בית הלוי חלק ג רצז

ע"פ ע"א פטור וניחא דברי התוס' דכאן אבל לדעת רוב הפוסקים א"א לומר דאיירי בשבועה דע"א, גם יש עוד שבועה דאורייתא הך דר"ח שיש שני עדים על מקצת התביעה ונימא דאיירי שחבירו אומר אינו יודע על כולם ושני עדים מעידים על מקצתן שהם שלו וממילא חייב חבירו שבועה על השאר וכשאומר אינו יודע משלם, וניחא דצריך הכרה דידי' שיהי' הוא תובע בברי לכולם דבלא"ה לא הי' זה חייב שבועה על השאר דעל השאר הא ליכא עדים. אמנם גם תי' זה אינו מספיק דהרי שם קיימינן דלא תיקשה המשנה לר' יוחנן דסבר דלא אמרינן ברי עדיף והרי במס' שבועות דף מ"ו הובא בתוס' דברי הירושלמי דר' יוחנן חולק על ר"ח וסבר דעדים אין מחייבין שבועה ובודאי מוכרח כפרש"י דהמשנה איירי בשבועה דמודה במקצת וא"כ הא מוכרח דגם בליכא אשתמוטי מחויב שבועה דאורייתא. והנראה לישב לדעת התוס' דס"ל דכל מודה במקצת הטילה עליו התורה שבועה שיכחיש לטענת התובעו בשבועתו ובמקום שאינו יכול לשבע ואינו יכול לברר שכדבריו הוא מחויב לשלם והרי גם אם החפץ שדנים עליו הוא בידו בפני ב"ד וליכא אשתמוטי הרי מ"מ יש עליו חיוב שבועה דהא מ"מ הוא מודה במקצת רק ס"ל להתוס' דנאמן במיגו דכוה"כ והמיגו הוא ג"כ בירור לדבריו כמו שבועה דהא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה דזהו ג"כ בירור והוכחה לדבריו וכל זה הוא כשכופר השאר בברי אבל כשאומר על השאר שאינו יודע הרי אומר בעצמו שאינו ברור לו להכחיש דברי התובעו א"כ הוא מחויב לשלם דכללא הוא דכל מודה במקצת מחויב לברר דבריו או על ידי שבועתו או ע"י מיגו דהוא בירור כשבועה ומשו"ה אע"ג דאם היה כופר בברי הי' פטור דאז הי' מברר ע"י המיגו אבל באינו יודע חייב לשלם וגם התוס' מודים בזה, ועוד יש לומר קצת באופן אחר דהרי כשאומר אינו יודע לא שייך לומר בו דנאמין לו במיגו דהא גם אם נאמין לו דבאמת אינו יודע ג"כ צריך לשלם, והרי כל מודה במקצת כשאין לו מיגו חייב לישבע מן התורה על כפירתו ומשו"ה כשאומר אינו יודע חייב לשלם והוא תי' נכון ולדעת רש"י יבואר באות שאח"ז

והנה כל השקלי' וטריא הוא רק להפוסקים דס"ל דאמרי' מיגו לאפטורי משבועה אבל להפוסקים דלא אמרי' הרי נראה פשוט דכבר הקשו על הא דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע דיהי' נאמן במיגו דכוה"כ הרי מוכח דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה ועיין בר"ן פרק שבועת הדיינים, וכבר תי' האו"ת וב"ה שכיוונתי לדעתו דהם ס"ל דרק היכא דעיקר החיוב שבועה יכול להיות בלא מיגו משו"ה גם כשנתחדש לו מיגו לא מהני אבל הכא פריך כיון דכל מודה במקצת יש לו מיגו א"כ עיקר חיובה של השבועה שחייבה התורה למה, ולפי"ז הא כיון דהיכא דאין הכפירה בפנינו דאיכא אשתמוטי שפיר חייבתה התורה שבועה וע"כ גם כשהי' הכפירה בפנינו שוב לא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה ומשו"ה כשאומר א"י משלם ואפשר דגם התוס' בכאן ס"ל כן דלא מהני מיגו לאפטורי משבועה דאורייתא וא"כ גם לדידהו ניחא בפשיטות הסוגי' דמכיר מקצת אבניו

והנה יעויין בשבועות דף מ"ג עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינם אלא חמש דס"ל לר"מ דחייב שבועה אם הם עומדות ליבצר וחכ"א כל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע ונחלקו הפוסקים שם דהרמב"ם מפרש דאיירי כשבצר כולם ודמי קרקע כקרקע והחולקים עליו מפרשים דאיירי שחמש מהם בצרות וחמש טעונות והודה לו בבצורות והטעונות כופר ואומר שלי הם יעו"ש בר"ן שכ' כן בשם הרשב"א והובא כל זה בסי' צ"ה, ולהתוס' דכאן תיקשה אמאי מחייב ר"מ שבועה כיון דהכפירה הם לפניו הא ליכא אשתמוטי ויש לו מיגו דכוה"כ וגם אם הם כמטלטלין אין כאן שבועה כלל ועל התוס' דכאן לא קשה די"ל דס"ל דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן דכיון דחייבה התורה שבועה במודה במקצת היכא דליכא מיגו חייב גם באיכא מיגו, ורק להתוס' דלקמן דף ה' דכתבו להדיא לדינא בשם הר"י דהיכא דליכא אשתמוטי פטור משבועה קשה אבל הרי כתבו שם התוס' בלא"ה דלדידי' מוכרחין לומר דגם בכפירה בקרקע שייך אשתמוטי דילמא שעבדן לאחד ואינו יכול ליתנן לזה עד שיהי' לו זוזי יעו"ש

ובדברים אלו יבואר דברי הר"י מיגש שהביא הרא"ש בפרק כל הנשבעין שכ' דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה דהא בשבועת שומרין איכא מיגו וכן מודה במקצת וע"א איכא למימר בהו מיגו ואפ"ה משתבעי והרא"ש הקשה עליו דבמוב"מ הא אמרינן חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח וליכא מיגו וגם בע"א לא ידענא מאי מיגו איכא, והנה הך דע"א ביאר הר"ן כוונתו דיהי' נאמן להכחיש העד במיגו דהחזרתים לך, אבל הך דמודה מקצת שכ' אינו מובן כוונתו ולפי הנ"ל מבואר היטב דהר"י מיגש מפרש כהתוס' דהא דאמר ובכולי בעי דלודי הוא דבלא סברא דאשתמוטי איכא מיגו דכוה"כ והרי אפ"ה גם היכא דליכא אשתמוטי חייב שבועה במודה במקצת ויצא לי' זה מהך דעשר גפנים שהבאנו, וגם מהא דב"מ דף ה' דפריך למ"ד הילך פטור למה איצטריך קרא למעט קרקע ומוכח דלמ"ד הילך חייב שפיר איצטריך מיעוט והרי בקרקע לא שייך אשתמוטי [דלא ס"ל מש"כ התוס' דגם בקרקע שייך] ומוכח דלא מהני מיגו לאפטורי משבועה, והרא"ש שהקשה על דבריו אזיל בשיטת רש"י דס"ל דמשום חזקה דאינו מעיז לחודא שוב ליכא מיגו במודה במקצת והא דקאמר ובכולי בעי דלודי הוא דלא תיקשה דנימא מיגו דחשוד וגם בליכא אשתמוטי ליכא מיגו, ובדברים אלו צריך עיון דברי הרשב"א שהביא הר"ן בפ' כל הנשבעין דמפרש הך דעשר גפנים דהחמשה שכופר בהן הן טעונות עדיין דאל"ה הרי הן מטלטלין הרי דס"ל דגם דליכא משתמיט חייב שבועה ובחידושיו לשבועות דף מ"ב חלק על מה שפירש"י ובכולי בעי דלודי לי' וכתב כפי' התו' ושם בחידושיו דף מ"ה הביא דברי הר"י מיגש וחלק עליו וז"ל והראי' שהביא ממודה במקצת ליתא מיגו וכדאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ואינו פטור משום מיגו חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח ואדרבה משם מוכח דבעלמא כל היכא דאיכא מיגו מהני עכ"ד והרי לפי מה שמפרש כהתוס' מוכח כהר"י מיגש מהא דעשר גפנים וצ"ע, שוב מצאתי בחידושי רמב"ן לשבועות דף מ"ב שכתב ג"כ כהתוס' וכתב וז"ל ואי קשי' בטענו שני כלים זה האחד שבידך ועוד אחר עמו והשיבו זה שלי הוא והאחר אבדתיו ואשלם לך דבודאי דחייב שבועה והיינו דאיצטריך קרא למעט קרקע ועבדים והכי מוכח בפ"ק דמציעא ואמאי הא ליכא אשתמוטי ותי' שם דהא דאמר רבה משתמיט אמר עד דהוי לי' זוזי אלומי קא מאלים רבה לדבריו גבי מלוה ומיהו גם בפקדון ואיתא להך דכפירה בידו אמרינן נמי משתמיט סבר אשתמש בו ואחזירנו אח"כ בעינו עכ"ד הרי דכ' דגם בכה"ג שייך משתמיט וי"ל דגם הרשב"א ס"ל כן: ד

ועתה נעיין לדעת רש"י דאיהו ס"ל דגם בליכא סברא דמשתמיט מ"מ לא שייך לומר גבי מודה במקצת מיגו דכופר הכל דהעזה של כוה"כ יותר רבה מן מודה