בית הלוי חלק ג רצ

במקום רואה ובאמת לאו בדוקא נקטה עדים ופירושו עדים המועילים ובכל מקום כדינו דבמקום רואה צריך שנים ובאין רואה מהני גם א'. אמנם זה ניחא לישב לשון הברייתא אבל הרי קושי' זו קשה גם על הפסוק דאמר אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה והרי כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים הרי דבפסוק נזכר שנים ואם נאמר כמש"כ דהפסוק אשמעי' דכל שאין צריך לשבע שנאנסה פטור גם משבועה דשלח"י למה הצריך הפסוק שני עדים כאן. והנראה לתרץ גם זה דבחו"מ סי' צ"ד מבואר דאם נתחייב שבועה וגלגל עליו עוד אע"ג דנשבע על העיקר מחויב לשבע עוד על הגלגולים. ולפי"ז הרי נראה לכאורה דהא דאמר בסי' רצ"ד דבהביא עדים שלא פשע דא"צ לשבע שלא שלח בו יד דאיירי כשהביא עדים תיכף קודם פס"ד ועדיין לא חייבוהו ב"ד לשבע השלשה שבועות אבל אם כבר חייבוהו לשבע כל הג' שבועות לא מהני העדים שיבואו אח"כ ומוכרח לשבע הגלגולים. אמנם הרי בשו"ע סתם הדברים ומשמע דבכל גווני פטור. וע"כ הנראה יותר לחלק דבסי' צ"ד לא קאמר רק דאם נשבע על העיקר כיון דמקודם הי' עליו חיוב שבועה ממילא נתחייב על הגלגול גם אחר שנשבע על העיקר אבל אם הביא עדים אע"ג דהביאם אחר שכבר גלגל עליו מ"מ בהבאת עדים פקעה מני' כל חיוב שבועה שהיה עליו ושוב אין כאן גלגול. וא"כ הא יש מקום לומר דזהו רק בהביא שני עדים אבל אם הביא רק ע"א דלא עדיף משבועה וכמש"כ הרא"ש מוכרח לשבע על הגלגולים ומש"ה נקט הפסוק והברייתא שני עדים דגם אחר הפס"ד שיחייבוהו כל השבועות פטור

ועיין במרדכי ריש ב"מ שהביא דעת ר"ת דעד המסייע פוטר וכ' דיש מקשים מהא דאיתא בירושלמי אימתי שומר חנם חייב שבועה בזמן דליכא עדים אבל אי איכא עדים שלא פשע פטור משבועה ומשמע דוקא שני עדים אבל ע"א לא מהני ותי' בשם רבינו פרץ דאתי' כאיסי דאמר יביא ראי' ויפטר ואיירי בריסתקא דמחוזא פי' במקום רואין ושם לא מהני ע"א וכסברת הרא"ש שהביא הש"מ הנ"ל, והרי עיקר חידושו של הירושלמי הוא דביש עדים שלא פשע פטור משבועה דשלח"י וכן הוא מבואר ברא"ש פ' המפקיד סימן ך' דזהו דקמ"ל, וא"כ מדלא תי' הרבינו פרץ כמש"כ דע"א הפוטרו משבועה מ"מ לא נפקע מני' הגלגול הרי בע"כ מוכרח דס"ל א' מהנך תרתי או דגם ע"י ע"א נפקע הגלגול אע"ג דבא אחר שכבר חייבוהו הגלגולים או דס"ל דאחר שכבר חייבוהו הגלגולים גם שני עדים לא מהני וא"כ ע"כ הירושלמי איירי בבאו עדים קודם שחייבוהו ואז הא פשיטא דגם ע"א מהני בו, ועכ"פ זהו מוכרח דס"ל דע"א שוה לשני עדים בהאי דינא ומש"ה הוכרח לתרץ דהירושלמי איירי ביש רואה ולדידי' הא מוכרח ג"כ כהתוס' דעיקר הפסוק דכאן בא לאשמעינן האי דינא דיש רואה מדנקט הפסוק שני עדים

והנה התוס' כתבו דמשמעות דורשין איכא בינייהו ולכאורה הרי גם נ"מ לדינא איכא, דלהך ברייתא דדרשה מקרא דיביאהו עד הטרפה דבמקום רואה מוכרח להביאם והרי הפסוק איירי בשני עדים דכל מקום דנאמר עד הרי כאן שנים וא"כ לא ידעינן רק במצוי עדות גמורה של שנים אבל אם הי' במקום שאין מצוי שני עדים רק מצוי ע"א וכגון בסכסוך של שני לוקחים על המקח דלעולם הא איכא מוכר דלא גרע מע"א לא ידעינן מהך קרא דלא יהי' נאמן בשבועה אפי' להפוסקים דע"א המסייע מהני לגבי שבועה אבל לאיסי דדרש אין רואה הא במקום רואה מוכרח להביא ראיה הרי נראה דגם ע"א בכלל ובמצוי ע"א מוכרח להביאו ולכאורה נראה דהתוס' אזלי כאן כשיטת הסוברים דע"א המסייע לא מהני לפוטרו משבועה דאורייתא. או ס"ל דאע"ג דעד המסייע פוטר מ"מ בירור דע"א לא עדיף לן משבועה דהרי בכל שבועה דע"י ע"א חזינן דהוא נאמן בשבועתו להכחיש להע"א. וכן בנשבעין ונוטלין דעת כמה מהפוסקים דלא מהני בו ע"א להיות נוטל בלא שבועה וע"כ אין סברא כלל לומר דלא יהי' נאמן בשבועה רק מוכרח להביא ע"א דהרי השתא שלא בא העד לא גריע מאלו כבר בא העד והעיד היפוך מדבריו ואפ"ה הוא נאמן בשבועה להכחישו כ"ש דכל זמן שלא בא העד דנאמן בשבועה, ושפיר כתבו התו' דמשמעות דורשין איכא בינייהו ג

ריש ב"מ. בזמן שהם מודים או שיש להם עדים חולקין בלא שבועה. הנה הך שיש להם עדים יש לפרשו בשני אופנים או דיש לזה שני עדים כדבריו דכולה שלו וכן לחבירו ובכה"ג חולקין או דיש שני עדים דשניהם הגביהו ביחד חולקים בלא שבועה, והנה היכא דשני העדים אומרים דביחד הגביהו לכאורה הרי כל א' אומר שמעידים בשקר שהוא אומר כולה שלי ולדבריו המה פסולים ואמאי מהני עידותן לפוטרו משבועה ז"א דהא מבואר בחו"מ סי' פ"ב סעי' י"ג בהוציא עליו שט"ח והלוה אמר פרעתי מחצה והעדים מעידים שפרעו כולו דנשבע הלוה וגובה המלוה מחצה ועדותן של העדים לא מהני לי' לפוטרו משבועה כיון דהוא בעצמו מכחישן ומבואר שם בש"ך דרק במלוה בשט"ח אבל במע"פ בכה"ג פטור משבועת מודה במקצת ע"י עידותן של העדים יעו"ש, ואפי' לדעת הב"ח שהביא הש"ך שם דגם בע"פ לא פטרו העדים בכה"ג מ"מ זהו רק בשבועה דמודה במקצת דהוא שבועה דאורייתא ושפיר י"ל כיון דהוא פסלינהו לא מהני עידותן כלל לגבי דידיה אבל הכא דאע"ג דהוא פוסל אותם לגבי דידי' מ"מ העדים כשרים לגמרי ואינם נפסלים בהכחשת הבע"ד וא"כ לב"ד הדבר ברור שיש לו מחצה וכיון דכל עיקר שבועה זו היא תקנת חכמים שלא יהי' תוקף בטליתו של חבירו וכיון דלב"ד מבורר הדבר הא לא שייך כאן תקנה כלל שיתקנו שבועה בכה"ג. ועוד דהכא לא חשיבא הכחשה גמורה דתלינן דהוא טועה וסובר דבעצמו הגביהה והרי בשביל זה אמרינן בגמרא דהכא ליכא ודאי רמאי דבהדדי אגבהוה וכל א' טועה שלבדו הגביהה. ומשו"ה נאמנים העדים. אמנם מה דיש להסתפק הוא בע"א שאומר דשניהם הגביהו לדעת הסוברים דעד המסייע פוטר משבועה אם בכה"ג פוטר דאפשר כיון דע"א בעלמא אינו נאמן ורק כשמסייע לטענות הנתבע הוא דפוטר וא"כ י"ל דזהו רק כשמסייעו בכל דבריו להבע"ד אבל היכא כשהבע"ד בעצמו מכחישו במקצת אינו פוטר ואפי' הכא דאינו רק שבועת התקנה וגם יש לומר דהבע"ד טועה. ובזה יתישב הא דקתני במשנה שיש להם עדים דמשמע תרתי אבל ע"א לא, ועיי' ברא"ש שהביא דרבינו יונה הקשה להסוברים דעד המסייע פוטר מהא דאמרינן המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים הרי דלא סגי בע"א והרא"ש דחה דבריו דבקושטא סגי ע"א ועדים דעלמא קאמר וכבר מפורסם הקושי' אמאי לא הקשה ר"י מהך משנה דהכא ולפי"ז ניחא דכיון דהבע"ד מכחישו לא מהני ע"א

אך א"כ קשה מאי פריך ולחזי זוזי ממאן נקט ופירשו התוס' דנשאל למוכר ויהי' עד המסייע ויפטור לא' מן השבועה ומשני דנקט מתרוייהו מחד מדעתי' ומחד בע"כ והמוכר אינו יודע מהי מדעתי' ומהאי בע"כ ועדיפא ה"ל לתרץ דאיירי דהמוכר אומר דלשניהם נתרצה בשותפות דבכה"ג אינו פוטר וכדמוכח מלשון המשנה דנקטה עדים דוקא, ולכאורה הי' נראה לומר דבכה"ג נהי דאינו פוטר משום עד המסייע מ"מ א"צ לשבע משום מיגו דהי' אומר לקחתי חצי' מן המוכר ואז הי' לו עד המסייע ומש"ה גם