבריו שטוען עתה שהשכירה לו דהא הברייתא איירי שאומר שהשכיר שלא בעדים רק הכוונה דעתה מחויב להביא ראיה לטענתו הראשונה שטען אז אני מצאתי' דזהו מה שהי' הויכוח הראשון שביניהם ואם יביא עדים שהוא מצאה יהי' נאמן במה שאמר עתה השכרתיו שלא בעדים דאע"ג דבלא עדים מחזקינן לי' דודאי הודה לו ואינו נאמן אפ"ה מ"מ הא פשיטא דאין לומר בזה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי דהרי מ"מ אינו הודאה גמורה דהרי אומר שהשכירה רק דאין מאמינים לו בטענתו ואם יבואו עדים שיעידו שהוא מצאה פשיטא דצריך להיות נאמן, ועוד דהא ודאי דעל עיקר המעשה העדים נאמנים שהוא מצאה והא דהודאת בע"ד כמאה עדים הוא רק דאין לב"ד לדון בתר דברי העדים רק אחר דברי הבע"ד דעל עצמו וממונו הוא נאמן אבל עכ"פ הא ברור לנו שהוא מצאה והטלית שלו היא וא"כ הא ודאי דיותר יש לנו לומר דאגרתה בלא עדים מלומר שהודה לו על שקר דהא עיקר החסרון שבטענתו הוא דהאיך השכרת לו שלא בעדים שמא יכפור בך וכי בשביל זה