בית הלוי חלק ג רפ

נכרי על סמך שיקלפנו אח"כ, וכתב הש"ך בס"ק י"א דמשמעות הפוסקים דאפילו באינו בן יומו אסור והיש"ש כתב דבאינו בן יומו מותר כיון דאם ישכח ולא יקלוף לא יהיה איסורא, וכמו דפסקינן בסי' א' דמותר ליתן נשחוט למי שאין יודעין בו אם הוא מומחה על סמך שיבדקנו אח"כ. והנראה בדעת הפוסקים דס"ל דלא דמי כלל דבשלמא שם באינו ידוע אם הוא מומחה הרי גם אם כבר שחט צריך לבודקו ע"פ דין בדאיתא קמן ומשו"ה יכול ליתן לו לכתחילה ולהניח הבדיקה עד אחר השחיטה דלא חיישינן שמא ישכח דגם אם ישכח ליכא איסור דאורייתא אבל בהך דסכין הלא אחר שחיטה א"צ קליפה ע"פ דין אם אינו בן יומו דנו"ט לפגם שרי ורק דלכתחילה אסרו חכמים להשתמש גם באינו בן יומו גזירה אטו בן יומו וא"כ מיד שמשתמש בו הלא עובר על תקנות החכמים ובמה דיקלפנו אח"כ לא יתוקן כלל מה דעבר מקודם על התקנה כיון דאח"כ לא הצריכו חכמים לקלוף, ובמה דאח"כ יאסר את המותר לא יתוקן בזה מה דמקודם התיר את מה שאסרו חכמים, וכעין דוגמא לזה עיי' בבכורות דף ג' בחיותא דרב מרי דהקנה אודנייהו לעכו"ם ואסר להו בגיזה ועבודה ויהבינהו לכהן וכלו חיותא דידי' ומפרש בגמרא הטעם משום דהפקיעם מקדושת כהן וכתב רש"י דאע"ג דאח"כ נהג בו קדושה הרי הוא כמי שנוהג קדושה בחולין, והוא קרוב קצת להסברא שכתבנו

במס' חולין דף ח' דפריך ותיפוק לי' משום שמנונית דאיסורא, ולכאורה לפמש"כ התוס' בסמוך דהא דאמר השוחט בסכין של עכו"ם קולף איירי רק בידוע שהוא בן יומו א"כ מאי פריך דלמא איירי כאן בסתם סכין של עכו"ם דמחזקינן לי' באינו בן יומו וצ"ל דפריך דמ"מ אמאי שרי לשחוט בו לכתחילה דהא גם באב"י אסור להשתמש בו לכתחילה, רק אכתי קשה דלמא נקט מותר באופן דשוחט בו על סמך שיקלפנו אח"כ ומזה לכאורה ראיה להפוסקים דגם באב"י אסור לכתחילה גם על סמך שיקלפנו, אמנם ראיה גמורה אין מכאן לאסור בודאי אינו בן יומו דהרי הכא הוא ספק שמא הוא בן יומו ואפשר דגם מהרש"ל מודה דבספק אסור דאע"ג דבדיעבד מחזקינן לסתם כלי נכרי שאינו בן יומו מ"מ למה לו להכניס עצמו בזה הספק לכתחילה, ואפשר עוד לומר דזהו כוונת רש"י שכתב דהקושי' הוא על מה דשרי רבא לחתוך בה בשר היכא דמקלקל, ולכאורה צ"ע אמאי לא פי' הקושי' כפשוטו על עיקר מימרא דרב דאמאי שרי לשחוט ונאמר דס"ל לרש"י דהא דשרי לשחוט י"ל אם הוא על סמך שיקלפנו אח"כ וס"ל כהיש"ש, אבל הא דשרי לחתוך אי אפשר לומר דהוא על סמך שיקלפנו דא"כ אמאי אוסר רב לחתוך בו דהא מקלקל הוא ולא נהנה כלל מן הסכין דבכל מקום שחותך בזה הסכין הרי יצטרך לחתוך שנית ולהוסיף בחיתוכין משני צדדיו של הסכין ובע"כ איירי באין בדעתו לקלוף ואפ"ה שרי רבא באטמא דקיימא לקורבנא ומשו"ה מקשה שפיר אבל בהך דשחיטה י"ל שהוא על סמך שיקלפנו ויש לו סכין אחר לקלוף בו ואינו ראוי לשחוט בו שהוא פגום וכדומה. גם י"ל על עיקר הקושי' דהרי הסכין בלוע מאיסור תקרובת ע"ז ובזה גם נו"ט לפגם אסור ולא מהני מה דהוא אינו בן יומו, אמנם רש"י כתב ותיפוק ליה משום שמנונית דנבלה הרי דלא כתב האיסור משום תקרובת רק משום נבלה, וטעמו בזה אכמ"ק להאריך בו: ד

וע"ד חלה מעיסה שהשליכו לתנור ונדבקה לקדירת חרס העומדת על הגחלים שרצה להתיר בהגעלה שלשה פעמים לא נראה דאע"ג דהש"ך כ' בסי' שכ"ג ס"ק ד' כן להדי' דבחלת חו"ל סגי בהגעלה ג' פעמים בכלי חרס וכמו דמצינו בתרומה דרבנן, מ"מ הא לא מצינו שהקילו גם בדרבנן דבר שע"פ דין צריך ליבון שיהי' סגי בהגעלה. ועיין בפמ"ג ה' יו"ט סי' תק"י שהביא דברי הלבוש שכתב בדם פליטה שהוא דרבנן סגי בליבון קל, והפמ"ג פקפק על זה אבל הגעלה ודאי נראה דלא מהני, ותדע דהרי דעת בעל העיטור הובא בטור י"ד סי' קכ"א דבכל האיסורים גם של תורה מהני הגעלה וגם לכלי חרס אחר ששהה מעל"ע ויליף מהא דמהני הגעלה בכ"ח גבי תרומה הרי דס"ל דגם איסור דאורייתא אחר מעל"ע אינו חמור מאיסור דרבנן והרי זה ברור דגם אחר מעל"ע לא מהני הגעלה במקום דצריך ליבון ומשנה שלמה שנינו את שדרכו ללבן ילבן אע"ג דסתם כלי עכו"ם אב"י, ובסוף מס' ע"ז דתני' וכולם שנשתמש בהם עד שלא ילבן ועד שלא יגעיל מותר ומוקים לה כמ"ד נו"ט לפגם מותר ואפ"ה הא מצריך ליבון, ועכ"פ לדעת בעל העיטור הא מוכרח דגם בתרומה דרבנן צריך ליבון דוקא: סימן כט

חקירה קטנה אם כהן מטמא לקרוב מגויד

הב"י ביו"ד סי' שע"ג כתב בשם הכלבו דאין כהן מטמא לקרובו הרוג דאמרינן לאביו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר הביאו הרמ"א בשם יש אומרים וכ' דנכון ליזהר, ולכאורה ראי' לדבריו מהא דבמס' נזיר דף מ"ג תניא להחלו עד שעה שימות רבי אומר במותם יטמא עד שימות וקאמר ר"ל דגוסס א"ב דלמ"ד מלהחלו אפילו גוסס ולמ"ד במותם גוסס לא מיתיבי אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגויד ואפי' גוסס כו'. ועיין במס' יבמות דף ק"כ ע"ב דמדקדק הגמ' מהך ברייתא עצמה דמגויד שוב לא חי וע"ש בתוס' ד"ה למימרא דגוסס ודאי דלכו"ע איכא מיעוטא דחי, וא"כ קשה לר"ל מנ"ל דלמ"ד מלהחלו בא לאסור גם גוסס דגם עליו כהן מוזהר דינמא בא רק להביא מגויד דכהן מוזהר עליו דמגויד גרע דבודאי לא חי דהרי הך מ"ד דדרש במותם ממעט גם מגויד ודילמא לא פליגי רק במגויד לחודא, וצ"ל דאי אפשר לומר דהפסוק בא להזהיר על מגויד דבמס' יבמות דף צ"א דרש לא יטמא בעל בעמיו להחלו יש בעל מטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה הרי דפסוק זה בא להזהיר לכהן שלא יטמא לאשתו פסולה וא"כ הא אי אפשר לומר דהפסוק בא לומר דגם שאינה מתה רק מגויד שוב מוזהר עלי' דהרי במגויד גם שארי קרובים דלא שייך בהם חסרון דפסולה ואפילו לאביו ולאמו אינו מטמא דהרי הוא חסר ומשו"ה קאמר ר"ל דבא למעט גוסס דבשארי קרובים אין חילוק בין פסול לכשר לבד מאשתו דבפסולה לא יטמא: סימן ל

איזו הערות בדין דבר שיש לו מתירין

הנה בהא דקיי"ל דנדר הוא דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה ואם נתערב לא בטל והטעם דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר יש לעיין דהניחא בנודר מדבר וקצתו נתערב וקצתו נשאר בלא תערובת אבל אם כולו נתערב בהיתר יש להסתפק דהא בנדרים דף נ"ח מבואר דלא מקרי יש לו מתירין רק כשבא ההיתר ממילא בלא מעשה ונדרים מש"ה ה"ל דשיל"מ משום דאיכא מצוה