בית הלוי חלק ג רפא

בשאלה אבל תרומה אע"ג דיש לה ג"כ היתר ע"י שאלה מ"מ כיון דליכא מצוה לא. והלא כל המצוה להשאל על הנדר הוא כדי שלא יבא לידי מכשול והרי בנתערב כולו ליכא מכשול ושוב ליכא מצוה בשאלה וצריך להתבטל, ועוד קשה יותר דהרי כיון שמן התורה נתבטל ונעשה כולו היתר לכאורה מן התורה לא תחול עליו שאלה כלל דלא גרע מהא דאמר רבא בשבועות דף כ"ו אכלו כולו אינו נשאל עליו ואמימר דאמר שם דנשאל הוא משום דמחוסר מלקות אבל בנתערב כולו הרי לא תחול עליו שאלה כלל וא"כ ליבטיל, ולא מצינו בפוסקים שיאמרו חילוק זה דבנתערב כולו בטל, וזה יש לדחות דהרי אם ידור עוד מחפץ אחר מאותו המין וגם השני יתערב כאן ונגד שניהם יחד לא יהי' בההיתר שיעור לבטלם הרי נאמר דגם הראשון חוזר וניעור ומוכרח דאע"ג דנתבטל מ"מ שמו של הנדר איכא גם על הראשון בכל מקום שהוא מן התורה אע"ג דעכשיו מותר לאכלו ומש"ה מהני לי' שאלה גם לרבא ולא דמי לאכלה כולה, אמנם קושי' הראשונה קשה דעכשיו הא ליכא מצוה לשאול עליו, ואין לומר דהרי אמרינן בנדרים דף י"ב הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב עליו קרבן וא"כ עכשיו שנתערב הרי הוא בכלל מקיימו ומצוה לשאול עליו שלא יהי' עליו עונש זה זהו דוחק גדול ועוד דהרמב"ם הא כ' סוף ה' נדרים דהמקיימו חוטא שמא יבא לידי מכשול ומדבריו משמע דמפרש והמקיימו היינו שזהיר בנדרו ומחזיקו על עצמו ואינו נשאל עליו אע"ג שאינו עובר עליו חוטא, שמא יכשל בו אבל אחר שכבר עבר זמן הנדר וליכא חשש מכשול לא מצינו שיהי' מצוה לשאל עליו וא"כ אמאי יהי' בכלל דבר שיש לו מתירין

והנראה דעיקר הכלל דדשיל"מ אינו דוקא היכא דהדבר יש לו היתר תיקנו רבנן דלא לבטל אלא גם להיפוך אמרינן וגם היכא דע"פ דין עתה אין היתר להאיסור שנתערב ורק דאם נאמר דלא יבטל עי"ז יהי' לו היתר שוב תיקנו בו רבנן דלא יבטל כיון דלא יפסיד במה דנאמר דלא בטל וכמו בהך דנדר דע"פ דין תורה אחר שנתערב אינו בכלל דשיל"מ ורק דאם נאמר דלא בטל הרי יהי' יכול לשאול עליו וגם עי"ז יהי' עליו מצוה לשאול תיקנו בו רבנן דלא יתבטל, וראי' לזה מטבל דאיתא בנדרים דף נ"ח דהוא דשיל"מ והרי מן התורה לא שייך לומר עליו דהוא דשיל"מ דהא אם יפריש עליו ממקום אחר הלא יהי' מן החיוב על הפטור כיון דמה"ת נתבטל ואם יפריש מני' ובי' הרי יצטרך להפריש גם מן רוב ההיתר וא"כ הא יהי' הפסד רב והנח בדבר דצריך להוציא עליו הוצאו' לא הוי' דשיל"מ ורק דיש לו תקנה כדאיתא במנחות דף ל"א שיקח מן השוק ויפריש מן הדמאי דחייבו רק מדרבנן ויכול להפרישו על הטבל שנתערב דגם הוא יש עליו חיוב מדרבנן והרי הא דיכול להפריש עליו מן הדמאי הוא רק אחר שתיקנו בו שלא יבטל דבלא זה הרי גם מדמאי אינו יכול להפריש עליו, הרי דאע"ג דעיקר מה שיש לו היתר הוא רק משום דאמרו בו דלא בטל מקרי משו"ה דשיל"מ וכמו כן בנדר דכיון דלא בטל יש לו שאלה וגם איכא מצוה לשאול עליו משו"ה הוא דשיל"מ: ב

הרמב"ן במלחמות בפרק כל שעה כתב דהא דאמר ר' יוחנן דחמץ בששים אע"ג דהוא דבר שיש לו מתירין משום דס"ל לר' יוחנן דרבנן פליגי על ר"ש דאמר בנדרי' דף נ"ח דדשיל"מ לא בטל וכבר הקשו עליו דהרי בנדרים שם מבואר במאי פליגי רבנן על ר"ש דקתני סיפא אמרו לו והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו בו חכמים שיעור הרי דפליגי על הכלל השני שאמר ר"ש דבאין לו מתירין בטל ומוכרח דבכלל הראשון דביל"מ לא בטל לא פליגא עליו והנראה דהרמב"ן הי' גורס שם ר"ש אומר משום ר' יהושע כל דבר שיש לו מתירין וכן הוא הגירסא בירושלמי הובא ברמב"ן שם וכ"ה בר"ן נדרים דף נ"ב ומפרש דהך אמרו לו והלא שביעית הוא מה שאמרו חכמים לר' יהושע וכל זה הוא מדברי ר"ש שמספר הפלוגתא שבין ר"י ורבנן, ועיי' בנדרים דף נ"ח בפירוש הרא"ש שכתב דתנן השביעית כו' והוא סיום דברי ר"ש וזהו להדי' כמש"כ, אבל המחלוקת של חכמים דר"ש על ר"ש לא נזכר שם כלל ושפיר י"ל דחולקים עליו בעיקר עידותו וס"ל דגם דבר שיש לו מתירין בטל וכמש"כ הרמב"ן

מס' נדרים דף מ"ח במשנה והבור שבאמצע הדרך. לכאורה' אמאי לא תני במשנה דין בור שבאמצע העיר לא ברישא בחשבון האיסורים ולא בסיפא בחשבון המותרים דהרי ממ"נ באחד מהם ה"ל למתני' ועיי' בתוס', והנה אם נאמר דבירא דשותפי הוא והאיסור הוא משום דאין ברירה ועיי' בביצה דף ל"ט ע"ב, א"כ י"ל דבור שבאמצע העיר נהי דאין ברירה מ"מ הרי כל בני העיר שותפין בו וכשאחד נוטל מן המים הרי יש בו תערובת מכל בני העיר וא"כ יש מקום לומר דחלקו של המודר בטל ברוב ההיתר וכמו בכל תערובת של לח בלח, ובשלמא אינך דחשבה המשנה וכמו ביהכ"נ דכל אחד' כשמשתמש בו הרי נהנה מכולו כאחת ונמצא נהנה גם מחלק של המודר ומשו"ה אסור אבל גבי בור בשלמא כשרוחץ בו שפיר י"ל דאסור אבל לענין לשאוב ממנו מים וכשנוטל קצת מן המים הרי י"ל דאותם קצת מים של המודר שיש בהדלי יתבטל ברוב היתר רק דנדרים הוא דשיל"מ דיכול לשאול על נדרו ולא בטל. וא"כ הכא דאמר הריני עליך ואת עלי דלגבי המדיר מקרי דשיל"מ דיכול לשאול אבל המודר הרי אין בידו לשאול על נדר חבירו ולדידי' הוא אין לו מתירין ומש"ה לא חשבה המשנה לא ברישא ולא בסיפא דברישא תני מה ששניהם אסורים ובסיפא תני מה ששניהם מותרים ובור חלוק משניהם דזה אסור וזה מותר ומשו"ה לא תני לי' בהדייהו. אמנם יש לחקור בזה במה דכתבו הראשונים דכל שתחילת ביאתו בתערובת גם בשיל"מ בטל ואכמ"ק: ד

בשאגת ארי' סימן צ' כתב דהא דקיי"ל דבדבר שיש לו מתירין גם ספק בדרבנן הוא לחומרא כדאיתא בביצה דף ד' זהו רק בספק מעשה אבל ספק דדינא דקיי"ל דבדרבנן להקל הוא גם בדבר שיש לו מתירין יעו"ש ועיי' בעירובין דף ל"ט דהוכיח רש"י דלהלכה קיי"ל דשני יו"ט של גליות הם בודאי שני קדושות מהא דביצה שנולדה בזה מותרת בזה דאין לומר דהוא ספק אם שתי קדושות או קדושה אחת ובדרבנן ספק להקל דהרי הוא דבר שיש לו מתירין דגם בדרבנן ספק להחמיר, הרי מפורש להדי' דלא כהש"א: סימן לא

חקירה קטנה בענין דם שבישלו

מס' שבת דף ע"א ממין א' חייב צריכא למימר כו' ור' יהושע הוא דאמר תמחוין מחלקין פירש"י שני תמחוין צלי ושלוק, לכאורה קשה לי דא"כ תקשה רישא דתני זה חומר במינים הרבה ממין אחד שאם אכל חלב וחלב בהעלם