בית הלוי חלק ג שא

דיכול להעיז כיון דלא עשה לו טובה ואפ"ה כוה"כ פטור למאן דלא ס"ל עירוב פרשיות ובהני גווני מודה רש"י דגם בכוה"כ אמרינן לאשתמוטי קמיכוין ולא אמרינן בי' מיגו דחשוד ובהני גווני כתבה התורה דע"א מחייב שבועה, והא דמצינו בגמרא בכמה דוכתא דע"א מחייב שבועה גם בכוה"כ גמור זהו אחר שהוקל גזל וחשוד אממון אינו חשוד אשבועה

ובזה מבואר המשך דברי רבה לפרש"י דאמר מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע ולא אמרינן מיגו דכוה"כ חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח, ובכולי בעי דלודי לי' ופרש"י וכ"ת מיגו דחשוד אממון חשוד אשבועה ולפירושו הוא קושי' אחריתא דאינו שייך כלל לדברי רבה הקודמים רק הוא קושי' על כל שבועות שבתורה האיך חייבה אותם ובודאי דהוא דחוק טובא ולפי"ז ניחא שפיר דבהכפירה לחודא לא היינו אומרים מיגו דחשוד אממון גם בכוה"כ ורק כשחידש רבה דאין לו מיגו משום חזקה דאינו מעיז הוקשה לי' דא"כ במודה במקצת הא איכא העזה ונימא מיגו דחשוד ומשני ובכולי בעי דלודי לי' רק קמשתמיט ואינו חשוד כלל כיון דמודה עכ"פ, ובדברים אלו הוקל הרבה מה שהקשו התוס' על פרש"י מסוגיא דלקמן דמסקינן דחשוד אממון לא חשוד אשבועה די"ל דשם עיקר שקלי' וטריא של הסוגיא הוא דאמאי לא נימא מצד עצם כפירת הממון מיגו דחשוד ועל זה מסקינן דלא אמרינן וזהו רק בדבר דלא שייך אינו מעיז כל כך וכמו בפקדון דלרש"י לא שייך אינו מעיז אבל במלוה דאיכא חזקה דאינו מעיז בפני מי שעשה לו טובה ס"ל לרבה דאמרינן מיגו דחשוד אם לא הסברא דאשתמוטי, וא"כ לא קשה מהא דמכיר מקצת אבניו דכיון דשם לא עשה לו טובה ויכול להעיז גם בלא סברא דאשתמוטי לא אמרינן מיגו דחשוד

ובדברים הללו אשכחנא מרגניתא דבשבועות דף מ' גבי הטענה שתי כסף אמר שמואל לא שנו אלא טענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת ע"א אפילו לא כפר אלא בפרוטה חייב, וע"ש בבעל המאור שהביא נוסחא ישנה אבל טענת מלוה והעדאת ע"א אפילו לא כפר אלא בפרוטה והודה בפרוטה חייב וכתב המאור שנוסחא משובשת הוא דמה ענין הודאה לגבי ע"א, ולדעת רש"י הגירסא נכונה מאד דשמואל נקט לפי דינא דאורייתא דבכוה"כ מה"ת חשוד אשבועה וא"כ שבועה דע"א הוא כשמודה במקצת ובאופן דההודאה אינו מחייבו שבועה ושפיר נקט אפילו לא הודה אלא בפרוטה ואח"כ כשהוקל גזל לא צריך בע"א שום הודאה רק נקט כאן לפי דינא דאורייתא: סימן לח

יבאר קצת בסוגי' דב"מ דף ד' בהעדאת עדים

בב"מ דף ד' קאמר ר"פ דעדים מחייבין שבועה אתי' בק"ו מגלגול שבועה דע"א ופריך מה לגלגול שבועה שכן שבועה גוררת שבועה תאמר בעדים דממון קמחייב ופירש"י העד מחייבו שבועה וזו השבועה גוררת לשבועה תאמר בעדים שהחמשים שמעידים מחייבין אותו ממון, עיין בחו"מ סי' צ"ד סעי' ז' מחלוקת הפוסקים היכא דעל עיקר השבועה אומר אינו יודע ומתוך שאינו יכול לשבע משלם אם מגלגלים עי"ז שבועה על תביעות אחרות או לא יעו"ש באו"ת שהביא לדברי הרמב"ן דמבואר דגם בכה"ג מגלגלין ולכאורה יש מקום לומר דבכה"ג לא שייך שבועה גוררת שבועה כיון דעל העיקר אינו נשבע רק משלם ונילוף מני' דגם כאן משלם העיקר ועל המותר ישבע, וצריך לומר כיון דעיקר חיובו שהעד מחייבו הוא שבועה ורק מצד עצמו שאינו יכול לשבע מחויב לשלם שפיר שייך לומר שבועה גוררת שבועה ומדוקדק לשון רש"י שכ' העד מחייבו שבועה וזו השבועה גוררת כו' פי' דעיקר חיובו של העד הוא שבועה, ותדע דהא עיקר סברתו של הרמב"ן דמשו"ה מגלגלים הרי ע"כ הוא משום זה דעיקר החיוב הוא שבועה והגם דעתה אינו נשבע מ"מ לא פרח מני' עיקר חיובה ומגלגלין על ידה, ומש"ה מטעם זה שייך לומר שבועה גוררת שבועה

אמנם גם אם נאמר דבכה"ג לא שייך לומר שבועה גוררת שבועה ג"כ ניחא ונימא דקושי' הגמרא הוא להך מ"ד דלא ס"ל מתוך שאינו יכול לשבע משלם וכשאומר אינו יודע פטור לגמרי ולא משכחת לה גלגול רק היכא דחייב לשבע על העיקר ומשו"ה פריך שפיר ואין להקשות דאכתי מאי מקשה לר' חייא נימא דאיהו ס"ל משאיל"מ דהא להלכה קיי"ל כן גם זה ניחא דהרי השתא דאמר דר"ח יליף מגלגול הא מזה מוכרח דר"ח לא ס"ל משאיל"מ דהרי כתבו התוס' לקמן דף ק' דשבועה שע"י גלגול לא אמרינן בו מתוך שאיל"מ וכן הוא דעת רוב הפוסקים וא"כ אם יליף עדים מגלגול בע"כ גם בעדים לא נאמר משאיל"מ דדי לבא מן הדין להיות כנדון והרי ר"ח קאמר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים ומוכרח דס"ל בפיו לא אמרינן מחושאיל"מ דאל"כ הא גם לדידי' איכא חומר בשבועה שע"י פיו משבועה שע"י עדים ומשו"ה פריך שפיר שכן שבועה גוררת שבועה, אמנם א"כ עדיין תקשה דהא לפי זה יצא לנו דלמ"ד דס"ל דבמודה במקצת אמרי' בו משאיל"מ דנוכל ללמוד חיוב שבועה בהעדאת עדים מגלגול שבועה דע"א לחוד ולא צריכינן להלימוד דמה הצד דבסמוך והרי אח"כ מקשינן על הצד השוה שכן אינן בתורת הזמה וכתבו התוס' דאינו רק פירכא כל דהוא ועל מה הצד פרכינן גם כל דהו והרי אם נלמוד רק מגלגול לחודא לא שייך למפרך תורת הזמה וא"כ תיקשה בשבועות דף מ"ט הקשו התוס' בד"ה בטענו לר' יוחנן דס"ל שם דטענו חיטים והודה בשעורים פטור ולדידי' הא ליכא קרא לפטור העדאת עדים ובירושלמי ריש ב"מ חולק ר' יוחנן על ר' חייא וקאמר דעדים אין מחייבין שבועה ומנ"ל זה ותירצו דר' יוחנן פוטרו בלא שום לימוד מקרא דס"ל דפרכינן תורת הזמה והרי ר' יוחנן נראה ודאי דס"ל דאמרינן מתוך שאיל"מ כדמוכח בב"מ דף צ"ח ובפרק הבית והעלי' דמאן דס"ל דברי ושמא לא אמרינן ברי עדיף לא מתורצא המשניות רק כשיש עסק שבועה ביניהם ומשאיל"מ וא"כ הא לדידי' נוכל ללמוד עדים מגלגול שבועה לחודא ולא שייך פירכה דתורת הזמה והדרא קושי' התוס' לדוכתא ונהי דלפי"ז ליכא בעדים משאיל"מ אבל עכ"פ הא עיקר חיוב שבועה נוכל ללומדו ובירושלמי הא משמע דלר' יוחנן אינו נשבע כלל, ולפי"ז נצטרך לדחוק עוד לומר דר' יוחנן בעצמו לא ס"ל משאיל"מ רק איהו מוקים להני משניות דלקמן כתנא דס"ל משאיל"מ וכמו שכתבו התוס' לקמן דף צ"ז בד"ה רב הונא אליבא דשמואל דאיהו לא ס"ל משאיל"מ רק מוקים להמשניות כהאי תנא דס"ל כן וכמו כן נאמר לר"י [ובמק"א מבואר עוד תי' על עיקר קושית התוס' דשבועות הנ"ל], אמנם בדברי הרמב"ן שהובא בתומים סימן צ"ד ס"ק ח' מבואר להדיא דס"ל דגם על גלגול שבועה אמרינן משאיל"מ וגם ס"ל דאף אם על העיקר אומר אינו יודע ומשלם מ"מ מגלגלים וא"כ הא אי אפשר לומר לדידי' כתי' זה דתיקשה מאי פריך שכן שבועה גוררת שבועה נימא דר"ח ס"ל