בית הלוי חלק ג רפט

דאורייתא ס"ל דאינו פוטר וכמש"כ כן הרמב"ן במלחמות ריש ב"מ יעו"ש, גם י"ל דגם התוס' מודים דפוטר ונלמד מהא דמחייב כמו כן פוטר אבל לומר דעיקר הפסוק לא איצטריך רק לענין לפטור זהו לא ניחא להו להתוס' לומר כן דהרי הפסוק דלא יקום ע"א לכל עון ולכל חטאת לענין חיוב קאי דלא יקום לחייבו וא"כ גם הא דדייקינן אבל קם הוא לשבועה ודאי דעיקרו קאי לענין חיוב דמחייבו שבועה וא"א לומר דעיקרו לא צריך הפסוק רק לענין פטור לחודא ומ"מ מידו נוכל ללמוד מהאי קרא דקם גם לענין פטור וכהרא"ש דכמו לכל עון ולכל חטאת דאינו קם גם לענין פטור ידעינן מהאי קרא גופה אע"ג דעיקר הפסוק איירי לענין חיוב כמו כן הוא גבי שבועה: ב

מס' ב"ק דף י"א, אם טרף יטרף יביאהו עד יביא עדים שנטרפה באונס ופטור, וכתבו התוס' דבב"מ דף פ"ג דרש לה איסי מאין רואה הא יש רואה יביא ראי' ויפטר ותירצו דמשמעות דורשין איכא בנייהו, ולכאורה הי' נראה דהני שני ברייתות הם שני עניינים מחולקים, דאיסי דרש שם לקרא דנשבר או נשבה אין רואה, שבועת ה' תהי' בין שניהם אם לא שלח ידו, ומדייק מני' דרק במקום דלא שכיח עדים נאמן בשבועה הא במקום שמצוי עדים לא מהני לי' שבועה ומוכרח להביא עדים דאל"כ למה כתבה התורה אין רואה דלענין דמהני עדים ואם יביא עדים א"צ לישבע הרי פשיטא הוא דעדים עדיפא משבועה וא"צ קרא לזה אלא ע"כ אשמעי' דבמצוי עדים מוכרח להביאם, והך ברייתא דכאן לא איירי כלל במקום המצוי עדים רק הא גופה קמ"ל דאם הביא עדים פטור משבועה ודרש לקרא דאם טרף יטרף דהיינו שנאנסה יביאהו עד הטרפה לא ישלם ודרש יביא עדים שנטרפה באונס ויפטור וקמ"ל דאע"ג דכל שומר משביעין ג' שבועות שלא שלח יד ושלא פשע ושאינה ברשותו דאם שלח בה יד גם אם אח"כ נאנסה חייב ומשו"ה לא מהני שבועה דנאנסה לחודא מ"מ אם מביא עדים שנאנסה אע"ג דאינם יודעים שלא שלח בו יד פטור וכמו דאיתא ברמ"א סי' רצ"ד דאם הביא השו"ח עדים שלא פשע שוב אין משביעין אותו שלא שלח יד דשבועה דשלח"י הוא רק ע"י גלגול, וזהו דקמ"ל הך ברייתא דהכא. וזהו דנקט בהך ברייתא סתמא יביא עדים שנטרפה באונס ופטור ומשמע דקאי בכל גווני ולהתוס' ה"ל להברייתא להטיל בו תנאי הא במקום שמצוי עדים וכמו דנקט איסי הא יש רואה יביא ראיה. ולפי הנ"ל ניחא דהברייתא קמ"ל דבהביא עדים רק על האונס פטור אבל שיהי' מוכרח להביא עדים ולא יהי' נאמן בשבועה ליכא למידק מהך קרא כלל. וכן מקרא דאיסי לא ידעינן רק זה דבמצוי עדים לא מהני שבועה מדכתיב אין רואה שבועת ה' תהי' אבל דין הראשון הנ"ל ליכא למידק מהאי קרא דהא בהאי פסוק לא נזכר על איזו שבועה יביא עדים כמו דבפסוק דכאן אמר מפורש יביאהו עד הטרפה דמשמעו דבעדים שנטרפה סגי]. ואדרבה לכאורה מאותו פסוק הי' ס"ד דבמצוי עדים מוכרח להביא עדים שלא שלח יד דהרי כ' אין רואה שבועת ה' תהי' אם לא שלח ידו, וקרא דהכא אשמעי' דשבועה דשלח"י הנזכר בפסוק ראשון הוא רק ע"י גלגול. והתוס' דכאן אזלי בשיטת התוס' דב"מ דף ו' בד"ה שבועה דגם שבועה שלא שלח יד היא עיקר שבועה וגם באיכא עדים שנאנסה צריך לישבע שלא שלח יד והא דקאמר יביא ראיה שנטרפה באונס ויפטר הוא רק מהך שבועה שלא פשע וא"כ בע"כ מוכרח לומר דאיירי במקום רואה וקמ"ל דלא מהני שבועה ומוכרח להביא עדים דלענין דמהני עדים הא לא צריך קרא דפשיטא ומש"ה הוכרחו לומר דמשמעות דורשין א"ב, וגם לדעת ר"ת שבתוס' ב"מ שם דשלח בה יד היינו שלא אכלה א"כ כשיש עדים שנטרפה באונס הא לא שייך שוב להשביעו שלא אכלה ושאינו ברשותו ובע"כ פירוש הברייתא דמחויב להביא עדים וכהך דאיסי, אבל לתי' האמצעי בתוס' ב"מ דשלא שלחתי בו יד הוא רק גלגול שפיר י"ל כמש"כ

והנה דעת המחבר בחו"מ סי' רצ"ד דעיקר שבועות השומרים הוא רק שאינו ברשותו ושלא אכלה והך דלא פשעתי ולא שלחתי יד הוא רק ע"י גלגול ואם יש עדים שנאבדה ממנו שוב אינו נשבע כלל וכבר הקשו עליו מהך ברייתא דקתני יביא עדים שנטרפה באונס ופטור דלמה הזכירה הברייתא אונס ובעדים שנטרפה לחודא סגי ועיי' בספר פנים יפות פ' משפטים. ולכאורה נראה מוכרח לדעה זו דלאו בדוקא נקטה הברייתא באונס ובאמת בעדים שנטרפה לחודא סגי ולפי"ז הא אי אפשר לומר כמש"כ דעיקר חידושא דאשמעינן הך ברייתא הוא דביש לו עדים על עיקר השבועה שוב א"צ לישבע על שלח"י כיון דהברייתא הזכירה גם אונס אע"ג דגם זה א"צ לברר כלל ובודאי דלאו בהאי דינא איירי הכא רק כפי' התוס' דעיקר חידושה היא דמוכרח להביא עדים ואינו נאמן בשבועה ואיירי ביש רואה. אמנם עיקר הדבר קשה טובא להמחבר לומר דלאו בדוקא נקטה הברייתא אונס, וע"כ נראה יותר דגם הני פוסקים לא כתבו כן רק גבי שומר חנם דאינו חייב רק בפשיעה וזה אינו רק ע"י גלגול משום דאחזוקי אינשי בפושעים לא מחזקינן, אבל בשומר שכר שחייב גם בגניבה ואבידה י"ל דגם הם מודים דהוא עיקר שבועה דאינו בכלל אחזוקי אינשי ברשיעא. ועוד דאדרבה אונס הא לא שכיחא וגם זה הוא עיקר שישבע ששמרו שמורה מעולה שחייב בו שו"ש ובאו דברי הברייתא דיביא עדים שנטרפה באונס בדקדוק. דהך פסוק הא איירי בשומר שכר. שוב ראיתי דדעת רש"י בחומש הוא להדי' כן דבפרשה של שו"ח כתב וז"ל וגונב מבית האיש, לפי דבריו, ונקרב בעה"ב אל האלהים אם לא שלח ידו. לישבע לו שלא שלח ידו במלאכת רעהו. הרי דמפרש דעיקר השבועה הוא שלא שלח בו יד וכן כתב להדי' בב"מ דף צ"ד בד"ה פרשה דפירוש הך פסוק הוא דנשבע שלא שלח יד. והרמב"ן בחומש שם חלק עליו וכ' לפרש ונקרב אל האלקים לישבע שנגנבה והוא אם לא שלח ידו. פירוש דהך אם לא שלח ידו לא קאי על השבועה דעל זה ישבע רק הוא תנאי דאימתי פטור ע"י שבועה שנגנבה אם לא שלח ידו. ובפרשה שני' של שו"ש דכתיב שבועת ה' תהי' אם לא שלח ידו כ' רש"י וז"ל ישבע שכן הוא כדבריו והוא לא שלח בו יד דאם שלח בו יד חייב באונסי' הרי דמפרש ג"כ כרמב"ן דהשבועה הוא שנאנסה ומוכרח דס"ל דבשו"ש גם הא שלא נאבדה בגניבה ואבידה היא עיקר שבועה ובשו"ח דאינו חייב רק בפשיעה אינו עיקר שבועה וזהו כמש"כ. שוב מצאתי בנתיבות המשפט שכתב כן מסברא דנפשי' דבשו"ש שבועה שנאנסה לכ"ע הוא עיקר. ובודאי דמהך ברייתא דנקטה שנטרפה באונס מוכרח כן. ועכ"פ לדידהו שוב מצינן לומר כמש"כ דעיקר אשמעינן הך ברייתא דפטור משבועה שלא שלחתי בו יד

והנה השיטה מקובצת הקשה בהא דאמר יביא עדים שנטרפה דלמה צריך שני עדים והרי גם ע"א המסייע פוטר משבועה ותי' בשם הרא"ש דע"א דינו כמו שבועה וכמו דבמקום שיש רואה דהיינו דשכיח עדים אינו נאמן בשבועה כמו כן לא מהני ע"א דכיון דבאותו מקום שכיח הרבה עדים לא מהני ע"א דלא עדיף משבועה: והנה זה ניחא אם הברייתא איירי בדין דיש רואה אבל לפמש"כ דלא איירי כלל בהא קשה דלמה נקטה עדים, והגם די"ל דהברייתא תפסה עדים משום דמהני בכל מקום ואפי'