בית הלוי חלק ג שה

הודה דלתי' הב' הא ודאי דחייב שבועה בשביל הודאת קצת חטים דאין לו מיגו שלא הי' מודה רק השעורים לחודא דהרי יהי' העזה, ולהתוס' דב"מ הא יש להסתפק דלמא זה לא מקרי העזה וממילא גם ע"י הודאת קצת מהחיטים אינו חייב דיש לו מיגו דהי' כופר כל החיטים וצ"ע בזה

הלח"מ כתב בפרק א' מה' טוען בדעת הרמב"ם דאם תבעו חיטין והודה לו בשעורים ליכא חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו יעו"ש. ולכאורה קשה דא"כ לא יצטרך הנתבע לישבע גם היסת על החיטים דהא כל עיקר תקנות היסת מבואר בשבועות דהוא רק משום חזקה דאינו תובע אלא א"כ יש לו והרי להדי' כתב הרמב"ם בפ"ו מה' שאלה דבהודה בשעורים נשבע היסת וכן כתב בפרק ט' מה' נזקי ממון, דאין לומר דעד כאן לא צריכינן לסברא דחזקה אין אדם תובע רק משום דגם להנתבע יש לו חזקה דאינו מעיז בפני בע"ח לכפור הכל ומשו"ה צריך לחזקה דאין אדם תובע והוא אלים יותר מחזקה דאינו מעיז כיון דגם בכוה"כ שייך קצת אשתמוטי אבל בהודה בשעורים אם נאמר כמש"כ דלהתוס' ליכא העזה א"צ לחזקה דאין אדם תובע זה אינו מספיק דמנ"ל לומר כן מסברא וכיון דבא מפורש בגמרא הטעם בהיסת משום דאינו תובע א"כ מנ"ל לחייב היכא דליכא חזקה זו

היוצא מהנ"ל דבהודה בחמשים ועל מקצת החמשים אמר הילך דלהתוס' חייב שבועה בשביל המקצת שלא אמר הילך ולהראב"ד ור"פ שבשיטה מקובצת פטור במיגו דלא הי' מודה רק אותו מקצת שאומר הילך, וא"כ הא דתנן בפרק שבועת הדיינים תבעו כלים וקרקעות כו' הודה במקצת כלים חייב להתוס' מצי איירי בהודה גם קצת קרקעות ומ"מ חייב שבועה ע"י הודאת הכלים דאין לו מיגו דלא הי' מודה רק בקרקעות לחודא דא"כ הרי ממילא הי' הילך ואיכא העזה ולהראב"ד איירי בשכפר בכל הקרקעות דוקא אבל אם גם מקצת קרקעות פטור דיש לו מיגו דלא הי' מודה רק בהקרקעות לחודא ואין בזה שום דוחק דהרי בב"מ רצה הגמרא לדייק מהך משנה דהילך חייב וקאמר טעמא דכלים וקרקעות דקרקע לאו בת שבועה הוא הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות ה"ד דא"ל הילך וש"מ הילך חייב והרי כיון דנאמר דהילך חייב הא ודאי ליכא העזה וא"כ הא ע"כ לפי הס"ד מוכרח דהודה במקצת כלים דקתני לא איירי רק בכפר כל הקרקעות דאז לא שייך מיגו שיודה בקרקע כמש"כ התוס' דשמא חפץ יותר בקרקע] דבהודה גם קצת קרקע הא ודאי פטור משום מיגו דהי' כופר כלים, ולהראב"ד נאמר דגם באמת הוא כן: ב

והנה לעיל בדף ד' דמסקינן דר"ח יליף העדאת עדים במה הצד מפיו ועד אחד הצד השוה שבהן שע"י טענה וכפירה הן באים אף העדאת עדים והקשו התוס' דנימא כופר הכל יוכיח ותירצו דבהצד השוה יש טענה חשובה דכשמודה במקצת או ע"א מכחישו נראה דמשקר ולכך יש שבועה, ולכאורה יש לעיין דלמ"ד הילך פטור נימא הילך יוכיח דהרי הוא טענה חשובה ממש כמו מודה במקצת דבמה שהוא אומר הילך על מה שמודה הא לא נתחזקה טענתו ולא נגרע בזה טענת התובע וגם בזה איכא רגלים לדבר כמו כל מודה במקצת ומ"מ פטור, שוב מצאתי שהקשה כן השיטה מקובצת, ועיין בתוס' כתובות דף י"ח שכתבו דמודה במקצת יש להשביעו שחייב לו ממון שהודה ועי"ז מגלגל עליו שבועה כעין גלגול אבל כוה"כ נסתלק הימנו לגמרי ולדבריהם ניחא דבהילך הא ג"כ אין הב"ד מחייבין אותו כלל כיון דכבר שילם לו, אמנם דברי התוס' דכאן שיש טענה חשובה קשה מאד. לומר דנתכוונו לסברת התוס' דכתובות זו, ולכאורה צריך לומר דהטענה חשובה דכתבו התוס' אין הכוונה דמשום דחזינן דהי' ביניהם משא ומתן וגם חייב לו עכ"פ מקצת רק כוונת התוס' הוא דבמודה במקצת טענת התובע חשובה יותר משל הנתבע דיש לו חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו ולהנתבע ליכא חזקה דאין אדם מעיז בפני בע"ח דכיון. דהודה במקצת ליכא העזה וכן כשע"א מכחיש להנתבע הרי נחשבה טענת התובע וכן בהעדאת עדים הרי הנתבע הוחזק במעיז ע"פ העדים לכל הפחות על החמשים ונגרעה אצלו הך חזקה דאינו מעיז לאפוקי כוה"כ הא יש להנתבע חזקה דאינו מעיז בתוקפה וכן בהילך דלמ"ד הילך פטור הא איכא חזקה כמו בכוה"כ וכמו שכתבו התוס' ולא נגרעה טענת הנתבע כלל, ועוד יותר י"ל דשאני הילך דיש לו מיגו דהי' כופר הכל כיון דגם עתה הוא מעיז משו"ה אין לומר בו יוכיח [ועיין בנתיבות סימן פ"ז שכתב דלא שייך לומר בהילך מיגו דכוה"כ דמ"מ אין העזה דהילך גדול כמו בכוה"כ] והגם דהרי מבואר בתוס' בכמה דוכתא דכופר הכל פטור אפי' היכא דליכא חזקה דאינו מעיז וגם ביכול להעיז מ"מ פטור כוה"כ ואדרבה גם מודה במקצת פטור היכא דיכול להעיז צ"ל דכוונת התוס' לשני הסברות דהיכא דיש ביניהם משא ומתן ומגיע לו עכ"פ כעת מקצת וגם נגרעה אצלו חזקה דאינו מעיז מקרי טענה חשובה ע"י צירוף שני הסברות ביחד ומשו"ה ביכול להעיז דכוה"כ פטור לא מקרי טענה חשובה. והא דביכול להעיז גם מודה במקצת פטור להתוס' זה משום דיש לו מיגו דהי' כוה"כ, אמנם זה ניחא להתוס' דב"מ דס"ל דבהילך איכא העזה כמו כוה"כ אבל הא מבואר לעיל דיש חולקים בזה וס"ל דבהילך ליכא העזה והוה כמו מודה במקצת והא דפטור הוא משום דליכא הודאה א"כ הא גם בהילך איכא טענה חשובה ונימא הילך יוכיח, ואם נאמר דבאמת לדידהו ר"ח לטעמו דס"ל דהילך חייב ומשו"ה יליף שפיר במה הצד אבל למ"ד הילך פטור אין ללמוד העדאת עדים יהא מקום לישב בזה הא דתני ר"ח קמייתא דבהעדאת עדים חייב שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים ותנא תונא שנים אוחזין כו' ולבסוף מסיק דמהמשנה אין ראי' להעדאת עדים וכי איתמר ותנא תינא על אידך דר"ח לראי' דהילך חייב ולפום רהיטא נראה דמשמש להברייתא ראשונה שהביא הך ותנא תונא להעדאת עדים, ולפי"ז ניחא שפיר דגם קמייתא נישנית כתיקונה דלימודו של ר"ח הא אינו רק על ידי שמקדים דהילך חייב ואז נוכל ללמוד ע"י מה הצד לחייב בעדים וזהו שאמר דעדים מחייבין ותנא תונא דמוכח דהילך חייב ושוב יש ללמוד בעדים במה הצד דמחייבין

גם מיושב בזה דהא מסקינן דר"ח דמחייב בעדים מוקים הפסוק דכי הוא זה דבא למעט טענו חיטים והודה בשעורים ואבוה דר' אפוטריקי ס"ל דהודה בשעורים חייב ואייתור לי' קרא למעט עדים והקשו התוס' במס' שבועות דף מ"ו ד"ה בטענו לר' יוחנן דס"ל שם הודה בשעורים פטור ואפ"ה קאמר בירושלמי דהעדאת עדים פטור ותירצו התוס' דר' יוחנן פריך תורת הזמה ולפי"ז ניחא בלא"ה דנימא דר' יוחנן ס"ל דהילך פטור ושוב אין לו לימוד על העדאת עדים דנימא הילך יוכיח והתוס' דשבועות שדחקו בזה אזלי בשיטת התוס' דכאן דבהילך איכא העזה כמו כוה"כ וליכא בהילך טענה חשובה, ועיין בשיטה מקובצת הקשה עוד דנימא הודה בקרקע יוכיח דאיכא ג"כ טענה חשובה לפטור

אמנם על עיקר קושי' התוס' שהקשו דנימא כוה"כ יוכיח נתקשו בו רבים מהא דאיתא בחולין דף קי"ד דכל מה הצד מגופו פרכינן מעלמא לא פרכינן